קטולוס העלוב

עוד תרגום שלי לעוד יצירת מופת לטינית. "קטולוס העלוב" (Miser Catulle) הוא אולי הידוע בשיריו של המשורר הרומי קטולוס שחי במאה הראשונה לספירה. קטולוס שכתב שירה מלאת רגש וסערה בלטינית גמישה וחיה. הוא כתב שירי אהבה –ל"לסביה", שלה מוקדש גם השיר הזה–שירי גידוף ונאצה בוטים, שירים ליריים ושירים פוליטיים. בכולם יש עוצמה רגשית גדולה ושליטה מכשפת בשפה. בשיר שלפניכם, שיר על אהבה נכזבת, מנסה קטולוס להקשיח את עצמו. אם לשפוט על פי השיר, הוא לא ממש מצליח.

קטולוס העלוב, חדל להשתטות,
ודע, מה שנראה אבוד, אבוד.
שמשות מזהירות זרחו לך פעם,
בלכתך לאשר הוליכה אותך הנערה,
אהובה הייתה על ידי, כאשר לא נאהבה אישה מעולם.
מה רבים היו אז התענוגות,
אשר בהם חשקת, ולא סירבה הנערה;
שמשות מזהירות זרחו לך פעם.
עכשיו היא לא רוצה יותר; אל תרצה עוד גם אתה, חדל אישים!
אל תרדוף אחרי הנמלטת, אל תחיה חיי עלוב;
החזק מעמד, הקשח את נפשך, התקשה.
היי שלום, נערתי, קטולוס התקשה;
אינו רוצה בך עוד, לא יתחנן לפני הממאנת.
ואת עוד תסבלי כשאיש לא יבקשך.
אני מרחם עלייך, בת זונה, אלו חיים נשארו לך?
מי יחזר עוד על פתחך, בעיני מי תהיי יפה?
את מי תאהבי עכשיו? של מי תהיי?
את מי תנשקי? אלו שפתיים תנשכי?
אבל אתה, קטולוס, הייה קשוח, התקשה.

19 replies »

  1. איזה יופי! יהיה נהדר אם תפרסם תרגומים כאלה בקביעות (על אף המאמץ הרב הנדרש בתרגום).
    (קוראים כמה פעמים, מחפשים עוד תרגומים, משווים, קוראים עוד כמה שירים של אותו משורר. תענוג.)

    אהבתי

  2. מקסים! תוהה: האם לא רק תסכול יכול לעורר אהבה גדולה? האם לא אוהבים אנו יותר את מה שחומק מאיתנו, נשמט, מתעתע ורחוק? האם אהבה גדולה שייכת גם למה שנמצא, נשאר, חשוף בפגימותיו? ובאופו פשוט יותר: גם אני, גם אני קטולוס.

    אהבתי

  3. Lesbia, Julia, Cynthia, Livia, Michelina.—
    Bosoms, ringlets of feece: for efects, and for causes also.
    Heavenbaked clay, fngertips’ brave arena.
    Flesh that renders eternity an anonymous torso.
    You breed immortals: those who have seen you bare,
    They, too, turned Catulluses, statues, heavy
    Neros, et cetera. Shortterm goddesses! You are
    Much more a joy to believe in than a permanent bevy.

    אהבתי

  4. אפור וגשום בעיר הזאת היום והמילים האלה שאולי נכתבו כאן פעם, או לא … מכאיבות. אפשר אולי גם שיר אחד שמח למשל, שיהיו בו מילים שיחזירו את השמש שהלכה מפה לזמן ארוך מידי… ? קר פה.

    אהבתי

    • שָׁם יָדַעְתִּי חֶמְדָּה שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּמוֹהָ,
      וְהַזְּמַן הַהוּא הָיָה יוֹם הַשְּׁבִיעִי בְּשַׁבָּת
      וְכָל בַּדֵּי אִילָנוֹת הָיוּ מִתְעַצְּמִים לִגְבֹּהַּ.

      וְהָאוֹר הֵחֵל מִסָּבִיב שׁוֹטֵף כְּנָהָר לִנְבֹּעַ,
      וְגַלְגַּל הָעַיִן אֶת גַּלְגַּל הַחַמָּה חָמַד.
      אָז יָדַעְתִּי חֶמְדָּה שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּמוֹהָ.

      הִזְהִירוּ רָאשֵׁי הַשִּׂיחִים וְהָאוֹר לֹא יָדַע שָׂבֹעַ,
      נִתַּךְ בְּגַלֵּי הַנָּהָר וּבְכָל אַדְווֹתָיו נִצַּת,
      אַף רֹאשִׁי הָיָה בְּעֵינָיו כְּתַפּוּחַ זָהָב לִבְלֹעַ.

      שׁוֹשַׁנֵּי נָהָר צְהֻבּוֹת פָּעֲרוּ אֶת פִּיהֶן לִבְלֹעַ
      אֶת אַדְווֹת הַנָּהָר בְּחָפְזָן וְגִבְעוֹל הָעֵשֶׂב הַשָּׁט,
      וְאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה יוֹם הַשְּׁבִיעִי בְּשַׁבָּת
      וְכָל בַּדֵּי אִילָנוֹת מִתְעַצְּמִים בִּתְשׁוּקָה לִגְבֹּהַּ
      וְאָז יָדַעְתִּי חֶמְדָּה שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּמוה.

      דליה רביקוביץ', "חמדה".

      אהבתי

      • דליה המופלאה, ותודה שחממת את ליבי. מחר, אמרו, שתגיח השמש לקצת. אפשר יהיה לחייך שוב, ולהתנער מהעגמומיות הזו…

        אהבתי

  5. שיר נפלא ותרגום יפיפה.היתה פעם תחרות באחד האתרים על המילה היפה ביותר בעברית ונבחרה המילה "כמיהה".השיר הזה כולו כמיהה. חיפוש נואש אחר הזמן האבוד. וכיצד מקשיחה אותנו כמיהה שלא באה על מימושה. כיצד מתכווצת היד הפתוחה לאגרוף. ו"נערתי" נהפכת ל"בת זונה".השיר מייתר את ההסברים, היתה חמדה ואיננה עוד.

    תודה אביעד.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s