קול באישה

פורסם בידיעות אחרונות ב13.9.11

נשים שרות. "ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות, ותען להן מרים: 'שירו לה' כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים'" (שמות טו כ –כא). מרים אינה היחידה. "ותשר דבורה וברק בן אבינעם ביום ההוא לאמור: 'בפרוע פרעות בישראל, בהתנדב עם, ברכו ה'. שמעו מלכים, האזינו רוזנים: אנוכי, לה' אנוכי אשירה, אזמר לה' אלוהי ישראל'" (שופטים ה' א-ג). נשים שרו—לישראל, למלכים ולרוזנים, לאלוהי ישראל. נשים רקדו. גברים האזינו לשירה, צפו במחולות, ונפשם הרכה לא הזדהמה בטומאת הקול הנשי. לא רק לה' הן שרו, לא רק נביאות. לעתים שרו נשים רגילות מכל ערי ישראל.שכן לפני היות המסרונים, הייתה שירת הנשים האמצעי המקובל להכרזה על העדפת גיבור תרבות אחד על משנהו : "ויהי בבואם, בשוב דוד מהכות את הפלשתי, ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשיר והמחולות לקראת שאול המלך, בתופים ובשמחה ובשלישים. ותענינה הנשים המשחקות ותאמרנה: 'הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו'" (שמואל א יח ו-ז). מה נשתנה מאז אותם ימים רחוקים? מדוע גיבורי החייל חובשי הכיפה בבית הספר הצהלי לקצינים אינם יכולים להאזין לשירת נשים מבלי שנזק הלכתי חמור ייגרם להם? מאז נעשינו, אבוי, רגישים מאד. "טפח באישה ערווה", "שוק באישה ערווה", "קול באישה ערווה", "שיער באישה ערווה" (ברכות כד א). הרבה ערווה יש באישה והרבה יצר רע יש בחכמינו: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נב א). עם הזמן נעשו יראי השם בארצנו גדולים מחבריהם, ויצרם גדל בהתאמה. רגישים; מה אפשר לעשות? כל כך רגישים עד שהנשים נתפסות בעיניהם כמין איום קיומי שיש להתגונן מפניו בכל האמצעים. אם יאזינו לשירת אישה, עלולות להתעורר בהם תאוות גדולות מאד ומסוכנות מאד. ומה בדבר הכלל היפה בפרקי אבות הקובע, "איזהו גיבור? הכובש את יצרו"? פסה גבורה מן הארץ. למה ללמוד לכבוש את היצר, אם אפשר להשתיק את הנשים ולכסות בהן כל טפח מסוכן? למה לדכא את התשוקה הגברית כשאפשר לדכא את הנשים? ילדות מחוללות בטקס חנוכת גשר המיתרים? רק בתנאי שילבשו גאטקעס. נשים רוצות לנסוע באוטובוס—תשבנה מאחור, רחוקות מעיני הגברים התאוותניות. אחינו המוסלמים שותפים אגב לרגישות הגדולה הזאת. המהדרים שבהם מכסים לא רק את שיערה של האישה, אלא כל טפח וטפח מגופה. ערווה. ואיך כל זה מתיישב עם הנשים השרות והמחוללות שבמקרא? הסירו דאגה מלבכם. לגדולי הדור פתרונים והסברים. איזהו חכם? המטהר את השרץ בק"ן טעמים. אין לך שרץ שלא ניתן לטהר ואין לך סתירה שלא ניתן ליישב.

לכאורה, אתם אומרים, זה לא כזה סיפור. אז יקבלו פטור מהאזנה לנשים; אז נאריך את חצאיותיהן של החיילות ואת שרוולי חולצותיהן. אצלם הרי זה עניין של אמונה. זה ממש בנפשם; זה לא בנפשנו. נוותר קצת בשם אחדות ישראל היקרה. הבעיה עם רגישות היתר של היראים היא שהיא שהם מחליטים מה כשר לאחדות ומה לא. הבעיה היא שעם האוכל בא התיאבון. החזון איש כזכור השיג מבן גוריון פטור מגיוס לארבע מאות עילויים, רק עד שישוקם עולם הישיבות. איכשהו זה גדל וגדל. טוב שהרמטכ"ל סירב להיענות לבקשת הרבנים הראשיים להקל עם הצוערים הרגישים בבה"ד אחד, אבל זכרו שזהו מיני-ניצחון בקרב. במלחמה הזאת אנחנו מפסידים כבר שנים רבות.  אולי הגיע הזמן להכריז שהשוויון בשבילנו הוא בנפשנו ממש, שאפליית הנשים פוגעת ברגישויות העמוקות ביותר שלנו. אולי אז תוכלנה הנשים לשוב ולזמר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s