יש חוב? יהיה טוב

פורסם בידיעות אחרונות ב30.8.11

מספרים שבימי אלכסנדר הגדול הובא שודד ים בפני הכובש המהולל. "מה נותן לך את החוצפה להסתובב בעולם ולשדוד אנשים, פשוט כי כך עלה בדעתך?" תהה המלך. "מאותה סיבה, השיב השודד, "שאתה מסתובב בעולם ושודד עמים וארצות, פשוט כי כך עלה בדעתך. אני עושה את זה באוניה קטנה, לכן הם קוראים לי שודד. אתה עושה את זה בצי גדול, לכן הם קוראים לך מלך".  אלכסנדר חשב שהתשובה משעשעת מאד וציווה להוציא את השודד להורג. אחרי הכול סדר צריך להיות.

כדאי לעשות את זה בגדול. בקטן זאת הפרת סדר; בגדול זה חלק מן הסדר. לגיונות של פרשנים, מסבירים, מתרצים ומצדיקים יעמדו לרשותך ולצידך ובפי כולם אותה הקביעה—זה בסדר; זה על פי הכללים. ואם זה לא בדיוק על פי הכללים, אפשר תמיד לשנות אותם כדי שזה יהיה על פי הכללים. "ודל לא תהדר בריבו", (שמות כג ג): אסור להטות משפט לטובת הדל מזהיר אותנו המקרא, ודורות של עורכי דין ומליצי יושר ממהרים לציית. הם מקפידים מאד עם הדל. סדר צריך להיות. ועם העשיר? אוהו, זה כבר הרבה יותר מסובך. יש לו לעשיר נסיבות, נסיבות מקלות מאד מתברר. אי אפשר להקפיד על כל שטות.

ולמה נזכרתי בסיפור היפה על אלכסנדר והשודד? כי קראתי לאחרונה על הדרך שבה ניהל שלמה לחיאני, ראש העיר בת ים את ענייניו אל מול הבנקים—בעזרת עורך דינו, לימים שופט ביה"מ העליון, יורם דנציגר. ומעשה שהיה כך היה. בשנת 1997  חתם בנק המזרחי הסכם עם חברת "אלשב" שבבעלותו של לחיאני. על פי ההסכם, אמור היה הבנק לממן הקמת מגדל יוקרה בחוף בת ים. לחיאני התחייב להעביר את הכספים ממכירת הדירות לחשבון סגור, שיכסה את האשראי שקיבל. האם לחיאני אכן העביר את מלוא הסכום שקיבל ממכירת הדירות לחשבון הסגור? אם שואלים אותו, התשובה היא כן. אם שואלים את חוקרי המשטרה, התשובה פחות ברורה. אם כך ואם כך, בשנת 2001 הגיעו חובותיה של קבוצת לחיאני לבנק לסכום של כ-35 מיליון ₪. נו נו, אתם אומרים, "הלך על לחיאני המסכן". ואכן ב2002 הגיש הבנק נגד לחיאני ו"אלשב" תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בדרישה למינוי כונס נכסים. "אמרנו לך, אביעד," אתם אומרים, "הבנק לא שוכח ולא סולח." נסה לאחר בתשלומי המשכנתא שלך לבנק למשכנתאות ותגלה באיזו מהירות מופיעים אצלך נציגי ההוצאה לפועל עם צווי עיקול. אז זהו שלא. ב2003, קצת לפני שנבחר לתפקיד ראש העיר, הגיעו הבנק ועו"ד דנציגר, אז נציגו של לחיאני במשא ומתן, להסדר חובות: במסגרת ההסכם מחל הבנק ללחיאני על חוב של 16 מיליון ₪. תספורת.

יש בתספור, כלומר בסיפור הזה הרבה צדדים חיוביים. הידור דל, למשל, לא היה פה. יתרה מזאת, מתברר שלא חייבים להיות טייקון כדי לזכות ב"תספורת"; מספיק להיות עשיר. אם אתה גם בעל קשרים פוליטיים זה לא מזיק. כי העיקרון הוא פשוט. אם קוראים לך לבייב, או תשובה, או בן דב, או לחיאני, זאת אומרת: כשאתה מרוויח, הרווח כולו שלך; אם אתה מפסיד כולנו שותפים, כי כל ישראל חברים. קורה שחייבים 35 מיליון ₪. צריך להושיט כתף. לסיפור הזה נלווית גם תחזית חיובית. סביר להניח שכולם יצאו מן העסק הזה נקיים לחלוטין. כולם היו בסדר; כולם פעלו על פי הכללים—ראש העיר והבנק והשופט. רוצים הבנה והגנה ו"תספורת"? תהיו עשירים. לא תהיו עשירים, צפו לאנשי ההוצאה לפועל. דל לא תהדר בריבו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s