הבה נצא במחול

התפרסם בידיעות אחרונות ב27.3.12

הקשר בין פוליטיקה למחול אינו ברור לעין במבט ראשון, אבל הוא קיים גם קיים. חישבו למשל על מחולות במקרא: "ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות, ותען להן מרים: 'שירו לה' כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים'" (שמות טו כ –כא). ברור שלו ניסו מרים ובנות ישראל הכשרות-לזמנן האחרות לצאת במחול ברחובות בני ברק, ועוד לשיר ר"ל, היו נתקלות במשמרות הצניעות המשוררות לעומתן את שירת הגברים—"פרוצה, פרוצה, פרוצה"—בשניים שלושה קולות לפחות. על חשיבותו הפוליטית של המחול תעיד גם אימרת השפר הנאה של ווינסטון צ'רצ'יל על אודות עמיתו ויריבו, מנהיג תנועת העבודה הבריטית, קלמנט אטלי. כאשר הפנו את תשומת ליבו של צ'רצ'יל לאטלי המפזז לצלילי מוזיקת ריקודים, הכריז מנהיג המפלגה השמרנית ברשעות: "זה אינו מחול, זאת תנועת העבודה". באנגלית, שבה המילה לעבודה, "לייבור", מובנה גם צירי לידה, זה אפילו יותר מצחיק. בארצנו הקדושה הפוליטיקאים אינם מרבים לחולל, מכל מקום לא מחולות סלוניים. בעבר שליחי הציבור שלנו רקדו הורה, ובהווה הם מצטרפים לעתים למעגלי הריקוד של יראי השמיים, כביטוי לאהבת ישראל הממלאת את ליבם. אבל ריקודי זוגות–פוקס טרוט, סמבה, וולס? לא ממש. קצת גויי מידי. עד לאחרונה. שני פוליטיקאים, חה"כ מטעם קדימה, נינו אבסדזה, וראש עיריית בת ים שלמה לחיאני בקשו להשתתף בתכנית "רוקדים עם כוכבים". השתתפותה של הראשונה נפסלה משום שעל פי החלטת היועץ המשפטי לכנסת, איל דנון, השתתפות ממושכת (כלומר מעבר לשלבים מתקדמים בתכנית) עלולה להוות טובת הנאה. הנאה? למי? אבל נניח לזה. עכשיו יצאה תנועת אומ"ץ לעצור את ראש עיריית בת ים מלחולל לפני המצלמות. "אין זה יאה וחינוכי" נכתב בפנייה שהעבירה התנועה ליו"ר הרשות השנייה, אילן אבישר, "שבתוכנית שבה צופים אלפי אזרחים, יופיע ראש עיר שהמשטרה המליצה להעמידו לדין בעבירות של קבלת שוחד, מרמה, והלבנת הון והפרקליטות שוקדת על הכנת כתב אישום פלילי נגדו". הפניה הזאת של תנועת אומ"ץ מעוררת מספר תהיות. ראשית, עולה התהייה כבדת הראש בדבר חזקת החפות. המשטרה ממליצה חדשות לבקרים והפרקליטות מרבה לשקוד. צריך לקוות שלא כל מי שחשדות מועלים כלפיו יידרש להקפיא לחלוטין את חייו בבחינת נאשם-בפועל. יותר מידי חשדות נסתיימו בלא כלום (רבים מן החשודים יושבים לבטח בממשלה—ביניהם ראש הממשלה) מכדי שנוכל לקבל את ההצעה הזאת. שנית, עולה התהייה מה בדיוק הנזק שאנשי אומ"ץ סבורים כי ייגרם לנפש הצופים הרכה? האם ייראו בשלומי לחיאני מודל מוסרי ויתחילו לספור צעדים? האם שפגאט לא צפוי של ראש העירייה יגרום להם להלבין הון? חיוורון קל בהחלט, אבל הלבנה? לא נראה לי. איך הפכה ההשתתפות בתכנית ריאליטי—שעד לא מכבר היינו רואים בה דווקא סוג של התבזות, ביטוי לקלות דעת ולהיעדר רצינות–לתעודת הכשר מוסרית שצריך לבדוק בציציותיהם של המשתתפים בה? שלישית, ואולי חשוב מכל, אין לכם מה לעשות עם הזמן שלכם? לחיאני רוצה לרקוד? שירקוד. בזמן שהם רוקדים הנזק היחיד שאנשי הציבור גורמים לאחרים הוא אסתטי. צאו במחול.