איך עצרנו את הליברליזם הפרוע

התפרסם בידיעות אחרונות ב13.12.11

חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי יזמה הצעת חוק שתאסור שימוש במערכות כריזה על מנת לקרוא למתפללים. מיכאלי בקשה להדגיש כי החוק מכוון למסגדים, לבתי כנסת ולכנסיות כאחד. כלומר אם יוחלט להמיר את צלצולי הפעמונים בכנסיות במערכת כריזה, ואם יוחלט להוסיף מערכת כריזה לבתי הכנסת, ייתקלו מאמיני דת משה וישראל ומאמיני דתו של האיש מנצרת ברשויות החוק. בינתיים, נוגע החוק רק למוסלמים, אבל זה בסך הכול מקרה. לא מדובר חלילה בעוד ניסיון לפגוע בקהילה המוסלמית בישראל ולהצר את צעדיה המוצרים גם כך. המטרה היחידה של החוק היא שמירה על איכות החיים של אזרחי המדינה, למשל איכות חייהם של אזרחי קיסריה, שהצחנה העולה מן הביוב הפתוח בג'סר א-זרקא אינה מטרידה אותם, אבל קולות המואזין דווקא כן. מאד. בעבר, במקומות אחרים, היו ממשלים שגילו דאגה גדולה לזכויותיהם של קטינים ואסרו על מילת תינוקות למשל—לא משום שרצו לפגוע בקהילה היהודית חלילה. הם אסרו גם על מילת נוצרים. נכון שהנוצרים אינם מלים את בניהם, אבל אם יחליטו פתאום לעשות זאת, ימצאו את החוק למולם. האם פירוש החוק החדש הוא שאסור להשכים לסליחות ולהפריע את שנתם של השכנים החילוניים? האם צריך להפסיק את הצפירה המודיעה על כניסת השבת? נו באמת. בדיון שהתקיים בנושא בממשלה הגן בנימין נתניהו בחום על המאמץ הנאה הזה לשמור על איכות חיינו. "בכל מדינות אירופה," טען ראש הממשלה, "יש את הבעיה הזו והם יודעים לטפל בזה…אנחנו לא צריכים להיות יותר ליברליים מאירופה". ראש הממשלה צודק כמובן. אנחנו לא צריכים להיות יותר ליברליים מאירופה. מספיק שנהייה ליברלים כמו מדינות אירופה. המשימה הזאת, אבוי, לא פשוטה כלל ועיקר. בינתיים מצב זכויות האדם (הלא-יהודי), מצב חופש הביטוי, מצב הפרדת הדת מן המדינה, מצב הזכויות החברתיות של נשים ומיעוטים לא ממש מזהיר אצלנו. אבל אף פעם אי אפשר להיות מספיק זהיר. ראש הממשלה רואה את הנולד. כרגע אמנם איננו מצטיינים בליברליזם גדול, אבל סכנת הליברליזם אורבת לנו ומוטב להקדים תרופה למכה. אחר כך, עלול להיות מאוחר מידי. זה מתחיל בסובלנות לדתו של האחר ומי יודע איפה זה ייגמר.

מעבר לצביעות וללהיטות הבלתי נשלטת לפגוע במיעוט המוסלמי בכל צורה ואופן—עם חוק ובלי חוק—מתגלה כאן מנגנון פסיכולוגי מעניין. לא משנה מה נעשה, תמיד נצליח למצוא איזו מדינה בעולם הפועלת בצורה דומה או אף קיצונית יותר. לדנים חוקי הגירה נוקשים במיוחד, בארה"ב ישנה לא מעט פוליטיזציה של מערכת המשפט, בבריטניה המלכה היא ראש המדינה וראש הכנסייה האנגליקנית, ובצרפת יש מפלגת ימין קיצונית שהמועמד שלה לנשיאות עלה לסיבוב השני בבחירות. העניין הוא שהעובדות האלה—בעיתיות לכשעצמן על פי כל קנה מידה—מוצאות מהקשרן. המערכות המורכבות שנוצרו במדינות אלה על מנת לנטרל את הסכנות שבחוקים ובמסורות המסכנים את זכויות הפרט נשכחות. העיקר שנמצא לנו עוד טעם להכשיר את מספר השרצים ההולך וגדל שאנחנו מחזיקים בידינו. אני נזכר בשיר היפה של נורית זרחי, "מושלמת" על אודות ילדה המצליחה למצוא הצדקה לכל אחד ממעשיה הפרועים בכך שישנה מדינה שבה זה "מקובל". הילדה—ישראלית במובהק—מסיימת בהצהרה הבאה: "בכל פעם שלי מעירים/ אני מחפשת בספרים/ כי אי שם בעולם ארץ קיימת/ שבה ילדה כמוני נחשבת למושלמת". אתם יכולים להפסיק לחפש. בישראל, ישראל נחשבת ללא ספק לארץ המושלמת. ובמקומות אחרים? פחות ופחות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s