אלוהים ופוליסת הביטוח שלך

התפרסמה בידיעות אחרונות ב11.10.11

הפילוסוף הפיזיקאי והמתמטיקאי הצרפתי בן המאה ה-17 פסקל, אחד מאבות תורת ההסתברות, ניסח מעין "הימור" אמוני הקרוי מאז על שמו: "אם אלוהים אינו קיים," טען פסקל, "אינך מפסיד דבר אם אתה מאמין בו, אך אם אלוהים קיים ואינך מאמין בו, אתה מפסיד הכול". המממ. זה נראה יותר פשוט ממה שזה. השאלה שאינה נענית היא מיהו האל שבו צריך להאמין כדי להרוויח הכול. ההנחה של פסקל היא כי מדובר באל הנוצרי ששלח לנו את בנו. אנחנו יודעים שמדובר באל היהודי שנתן לנו את התורה; המוסלמים בטוחים כי מדובר באללה אשר מסר את דברו לנביא מוחמד. גרוע מזה, מאז נתקלתי בהימור של פסקל, הטרידה אותי אפשרות אחרת. תארו לעצמכם שאתם מתים, גופכם נקבר כדת משה וישראל. קדיש נאמר על הקבר ותפילת אל מלא רחמים מושרת. אתם מתעוררים בעולם הבא ובמקום למצוא שם את אברהם יצחק ויעקב (או את פטרוס, או את נביאי האסלאם), אתם מגלים את האל אנוביס בעל ראש התן האחראי על עולם המתים המצרי. במקום למדוד מצוות וחטאים, הוא מתכוון לשקול את לבכם במאזניים. אם יהיה קל כנוצתה של אלת הצדק מעאת תזכו בחיי נצח (ובלבד שגופכם נחנט כראוי); אם יהיה כבד מנוצתה, יאכל אותו השד אמית בעל ראש התנין. הפתעה. על זה לא חשבנו. נכון, איש אינו עובד את אלי המצרים כבר הרבה מאד שנים, אבל זה לא אומר שום דבר. האלים אינם משתתפים בתחרות אל נולד ולא בטוח שהאל בעל מספר הסמסים הגדול ביותר הוא בהכרח אלוהי האמת.  בסיוט שלי האלים המצריים בהחלט מודעים לעובדה שיצאו מן האופנה והם מאד (מאד) לא מרוצים. אילו רק חשבנו להקריב מעת לעת קורבן לאל אנוביס היינו יכולים להרוויח הכול. עכשיו, אבוי, נגזר עלינו להפסיד הכול. אבל זה לא באמת הגיוני, אתם אומרים, לאלים המצריים היו אינסוף דרישות אוויליות לטקסים מוזרים. זה נכון כמובן, אבל מוזרות, כמו פורנוגרפיה, היא עניין של גיאוגרפיה. קחו למשל את אלוהי ישראל. הוא עלול להיפגע מאד, מתברר, אם יפעילו ביום הכיפורים את שירות הסרטים בתשלום בטלוויזיה. לא יראה יהודי חילוני סרטים בביתו, אלא אם כן שכר אותם כהלכה באוטומט או בחנות להשכרת סרטים. לא ירכב יהודי חילוני על אופניים שנשכרו ממכשיר התל-אופן הקרוב לביתו, אלא רק על אופניו הוא או על אופניים שנשאלו כדין מחבר חילוני. אלה הכללים. אבל הבעיה, אתם ממהרים להבהיר, אינה העבירה על חוקיו של אלוהי ישראל, אלא נפשם הרגישה של מאמיניו. נכון שאתם רואים את הסרטים בבית ואינכם מחייבים איש לעבוד למענכם ביום הכיפור, אבל המאמינים יודעים והם נפגעים. המאמינים אכן רגישים מאד. אם נשים שרות בקרבתם, למשל, הם נתקפים בהרהורי עבירה, כי קול באישה ערווה. אבל אם ברגישות מדובר, למה להפסיק בסרטי וידיאו הנצפים ברשות הפרט? אם צריך למשטר את מה שאנחנו, המהמרים אחרת מן המאמינים, עושים בדלת אמותינו, האם לא כדאי להפסיק לנו את החשמל (מן המפורסמות שאיננו מקפידים לכבות ולהדליק את האור על פי ההלכה) ואת הגז (ידוע שאנחנו מדליקים אותו על אף איסור חמור) ולשלוח פקחים שיוודאו כי חתכנו את גלילי נייר הטואלט בבתי שימושנו כהלכה? כל אלה דברים המרגיזים לטענת שלומי אמונים את אלוהינו ואלוהי אבותינו ופוגעים פגיעה קשה בנפשות המאמינים. בסדר. יש לי בשבילכם רק שאלה אחת: רוצים להמר, תהמרו, אבל למה על חשבוננו, למען השם? חג שמח.

1 reply »

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s