בחירות עכשיו

כמו רבים רבים אחרים, הייתי גם אני ברחוב קפלן בתל אביב במוצאי שבת. כמו רבים רבים אחרים, הרגשתי את התחושה המרגשת המופלאה של התעוררות אזרחית, של סולידריות שכבר שנים לא קיבלה שום ביטוי. כמו רבים רבים אחרים הרגשתי שהמחאה הזאת אינה על הורדה של חצי אחוז במיסים העקיפים ואפילו לא על בנייה של עוד אלף יחידות דיור. המחאה הזאת היא ביטוי לאי נחת מסדרי העדיפות של מדינת ישראל, אי נחת מן המערכת המשומנת שמזרימה כסף מחשבונות הבנק של העובדים לכיסיהם ההולכים וטופחים של מיוחסים, של מועדפים, של מקורבים. אי הנחת אינה רק מכיוון הזרימה של הכסף. היא אי נחת מכל ההסדר החברתי המפוקפק שהאליטה השלטונית בישראל מטפחת בשנים האחרונות. המחאה הזאת, במילים אחרות, היא מחאה מוסרית. "העם" לא דורש העלאה של 5% במשכורת; הוא דורש חברה צודקת; "העם דורש צדק חברתי". שוב ושוב יועצים למנהיגי המחאה להציב דרישות, להסכים על חבילת תביעות, שההיענות לה תהווה הצלחה. אבל העצה הזאת היא עצה מסוכנת. הממשלה הנוכחית אינה מעוניינת בשינוי סדר העדיפויות, כשם שאינה מעוניינת בצדק חברתי. ההפך הגמור הוא הנכון. האינטרס המובנה שלה הוא להמשיך את הסדר הקיים המתגמל אותה באלף דרכים. כדי להמשיך את הסדר הקלוקל הזה היא תהייה מוכנה לעשות וויתורים, לשפוך מים כספיים על השריפה, לעשות הכול כדי שההתלקחות הגדולה של אקטיביזם חברתי תכבה. אחר כך אפשר יהיה לעקר את ההישגים, למסמס אותם באינסוף ועדות, במיליון ואחד סעיפים קטנים שרק המומחים יוכלו להבין. לכו הבייתה, יאמרו לכם, יהיה בסדר. אבל לא יהיה בסדר, כמובן. כשיוסר האיום, כשהתקשורת תעבור לעקם את האף על התבונה שמאחורי דרישה כזאת או אחרת, הממשלה הזאת תמשיך בדרך שהיא מחוייבת לה אידיאולוגית, מעמדית וחברתית. אתם מעורפלים, מאשימים אתכם. אתם דורשים יותר מידי. מאין, שואלים, יגיע הכסף? אם נתן לנכים נצטרך לקחת מן הצעירים; אם ניתן לסטודנטים נצטרך לקחת מן הגמלאים. זה כמובן תרגיל התחמקות, שכל מטרתו למנוע חשיבה מחוץ לקופסת נתניהו-ליברמן-אלקין. ברור למשל שהממסד הביטחוני שקם לנו בישראל, מפלצת זוללת תקציבים המכסה על הבזבוז ועל האנוכיות שלה בעלה התאנה של הגנה על העורף, דורש בדק בית רציני. הסדרי השכר הנדיבים, השליטה ברזרבות הקרקעיות של ישראל, הבזבוז האדיר על אמצעי לחימה לא נחוצים, שיתוף הפעולה בין גנרלים שעדיין לא הפכו למנכלים ולשרים לבין שרים ומנכלים שאך אתמול היו גנרלים—כל אלה דורשים בחינה יסודית. הרבה מאד כסף נמצא שם. איפה עוד נמצא כסף? הוא נמצא בשטחים. תהייה אשר תהייה דעתכם על עצם ההתיישבות בשטחים, ברור שהיישובים מעבר לקו הירוק זוכים בסבסוד שערורייתי שמעניק להם סידרה ארוכה מאד של הטבות, הטבות שעולות הרבה מאד כסף. איפה עוד? בסעיפים הקטנים שמעניקים הנחות מפליגות במיסוי לקבוצות של מיוחסים—מטייקונים על חשבון הציבור ועד ישיבות חרדיות על חשבונו. מה הסיכוי שהממשלה הנוכחית תהייה מעוניינת בבדק הבית הנחוץ הזה, שבלעדיו סדר חברתי חדש אינו אפשרי? אפשר לומר בביטחון גמור שהסיכוי הוא אפס. במשטר דמוקרטי הדרך היחידה ליצירת סדר חברתי חדש היא בחירות. מה שנחוץ לנו הוא בחירות בהקדם האפשרי– מערכת בחירות שבה יתנהל סוף סוף דיון על סדרי עדיפויות חדשים ושבה ייבחרו מחוקקים המחוייבים לסדר הזה ולאנשים שתבעו אותו. אל תתפתו ל"הישגים" שיוצעו לכם. אל תניחו למסמס את האנרגיות שלכם. הבחירות הן הדבר היחיד שממנו ההנהגה הזאת פוחדת. דרשו בחירות. בחירות עכשיו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s