פה מפיק מרגוליות

התפרסם בידיעות אחרונות ב16.8.11

כשהייתי ילד קטן ראיתי פעם את שר האוצר דאז פינחס ספיר מתראיין בטלוויזיה. ספיר היה איש מרשים. היו לו קרחת גדולה וקול רועם. על מה דברו, לא ממש הבנתי. הייתי עסוק בהתבוננות בקרחת, בהאזנה לקול הרועם, במעקב אחרי שפת הגוף של השואלים ושל המשיב. אבל סצינה אחת נותרה חרוטה בזיכרוני. בשלב מסוים בקש אחד מן המראיינים מן השר להגיב על משהו שאמר שמואל שניצר ממעריב. בתחילה הביט ספיר בשואל במבט מצמית מבלי לומר מילה. אחר כך הגיב כך (אני זוכר כל מילה): "שניצר אומר? (אמר בחולם. המבטא של ספיר הפך כל קמץ לחולם) אוז שניצר אומר. שניצר אומר." שוב שתיקה, ולאחריה ההתפרצות הסופית: "כה אומר שניצר!" אין לי מושג מה שניצר אומר, אבל בזאת הסתיים הדיון בשניצר.

יש משהו מגוחך בדיון כבד הראש בשאלת עמדתה של מרגול בעניין המחאה החברתית. מרגול אמרה שהמחאה היא מחאה "דלה שמאטע." כך ממש אמרה, מתברר.  נו, אז אמרה, כלומר אומרה. כה אמרה מרגול. מרגול, אחרי הכל, אומרת כל מיני דברים. לפעמים זה משעשע ולפעמים פחות. הדמות הציבורית "מרגול", שאותה מפעילה אחת מרגלית צנעני, מתאפיינת בזה שהיא מדברת מהבטן לא מהראש. היא לא מצנזרת. מה שיוצא—עילג, מוזר, מקורי, שנון, אווילי—יוצא. אף אחד לא לוקח אותה ברצינות רבה מידי, גם לא מרגלית צנעני (אולי בעיקר לא היא). אמרה שהמחאה היא מחאה של מפונקים? אז אמרה. מה אתם קופצים? ולו הייתה אומרת שיש לצמצם את תשלומי ההעברה לעשירון הרביעי ב7.5%, כדי להבטיח הגדלה של שוק העבודה, הייתם נרעשים? לא היה שום דבר פסול או מגונה בדבריה של מרגול. זכותה לחשוב מה שבא לה ולומר מה שמתחשק לה. זכותנו לחשוב שזה לא ממש חשוב. היא בדרנית וידוענית. דעותיה על מוזיקה פופולארית חשובות למי שמעריך אותה כזמרת וכמוזיקאית. דעותיה בעניינים אחרים שייכות במקרה הטוב למדור הרכילות. אז אריק סיני תומך בליברמן ואלון בוזגלו תומך (או תמך) בפרץ. יופי.

מה שחשוב אפוא אינו מרגול, אלא התגובה המוגזמת לדבריה. עיתונאים ובעלי טורים הוקיעו אותה במילים בוטות, נזפו בה, קראו להחרים אותה. הטלוויזיה ליוותה את מסע החזרה בתשובה שלה אל חיק הקונסנזוס, נתנה דקות שידור ארוכות לאנשים שקראו "לסלוח" לה ולאחרים שחירפו וגידפו אותה בביטויים שאפילו מנהיגים פוליטיים אינם זוכים לכמותם. על מה מעידה התגובה הזאת? היא מעידה על מספר תופעות. ראשית, היא מעידה על פחד במחנה המבוקר. בראשיהם של הנבהלים יש למרגול "העממית" השפעה עצומה על גדודי מסעודות משדרות. אם לא ניתן לה מהר על הראש, אם לא נגייס בזריזות "עממיים" אחרים שינערו חוצנם ממנה, תתפשט אש ה"דלה שמאטע" ותאכל את המהפכה האהובה שלנו (חישבו על ההיסטריה שבה גונתה תיקי דיין האומללה במערכת הבחירות שהביאה לניצחונו של ברק, או על דודו טופז). שנית, מתגלה כאן בכל עוזה החיבה הישראלית לקונסנזוס. המחאה החברתית הוכרזה כקונסנזוס. אסור להעביר עליה ביקורת, שכן המוציא את עצמו מן הכלל כופר בעיקר. אוי ואבוי לכם אם תעיזו להפריע למקהלה. מדהים שאנשים שהיו לא פעם בצד השני של המשוואה נחלצו לשמש כמשמר הצדקנות, כאשר התמקמו בחמימות המיוזעת של הרוב. שלישית, אנחנו נוטים להשליך על בדרנים למיניהם (דודו טופז, ג'קו אייזנברג, נינט, אריק איינשטיין, מרגול) את תפקיד סמני הקונסנזוס ולהעניש אותם בחומרה על כל חריגה ממנו. תירגעו. זאת בסך הכול מרגול. אוז מרגול אומרה.