קומפרס–כלומר compress.co.il

חודשים רבים אני עובד, עם קבוצה של חברים וחברות על העלאת אתר אינטרנט חדש, מגזין לענייני אקטואליה, חברה ותרבות, שיפגיש, בעמדה של שוויון, אנשים שאינם נפגשים בשיח הישראלי. האתר הזה, קומ.פרס (compress.co.il) נועד להיות מקום–במכוון איני משתמש במונח "זירה" המעלה בדמיוננו התגוששות–שבו אנשים מסוגים שונים וממקומות שונים, אנשים שיש להם דיעות שונות וטעמים שונים, יוכלו לנהל רב שיח אמתי, ללא קלישאות וללא גידופים, על חיי החומר ועל חיי הרוח בישראל. יש לנו צורך במקום כזה. חלקנו כלואים במגדלי שן שונים וחשים שהבידוד מזיק לנו, חלקנו מעוניינים בדיאלוג עם אנשים שהקדישו את חייהם למחשבה ולניתוח, אבל חשים שהללו אינם נגישים להם. אלה גם אלה חשים שהשיח החברתי-תרבותי-פוליטי שלנו הידלדל. הוא לא הידלדל משום שהוא נעשה ימני או שמאלי. החכמה אינה נמצאת בשמאל ובימין ואפילו לא במרכז. היא מצויה בכל מקום שבו אנשים חושבים. הידלדלות השיח הישראלי היא ביטוי לייאוש מן המילים ומן האחריות למילים. הכל אישי; הכל רגשי.  במקום שבו רק הרגשי ("בא לי-לא בא לי", "אוהב-לא אוהב") תופס את רשות הרבים, אין יותר מקום לטיעון מנומק. במקום שבו אין מקום לטיעונים מנומקים, אין דיאלוג; יש בו שוק של רגשות, שבו אנחנו מגששים למצוא את מי שמרגיש כמונו. עם שוק של רגשות אי אפשר לקיים דמוקרטיה. הדמוקרטיה תובעת מכל אחד מן האזרחים והאזרחיות להניח לרגע את רגשותיו וטעמיו בצד ולדבר בשפה שהכול יכולים לדבר בה–על טעם וריח אין להתווכח; עם טיעונים אפשר וצריך להתווכח. רבים מאיתנו חשים שהדיון הישראלי נעשה רצוף בקלישאות שכל תפקידן הוא לומר למאזין, "אתה לא באמת חייב לבדוק את הנתונים שאני מביא; אתה לא חייב לשקול את הטיעונים שאני מעלה. אני אומר לך שאני כמוך, שאני חולק את התשוקות ואת הפחדים ואת הרתיעות שלך." זה אמור להספיק.

אבל זה לא מספיק. החברה בישראל ניצבת בפני הכרעות גורליות. היכולת לנהל עליהן דיון מושכל היא קריטית. צריך לייצר עוד ועוד מקומות שבהם יכול דיון כזה להתקיים. בראיון שפרסמנו באתר, מצביע ההוגה הפוליטי הצרפתי מרסל גושה על תהליכי שינוי דרמטיים בדמוקרטיה. "אנחנו יותר חופשיים היום, אבל גם הרבה יותר אימפוטנטים", הוא אומר. זאת לא מחלה חשוכת מרפא. אחד מגורמי המחלה הוא התפוררות הסולידריות, המקום המשותף. כל איש מסתופף עם חבריו. את רשות הרבים מנהלים "המומחים", שגם אם איננו סומכים עליהם איננו יודעים איך לקרוא עליהם תיגר. צריך מקומות שבהם אנחנו נפגשים מחוץ לקופסאות שלנו ולמעגלים שלנו ולנישות שלנו, מקומות שבהם אנחנו פוגשים גם את אלה שלא הזמנו לסלון הבית או למעגל החברים בפייסבוק. לקומ.פרס אין יומרות משיחיות. אנחנו לא מתיימרים להביא גאולה לישראל. אנחנו מאמינים שאנחנו עונים על צורך, שיש לנו גם מרכולת רעיונית ואינטלקטואלית שיש לה ביקוש.  השקענו בכלי. היה חשוב לנו לדבר, צורנית, טכנולוגית וקונצפטואלית בשפת האינטרנט. היה חשוב לנו לכבד את המדיום שבתוכו אנחנו מבקשים לפעול. המדיום הזה יכול לטמטם, אבל הוא יכול גם לחבר ולעורר למחשבה ולמעשה.

זה לא אומר שאנחנו המקום שבו נוזפים בכם על שאינכם רציונליים מספיק, או מוסריים מספיק או אזרחים טובים מספיק. נזיפות אינן הסחורה שלנו. אנחנו חושבים ששיח טוב צריך לבטא גם הומור ושנינות, צריך להכיל ביקורת עצמית, צריך לספק חומרים מעניינים הכתובים בלשון בני אדם. אנחנו מקווים שקומ.פרס יהיה כל הדברים האלה. כדי להצליח אנחנו זקוקים לכם–כקוראים-מגיבים, ככותבים, כמעלי רעיונות. אנחנו זקוקים גם לסיוע חומרי. בחרנו במודע לא להיות סמוכים על שולחנו של אף טייקון. זה נותן לנו חופש, אבל לא משלם את החשבונות. הצטרפו אלינו בכל דרך שתבחרו.