העסקה מבוטלת

פורסם בידיעות אחרונות 27.12.11

מעת לעת, כאשר צפה לתודעת הציבור איזו בעיה מוסרית—למשל התנהגות המחבלים היהודיים מאחורי הקו הירוק, או אי הצדק החברתי במדינה, או האלימות הגלויה והסמויה כנגד נשים במגזר החרדי—יקומו תמיד אלה שיעקמו את האף. הם היו שם קודם. איפה הייתם כל השנים? עכשיו אתם נזכרים? החדשים זה מקרוב באו הם "בשר טרי" מוסרי. הפזמניקים של המוסר מביטים בהם בהשתאות ובלא מעט זלזול. לא רק שהטיימינג המושהה שלהם מעורר ספק ברצינותם המוסרית, אלא שהמוטיבציות שלהם אינן טהורות מספיק. הבעיה, נאמר לנו תמיד, אינה השערורייה האחרונה שהציבור בחר להזדעזע ממנה במידה של וולגריות, אלא בעיית עומק כלשהי שאשמים בה ציבורים רחבים בהרבה מן האשמים שהציבור מצביע עליהם. הבעיה למשל אינה היעדר השוויון בישראל, אלא השיטה הקפיטליסטית, אינה מעשי הנבלה של פורעי הגבעות, אלא הכיבוש, אינה האלימות החרדית נגד נשים, אלא אפליית נשים בתרבות המערבית כולה, שבה במסווה של נאורות אין הנשים זוכות לשוויון המוחלט שהן ראויות לו. הטענות הללו יש להודות, הן אכן מוצדקות. תשומת לבו של הציבור מופנית לא פעם אל הסימפטום ולא אל הבעיה העמוקה, אל קורבנות אטרקטיביים ולא אל הסובלים העיקריים (ילדות בלונדיניות חמודות מעוררות יותר זעזוע מוסרי מנשים מכוערות בשביס, גם אם הן הסובלות העיקריות ממעשי התנכלות ואלימות), אל פתרונות מידיים ולא אל טיפולי שורש. אבל הגישה המצקצקת, יש לומר, היא מסוכנת והרסנית. במאבק נגד הכוחות המאיימים להרוס את חלקתנו, אין מקום לאנינות. כאשר תלמידיו של ישו מספרים לו שמנעו מאדם שלא היה מוכן להצטרף אליהם לגרש שדים בשמו, הוא נוזף בהם: "אל תמנעו בעדו…כי מי שאינו נגדנו, אתנו הוא" (מרקוס ט 39 – 40). מהפכות תודעתיות אינן מתחוללות בבת אחת. הן מתחוללות צעד צעד. לא פעם ה"טריגר" לשינוי תודעתי מבטא עדיין מחויבות לתפיסת העולם הישנה. המוחים מבקשים לתקן מה שהם מזהים כתקלה במערכת ולא להמיר את המערכת באחרת. אבל זעזוע מוסרי—תהיינה אשר תהיינה סיבותיו—מייצר קשב מסוג אחר, יקיצה מאיזה נמנום תודעתי, נכונות לשאול שאלות קשות. לעתים היקיצה נגמרת והנמנום חוזר ומשתלט, אבל לעתים נוצרת דינמיקה חדשה. קחו למשל את הזעזוע הציבורי מן המתרחש בבית שמש. השערורייה בבית שמש נמשכת כבר שנים והיו מי שהתריעו עליה משכבר (כתב העת "ארץ אחרת" הקדיש לה כבר ב2009 גיליון שלם שבו השווה אותה לקאבול). מדוע מה שמתקיים כבר שנים זכה פתאום לכותרות? סביר להניח שהכול התחיל בהזדעזעות ציבורית מן העניין השולי יחסית של שירת נשים בצה"ל (כל מה שקורה בצה"ל מעניין אותנו). אין ספק שהבחירה להזדעזע משירת נשים בצה"ל הייתה בעייתית. יש, ללא ספק, ביטויים מהותיים יותר של הדרת נשים, ביטויים שראוי יותר להזדעזע מהם. אבל השיח הציבורי שנוצר סביב שירת החיילות אפשר קשב גם לבעיות אחרות. ללא השערורייה ההיא, ספק אם האירועים בבית שמש היו זוכים לתשומת הלב שלה הם זוכים עכשיו. ומה עכשיו? צריך להתחיל במקום שעליו כולנו מסכימים. העסקה המפוקפקת בין המדינה לחרדים יצאה מכלל שליטה. "הקיצוניים" במחנה החרדי הם רק חיל החלוץ. ההיסטוריה של מדינת ישראל מלמדת שהקהילה החרדית תמיד מיישרת קו עם המחמירים. מה שהיום הוא "הפרזה" יהפוך מחר לנורמה שעליה אין להתפשר ושאותה חייבים החילוניים לקבל. צריך להתחיל בכפייה נחרצת של החוק ולהמשיך בבירור כן ואמיתי של העסקה שנועדה להעניק לנו שקט בתמורה להעלמת עין. שקט אין יותר. הגיע הזמן להפסיק להעלים עין.