דברים שקורים פה

פורסם בידיעות אחרונות ב28.2.12

הערת שוליים: "הערת שוליים" לא זכה בפרס האוסקר. אנשי האקדמיה לקולנוע בארה"ב בחרו להעניק את הפרס לסרט האיראני "פרידה". "פרידה" היא דוגמא קלאסית לסרט שמבקרים במערב אוהבים. הוא מציג עולם אקזוטי. יש בו לכאורה חתרנות בעצם העובדה שהמציאות שהוא מציג אינה מתיישבת עם האינטרסים של השלטונות. הוא מאפשר למבקרים להרגיש טוב עם עצמם, עם פתיחותם, עם יכולתם להתעלות על הפוליטיקה הלאומית. חשוב מזה, הוא מציב לכאורה מורכבות פסיכולוגית. הטובים לא בדיוק טובים; הרעים לא בדיוק רעים; האמת חמקמקה; הדילמות המוסריות הן מורכבות. "פרידה" מציג את התובנות הללו בדרך החביבה על המבקרים—מורכב, אבל לא מורכב מידי, בלתי-צפוי במידה צפויה, "דילמות מוסריות" למתחילים. יש משהו כבד ומגושם בסרט הזה (ששני השלישים הראשונים שלו, לפני שה"מורכבות" המוסרית מוצפת, מייגעים למדיי). יוסי סידר לעומת זאת הצליח לכתוב תסריט מעניין הרבה יותר ומתחסד הרבה פחות. הוא עשה זאת בצורה מבריקה ומלאת הומור. בסופו של דבר זה מה שחשוב.

פלמ"ח חרדי: האלוף אלעזר שטרן והרב הצבאי הראשי לשעבר אביחי רונצקי סבורים שצריך להקים בצה"ל יחידות מיוחדות לחרדים. ביחידות האלה יקפידו על קלות ועל חמורות והן תתנהלנה על פי דיני בד"ץ. מה גרם לשני האישים הללו להציע את ההצעה המשונה והמסוכנת הזאת, קשה לדעת. אין ספק שאם תתקבל ההצעה, ייווצרו בישראל–במימון המדינה כמובן–מיליציות מזוינות שתהיינה כפופות לדעת תורה ולא למפקדיהן. בגדוד הנח"ל החרדי יש כבר עכשיו אמביוולנטיות רבה בעניין שרשרת הפיקוד. בראיונות שהתפרסמו לאחרונה הבהירו חיילי הגדוד, כי בכל עניין מהותי הם כפופים לצו רבניהם. צה"ל יממן אפוא כוללים מזוינים, כפי שהמדינה מממנת את החינוך "העצמאי". ישררו בהם כללים משלהם—הדרת נשים באישור, הדרת גויים, כפיפות מוחלטת להלכה ופטור מכל התערבות ערכית. ככה לא מקיימים צבא עם. ואל תשכחו את אין מדובר רק בזכות לחופש פולחן. "דעת תורה" כוללת הכול; היא כוללת גם פוליטיקה; הרבה פוליטיקה. בן גוריון פירק את הטובה ביחידות הלוחמות שלו, את הפלמ"ח, משום שלא האמין בפיקוד כפול. ברכותיי לאדונים הנכבדים שטרן ורונצקי על ההצעה להקים פלוגות מחץ דתיות.

שלום לתכלת: בימים אלה הגיע לידיי הגיליון האחרון של כתב העת למחשבה ישראלית "תכלת". עורך "תכלת", אסף שגיב מודיע לקוראיו כי "צירוף מצער של נסיבות" אינו מאפשר את המשך פרסומו של כתב העת. חבל. לכאורה לא הייתי אמור להצטער על סגירתו של "תכלת", משום שמדובר בגוף ימני במובהק המקדם לא פעם רעיונות שאיני שותף להם ואף מתנגד להם. אבל "תכלת" היה מבחינתי יריב ראוי ויותר מראוי. גם כאשר לא הסכמתי עם הדברים ועם הדוברים, מצאתי את עצמי חושב מחדש על דעותיי הקדומות ועל אמונת היסוד שלי, ואם לא משנה אותן לחלוטין, מוסיף להן לכל הפחות סימני שאלה וניואנסים. "תכלת" היה כתב עת חריף, מנוסח היטב, ערוך היטב ומעורר למחשבה. היו בו כבוד לאינטליגנציה וכבוד לאחר. לא היו בו חרפות וגידופים וקלישאות וצווחות. אינני יודע מה באמת גרם לכך, אבל חבל שאחד ממקומות המפגש האינטלקטואליים המעטים שעמדו לרשותנו נסגר.

יאיר לפיד: באינטרנט מסתובב סרטון מתוך "תיק תקשורת" שבו ב. מיכאל מציג את יאיר לפיד כבור יומרני. ללפיד היו שתיים שלוש מעידות מביכות. זה לא הופך אותו לבור. לפיד מעצבן אתכם? הניחו לפייסבוק שלו. אל תחוקקו בשבילו חוקים ואל תחפשו בציציות ההשכלה שלו. תתווכחו אתו עניינית. יש מספיק דברים מעצבנים אצלו גם בלי שטויות.

6 replies »

  1. הערת שוליים הוא סרט חביב , לא יותר מזה. בהחלט יפה שתעשיית הקולנוע שלנו מתחילה להוציא מוצרים ראויים אבל אוסקר? לא צריך להגזים. את פרידה לא ראיתי.

    אהבתי

  2. מול עיניו של בן-גוריון עמדה מעל לכל השאיפה לאחד את העם היושב בציון וזה אומר חינוך ממלכתי וצבא אחד-ולא אחת עמד במצבים קשים (אלטלנה,פרוק הפלמ"ח,שילוב הפורשים בצה"ל
    והפרשה) ומסובכים שאיפשרו את צעדיה הראשונים ונתנו את הבסיס למדינה הצעירה אשר
    מתבגרת ללא חן ומסכנת את עתידה.

    הערת שוליים-סרט מצוין! אני שותפה לדעתך!

    אהבתי

  3. סגירת 'תכלת' היא אבדה עצומה. מגוחך ככל שזה יישמע, אמרתי לאסף שנדמה לי שאני מבכה את העיתון שלו לא פחות ממנו: הוא כבר מביט לעתיד, ואני – אני לא מצליח להתיק את עיני מן העבר. מה גם שסוף כל סוף היה לי רעיון נוסף למאמר שם. באסה.

    "הערת שוליים" הוא בהחלט סרט מצוין ומצחיק. הראשון של סידר שאהבתי, אולי כי מה שהוא עשה עד כה, דומה מאוד לניתוח שלך לגבי "פרידה".

    אהבתי

  4. הסגירה של תכלת היא טרגדיה. היו מעט מאד כתבי עת בארץ שניהלו דיון מעמיק ואינטלקטואלי, אבל בהיר וברור ונטול ז'רגון. גם כשלא הסכמתי עם הכיוון הפוליטי, נהניתי מאד לקרוא את המאמר.

    מעניין מה הוא אותו "צירוף נסיבות" שהוביל לסגירה של כתב העת. חבל.

    אהבתי

  5. אני יודעת, לחזור לדיון הזה זה קצת פאסה, אבל רק עכשיו ראיתי את "פרידה", ורוצה לבדוק אתכם משהו. נדמה לי שמנסים להראות לנו שאין טובים ורעים. כל הדמויות מורכבות (אבל לא מורכבות מדי, כאמור). לכאורה זה גם לא סרט פוליטי, להפך. האיראנים, מה אתם יודעים, גם הם בני אדם. אבל אני חושדת שה"מורכבות" מושגת דוקא ע"י ספין פוליטי. אלמלא היה סביר בעינינו שהאם תעשה כל שלאיל ידה כדי להבטיח לבתה עתיד טוב יותר, מחוץ לאיראן, האם לא היינו מסמנים אותה כבר בסצנה הראשונה כמרשעת, בנסותה להשיג מהשופט אישור להוציא את הבת מאיראן, ללא הסכמת האב? המעשה הזה, להבנתי, מאפיל על כל המעשים ה"רעים" שעושות שאר הדמויות, והמורכבות-לכאורה מתנפצת. מצד שני, הסרט הצליח מאוד גם באיראן, אז אולי אני טועה. אולי לא צריך עוינות פוליטית כדי לקבל מעשה כזה כמתקבל על הדעת.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s