המצב מכה שנית

גם לאחר הפיגוע בדרום, אסור שההתלקחות התקופתית של אלימות תגרום לנו לחזור ולהדחיק את הבעיות החשובות המבניות שלנו.  מצבה הביטחוני של מדינת ישראל הוא פונקציה ישירה של חוסנה כחברה

הציבור בישראל מתקשה לקיים חלוקת קשב. כמו תקציב הביטחון שבולע תמיד חלקים גדולים מן הקופה הציבורית, גם בעיות הביטחון צצות חדשות לבקרים, בצורה כזאת או אחרת ושולחות את שאר הבעיות שלנו להמתין במדרון אחורי. איכשהו תמיד כאשר אנחנו בשלים לדבר ברצינות על האסטרטגיה, הטקטיקה צצה והבעיות החשובות נדחות מחדש. שקט יורים. התותחים רועמים ולא רק המוזות משתתקות, אלא גם החברה, הפוליטיקה, היומיום, העתיד. הכל מוקפא עד שיחדלו היריות, עד שייקברו המתים, עד שהחרדות תשככנה.

הצרה היא שבאזור הזה ובנסיבות הללו, אין ברירה אלא לחשוב ולפעול במקביל. בימי המאבק בספר הלבן יצאה הנהגת היישוב בסיסמה, "נלחם בספר הלבן כאילו לא קיים היטלר ונילחם בהיטלר כאילו לא קיים הספר הלבן". האיום המיידי על מדינת ישראל–טרור ומגה-טרור–קטן מן האיום ההיטלראי. זה לא אומר שהוא זניח. צריך כמובן לטפל בבעיות הביטחון של ישראל ביעילות ובנחישות. אבל צריך לטפל גם בבעיות הקיומיות של ישראל–הבעיות שתנועת המחאה העלתה–וצריך לטפל בהן באותה יעילות ובאותה נחישות. אם נחכה לשקט מוחלט, לפתרון מלא של בעיות הביטחון שלנו, לא נדון לעולם במה שמחליש אותנו כחברה ולמה שמהווה בטווח הארוך איום חמור יותר עלינו כחברה מכל פיגוע טרור. הרפלקס המותנה שלנו–הדחקה של שאלות היסוד והגדלה מבוהלת של תקציב הביטחון–הוא מסוכן. יתרה מזאת, בניגוד לדילמה שעמדה אז בפני בן גוריון, השאלות העומדות בפנינו כיום אינן מנותקות זו מזו. מצבה הביטחוני של מדינת ישראל הוא פונקציה ישירה של חוסנה כחברה, של חלוקה צודקת של העול ושל הדרך שבה מתקבלות החלטות במדינה–הן בנושאי ביטחון והן בנושאי הליבה.

הנטייה הטבעית היא לשלוח את המוחים הבייתה–התותחים יורים–ולקוות שבשוך האש יטפלו המנהיגים בבעיות. צריך להיפטר מן הנטייה הזאת. הפיכתה של ישראל לחברה צודקת המנוהלת ביעילות היא בעית הביטחון מספר אחת שלנו. כפי שפתרון בעיות הביטחון השוטף אינו יכול לבוא על חשבון התכנון הזהיר להתמודדות עם איומים עתידיים, כפי שהזרמת כספים למניעת פיגועי טרור אינו יכול לבוא על חשבון בניית היכולת הצהלית להתמודד עם מתקפה מסיבית של מדינות אויב, כך אסור שההתלקחות התקופתית של אלימות תגרום לנו לחזור ולהדחיק את הבעיות המבניות שלנו.

אל תמהרו להיבהל; אל תמהרו להחזיר את המפתחות למי שעשו ועושים בהם שימוש בעייתי ביותר, אל תמהרו לקפל את האוהלים. המחאה הזאת יכולה להציל נפשות. אנחנו זקוקים לה.