הפסיכולוגיה של ההסלמה

פורסם בידיעות אחרונות ב2.11.11

עסקת שליט זכתה לתמיכה גורפת משום שדיברה במונחים שכולנו רגילים להזדהות אתם. "כל המציל נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא". במקור לא נאמר כי בנפש מישראל דווקא מדובר. אבל עם הזמן התווספה לאמרה התוספת החשובה הזאת. היהדות בת ימינו אינה מאמינה בשוויון. אנחנו שווים יותר. החברה בישראל מקבלת את התפיסה הזאת כמעט מבלי לתת לעצמה דין וחשבון עליה. מה הייתה החברה שלנו מוכנה לתת בעבור ערבי ישראלי? התשובה במידה מסוימת כבר נתנה—אזרח ישראלי, עודה טראבין, יושב בכלא המצרי כבר 11 שנים. עד לשחרורו המהיר של אילן גראפל, רובנו אפילו לא שמענו עליו. זה כנראה לא מקרה. בויכוח הציבורי שהתעורר על העסקה (כרגיל אצלנו, לאחר מעשה), עלתה בדרך כלל שאלת המחיר האפשרי בנפשות אחרות מישראל. בדרך כלל הכריעה ההנחה שהמתים שעוד יבואו הם נטולי פנים ואיננו יכולים לחוש כל הזדהות אתם ואילו פניו של "הילד" היו מוכרים לכולנו וכבר הפכו אותו לחלק אינטגראלי מחיינו. אבל זהו רק היבט אחד של העסקה. ההיבט האחר הוא הצרה משמעותית של רפרטואר התגובות של ישראל למשבר עם הצד האחר. ראש הממשלה שהכריע בעד העסקה גזר קופון ציבורי, משום שהשכיל לדבר אל הלב ולא אל הראש. הבעיה היא שהקופון הזה הוא בעל תאריך תפוגה בעייתי ביותר. הוא בר תוקף כל עוד לא ייגבה מחיר של ממש—לפחות בזמן הקרוב (הזיכרון הציבורי הוא קצר) מעבר למה שכבר נגבה. התקופה הקרובה היא אפוא תקופה נפיצה ביותר מבחינה צבאית ופוליטית. נתניהו ויתר על חלק מתדמית המאצ'ו הביטחוני היקרה לו. בשלב זה, כאשר לעסקה אין מחיר מלבד מספר מופשט של משוחררים (על פי יחס שדווקא מקובל על הציבור), הוא יכול לעמוד בביקורת על היעדר עקביות בעמדותיו. הוא אכן התריע וחזר והתריע כנגד כל עסקה עם טרוריסטים, אבל ההתרעות היו מילים ואילו "לילד" יש פרצוף. אבל נתניהו יתקשה להרשות לעצמו כרסום נוסף בתדמיתו, כאשר "למחיר" יתחילו להיות פרצופים, וכאשר מבקריו ינפנפו בדבריו של נתניהו שלפני העסקה כדי לנגח את נתניהו של העסקה. בלית ברירה יהיה עליו להראות שהעסקה לא מצביעה על פגיעה אמיתית בגבריות המדינית שלו. הוא ייאלץ להראות שהוא עדיין "גבר", לא פחות גבר מליברמן, שהוא לא איבד את היכולת להפעיל אלימות. האם פירוש הדבר, כפי שנרמז, שהוא יטה יותר מבעבר לאשר פעולות צבאיות הרפתקניות? ייתכן מאד. ברור מכל מקום שיכולת ההבלגה שלו על פרובוקציות של הצד השני פחתה דרמטית. גם כאשר הוא יודע שגורמים בצד השני מתגרים בו בדיוק כדי להסלים את המצב, יכולתו להגיב באיפוק מתוך שיקול דעת מדיני פחתה. גם אם יסבור שהאיפוק "משתלם" מבחינה מדינית, יקשה עליו לשלם את המחיר הפוליטי שלו. האם הצלת נפש אחת מישראל שווה הצרה כזאת של יכולת המשחק הפוליטי בעניינים מכריעים לטובת הכלל? עכשיו כבר אין טעם לשאול. בואו נקווה שמהתלקחות האלימות האחרונה יצאנו ללא מלחמה, אבל מלחמה "מתבקשת" עכשיו. המונחים שבהם ייעשה שימוש כאשר נצא אליה יהיו "שיקום כוח ההרתעה של ישראל". כדאי לזכור שהשיקום הזה, שיגבה מחיר דמים משני הצדדים, גם הוא חלק מעסקת שליט.