צניעות

התפרסם בידיעות אחרונות 20.12.11

לאחרונה התגייסו—או אולי גויסו—מספר נשים דתיות להגנה על מערכת האפליה המובנית של האורתודוכסיה היהודית. כרגיל במקרים כאלה הן מגנות את הקיצוניים ואת ההקצנה, אך בעיקר הן מגנות את "ההתנפלות" החילונית על "מחנה שלם". המחנה הדתי מעוניין בסך הכול בצניעות, כלומר אין כאן חלילה מערכת תרבותית שלמה ההופכת את האישה ליהודי ולאדם סוג ב', אלא ההפך—גברים החרדים חרדה גדולה לכבודה של האישה ומנסים להגן עליו ועליה מפני החילונים שאינם יודעים גבולות ואשר האישה וגופה הם בעבורם היא הפקר. החלק הביקורתי בטיעון הזה אינו מופרך. המחנה הדתי אמנם נטול כל יכולת לביקורת עצמית, אבל יש לו כישרון מובהק לבקר את הזולת. התרבות המודרנית, יש להודות, גולשת לא פעם לשימוש ציני ולא-אנושי בגופה של האישה כמקדם מכירות. להגיד לכם שאני חש גאווה גדולה למראה קמפיינים פירסומיים שבהם נשים חשופות מוכרות משקאות קלים? לא ממש. להגיד לכם שאני רווה נחת מתכניות ריאליטי שבהן מעודדים את המשתתפים—גברים ונשים אגב—לחשוף את גופם ולעשות לעיני המצלמות מעשים שהצנעה יפה להם? ממש לא. אבל, עם כל הביקורת שיש לי כלפי חברת הצריכה המערבית, יש בכל זאת הבדל גדול. בחברה הליברלית יש אכן ניצול לרעה של נשים, אבל החלוקה המגדרית בה מאפשרת לנשים לא רק למחות, אלא גם לקבל החלטות ולשנות את גורלן. זה כל ההבדל. אני אשתכנע שנשים בחרו בצניעות מרצונן, שבנות המלך בחרו להשאיר את כבודן פנימה, כשתראו לי פוסקת הלכה אחת, דיינת אחת, מקובלת אחת. אין? מסיבות של צניעות? מעניין. גבולותיה של הצניעות הדתית, מתברר, נקבעים רק על ידי גברים—גברים מסוג מאד מסוים. הנשים במקרה הטוב משמשות כמקהלת מעודדות. הצניעות הדתית, מתברר, אין פירושה רק הגנה על הגוף הנשי מעיניהם החומדות של הגברים, אלא הדרה מוחלטת מכל קבלת החלטות. למקבלי ההחלטות בספירה הדתית היהודית, שאינה אחראית רק על פולחן, אלא על כל היבט של החיים, יש תפיסה מאד ברורה של חלוקת תפקידים. הנשים, מה לעשות, נחותות. כך, אבוי, ברא אותן הקב"ה. לפני שהן מודרות ממקהלות בצה"ל, הן מודרות מן הפעילות שהיא הפעילות האולטימטיבית של היהודי על פי התפיסה האורתודוכסית—לימוד התורה והרחבת גבולותיה. כשתראו לי כוללים של נשים וישיבות גבוהות של נשים, כשתראו לי רב אחד המוכן לקבל פסיקתה של אישה, אולי אז אהיה מוכן לקבל את הטענה שהנשים אינן מודחקות לקרן זווית ונקראות אל הדגל רק כדי להכריז שהדרתן היא הדרה מרצון. כן כן, אתן פשוט רוצות להתכסות מכף רגל ועד ראש, לשתוק בכל מקום שבו קולכן עלול לעורר צל של תאווה בגברים, לקבל בהכנעה את מה שגדולי הדור החליטו בעבורכן. אני לא אומר שאין נשים שהסידור הזה מקובל עליהן. אחרי הכול, יש לדברים תקדים בתורה. "ואם אמר יאמר העבד, אהבתי את אדוני…לא אצא חפשי, והגישו אדוניו אל האלוקים, והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם." התורה ייצרה מנגנון הדוחף לשחרור, אבל הותירה פתח לעבדות עולם לאלה שהחירות היא לצנינים בעיניהם. החברה החילונית, עם כל תחלואיה,  הוציאה את העבדות אל מחוץ לחוק והפכה את השוויון בפני החוק לחוק—כלומר מלבד בספירה ההלכתית, שם "כל כבודה בת מלך" וכו'. צריך להפקיע מן הממסד הדתי על תפיסותיו האנטי-שוויוניות את השליטה בגורלן של נשים בחברה שוויונית. אשר למעודדות,  רוצות להיות שפחות נרצעות? לפחות אל תהפכו את זה לאידיאולוגיה.