הפרוזה של ברק והשירה של ישי

פורסם בידיעות אחרונות 10.4.12

לאהוד ברק יש דעה בעניינים פרלמנטריים שאינם נוגעים לתקציב הביטחון. הנה כך הוא ביטא אותה: "אני מסתייג מהיוזמה [לחוק "עוקף בג"ץ"]. "יש לקיים הידברות פתוחה בין הממשלה לרשויות המשפט כדי להגיע לדרכי פעולה מוסכמות, שיבטיחו את התפקוד של הממשלה והכנסת, לצד הבטחת עצמאות המשפט ועליונות שלטון החוק." נדמה לי שאפילו סר האמפרי מן הסדרה "יס מיניסטר" לא היה מנסח את זה מעורפל יותר. השר "מסתייג"—כלומר לא מסכים, אבל לא ממש מסכים עם אי ההסכמה שלו; מעקם את האף. "הידברות פתוחה" היא שם קוד ביטחוני לבלה-בלה-בלה אזרחי. ההידברות האמתית היא כמובן סגורה. שם, במערכת הביטחון, מאחורי דלתיים סגורות, מתקבלות ההחלטות האמתיות. "דרכי פעולה מוסכמות" הן קריאה להקמת ועדה שתלמד במשך שנים את הסוגיה באמצעות "הידברות פתוחה". בסופו של דבר תחזיר אותנו הועדה לנקודת המוצא– שיש להבטיח את תפקוד הממשלה והכנסת לצד הבטחת "עצמאות המשפט ועליונות שלטון החוק." לצד "שתי מדינות לשני עמים", "עצמאות המשפט ושלטון החוק" הן המקבילה החילונית להצהרת האמונה הדתית.
על מה בעצם מדובר? דומה שאין חולק על זכותה של הרשות המחוקקת לחוקק מחדש חוקים שבג"ץ פסל. הכנסת היא הריבון ובתי המשפט פועלים מכוחה. בנסיבות מיוחדות וברוב מיוחס ראוי גם ראוי לאפשר לכנסת, לא "לעקוף" את בג"ץ, אלא לבטא את זכותה הריבונית שלא לקבל את דעתו. כל הדיון הוא על השאלה כמה מיוחס צריך החוק המיוחס להיות. רוב של 70 או רוב של 65? מוטב שהמהלך יהיה קשה, אך לא בלתי אפשרי. חקיקה מחדש של חוקים צריכה להיות הליך נדיר וחריג. 65? קל מידי. ברק יכול היה לנקוט עמדה. הוא פרלמנטר ותיק שאמורה להיות לו עמדה–בשביל זה שלח אותו הציבור לכנסת. אבל לברק לא ממש אכפת משולחיו וגם לא מ"שלטון החוק". זאת ההזדמנות אפוא להזכיר לכל המשתתפים בדיון—שמרובה בו מידי ההיסטריה משני הצדדים– שהשאלה הקריטית היא איזו מין כנסת תהייה לנו. כנסת כמו הנוכחית תמשיך לחוקק חוקים גרועים ולאשר החלטות גרועות של הרשות המבצעת ושום בית משפט לא יוכל למנוע זאת.
ואם ברק מתקשה להביע עמדה, לשר הפנים אלי ישי אין בעיה כזאת. בעבר הודיע כי "יש צורך להפציץ אלפי בתים בעזה, להחריב את עזה. פשוט כך." פשוט כך. עכשיו ישי מזועזע מגינתר גראס המאשים אותנו בנטייה ללחוץ מהר מידי על ההדק. אם דבריו של ברק הם אוויר חם ותו לו, דברי ישי הם אש וגופרית: "שיריו של גראס הם ניסיון ללבות את אש השנאה נגד מדינת ישראל ועם ישראל ובכך לקדם את הרעיון לו היה שותף פומבית בלובשו בעבר את מדי האס אס." ישי לא מנע את כניסתו של גראס כאשר נודע על עברו בוואפן אס אס. הוא מנע אותה כעת משום שהסופר הקשיש העביר ביקורת, קצת אווילית יש להודות, על ישראל בעניין האיראני. עד כדי כך גראס מסכן את ישראל? יותר מנשיא ארה"ב לשעבר קארטר, שחשף פרטים על היכולת הגרעינית שלנו והשווה אותנו לדרום אפריקה בספר שלם? ומה זה קשור למניעת כניסתו לישראל? אדרבה, יבוא הנה ויתווכח. מה שמדאיג אותי הוא שמניעת הכניסה אמורה להיות נשק יום הדין, מעשה חריג שנועד למי שקוראים תיגר על עצם קיומנו או מסכנים את ביטחוננו. מפחיד לחשוב שמי שממהר להשתמש בנשק הכבד ביותר שברשותו הוא חלק מתהליך קבלת ההחלטות על מלחמה ושלום בישראל. פשוט כך.