על הקיום ועל האיום

התפרסם בידיעות אחרונות ב17.4.12

ניצחון רודף ניצחון. היה קשה, אבל עכשיו אפשר להכריז בבטחה–ניצחנו. זקוף קומה וגאה ביהדותו, חסם שר הפנים, אלי ישי ("יש צורך להפציץ אלפי בתים בעזה, להחריב את עזה. פשוט כך") את צורר היהודים הנאצי, גינתר גראס. אימהות יהודיות שלא נתנו תנומה לעיניהן מאז פרסם גראס את שירו המסוכן, השכיבו את עולליהן ונרדמו בחיוך של הכרת תודה. ניצלנו. אחר כך הצליחו מאות שוטרים ואנשי ביטחון במדים ולא במדים  לסיים בהצלחה את מבצע "מרחב מוגן 2". בחירוף נפש עצרו את המתקפה של 78 מפגינים חמושים בכרזות ובדרכונים זרים על נמל התעופה בן גוריון. הדיווחים מנו בגאווה לאומית את ההצלחות: 51 צרפתים, 11 בריטים, שישה איטלקים, שני ספרדים, אחד משוויץ (!), אחד מארה"ב ואפילו תוקף בודד מפורטוגל. בזה לא תמה מסכת ההצלחות. קבוצת פלסטינים ופעילים מכל העולם רכבה בצורה מסוכנת על אופניים מסוכנים במכנסיים קצרים מאיימים ביותר בכביש הבקעה. היא נעצרה על ידי כוח צה"ל בפיקודו של סמח"ט הבקעה, סא"ל שלום אייזנר. הסמח"ט בחושיו היהודים המחודדים זיהה איום קיומי על ידי קבוצת צוררים הקמים, אם לא להורגו, לפחות להביא לו את הסעיף. הוא תקף אותם אפוא בגאווה יהודית עצומה בקת הנשק, מניף את האם 16 כהנף הכוהן תנופה לפני ה'. בעזרת צור ישראל עצר אייזנר את מתקפת הצוררים בגופו וישלם על כך בקידומו (לפחות עד שיירגעו הרוחות, כמובן, ועד שהשמאלנים מהתקשורת ישכחו מכל הפרשה).

מה שמאפיין את כל הניצחונות הללו הוא אובדן מדאיג של פרופורציות. העולם התמלא פתאום בצוררים. שוב ושוב, כפי שהבהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו בברכת החג שלו לאזרחי ישראל, עומדים עלינו לכלותנו. לא רק האיראנים עומדים עלינו לכלותנו, אלא גם האירופים והאו"ם, והגייס החמישי המכונה השמאל הישראלי, ורוכבי אופניים בכביש הבקעה. אם בעבר היה מרווח כלשהו בין אהבת ישראל לאיום קיומי, מרווח שבתוכו עוד התאפשרה איכשהו ביקורת לגיטימית, המרווח הזה הולך ומצטמצם. בעיני דוברי הימין לא רק גדעון לוי ואורי אבנרי מאיימים על סלע קיומנו, אלא גם שלי יחימוביץ' (שהפנימה את הרוח החדשה והיא נמנעת מכל אמירה קונטרוברסלית) וציפי לבני ושאול מופז. כל ביקורת על מדיניות הגרעין הישראלית, על השליטה בשטחים, על הרחבת ההתנחלויות, על השקרים הבלתי פוסקים בעניין "המאחזים", על היחס לפליטים ולעובדים זרים היא ביטוי לשנאה תהומית ולרצון להשמיד ולאבד את מדינת ישראל. מה הפלא שהמטבע היחיד בשוק הרעיוני החדש הוא השואה. אנחנו ניצבים בפני שואה שהביקורת עלינו היא מביטוייה המובהקים. לביקורת עלינו, חשוב להבהיר, אין שום קשר למעשינו אנו. היא ביטוי צרוף של תאוות השמדה. אין טעם להתווכח אפוא עם המבקרים. צריך לזהות אותם במהירות בתור מה שהם—משמידים בפוטנציה—ולהתמודד אתם בנחישות ובזקיפות קומה. אין יותר איומים קטנים וגדולים. רוכבי אופניים, משוררים מזדקנים, תיירי מחאה נושאי שלטים? איום קיומי. למעשה, כל איום—והיחידים שיש להם זכות לקבוע מהו איום הם אנשי הימין זקופי הקומה—הוא איום קיומי. יתרה מזאת, כל ניסיון לחלוק על דעת המומחים לאיומים קיומיים הוא איום קיומי. קצת באיחור, אנחנו לוחמים בהיטלר ובנאצים. בקרוב, אם ירצו השם ובנימין נתניהו, נוכל להכריז: ניצחנו!

15 replies »

  1. אביעד היקר, כתבת מאד נכון על הפער בין הקיום הממשי והאיום הדמיוני אבל הכנסת בדברים את דעתך על החרדים .

    כאשר אתה כותב "זקוף קומה, גאה ביהדותו וחרד לחרדיותו, חסם שר הפנים, אלי ישי ("יש צורך להפציץ אלפי בתים בעזה, להחריב את עזה. פשוט כך") את צורר היהודים הנאצי, גינתר גראס." אתה כביכול מסמן את האוייב את האחראי על החשיבה ועל הפער הזה בין הקיום לאיום והוא השר אלי ישי ה'חרדי' .

    אז אם אינך יודע, מפלגת ש"ס היא לא מפלגה חרדית היא מפלגה דתית לאומית חרדית , כאשר הפוליטיקאים שלה מחזיקים בדעות של ברוך מרזל וכהנא חי , אין בהם שום דבר חרדי פרט ללבוש החיצוני.

    ומי שאחראי לפער הזה שאתה כותב עליו זוהי המחשבה הציונית דתית לאומית ולא החרדית.

    אהבתי

  2. מעולה. הגעתי דרך קישור של חבר ונשארתי.
    הערת קטנוני: קת הנשק בק'. אלא אם אתה משחק גם על הכיתתיות של היהדות החרד"לית 🙂

    אהבתי

  3. משמח לקרוא את דבריך השקולים לנוכח ההטטריה והטפשות של הממשלה!אני חשה בושה להיות מיוצגת על ידי ממשלה האחראית למעשים אלה

    אהבתי

  4. כיצד חיים ללא חרדה?
    הגנים היהודיים אינם מסוגלים לבצע מוטציה וללא חרדה, אויב, פוגרום, אנטישמיות, איומי שמד, אין חייהם חיים.
    האם נתניהו חרד בעצמו? ומשליך עלינו פחדים אמיתיים שלו? האם זו מניפולצייה למשמעות : "הם מפחדים"?
    התוצאה אחת: ריבוי אויבים מדומים ויצירת תלות בו המתבטאית בסקרים.
    גרוטסקה עלובה של רוח המפקד!!

    אהבתי

  5. הי עידו, דווקא מארבעת פרשי חזון יוחנן, הוא היחיד שלא מנפנף בשוטי הפחד. אמירותיו על אירן שקולות. על המטס לא טרח להתבטא ונדמה לי שגינה את הסמח"ט האמיץ. ובאשר ליחס לאזרחים הערבים בספרו זה מופיע לא כמהלך הפחדה כי אם כדרך להסדר מדיני של גבולות.
    כול עוד תדווח לו אצא בשלום רק לא נתניהו, ברק וישי גם לי שמורה הזכות לפחד ממשהו.

    אהבתי

    • מפאת כבוד האכסניה לא אפתח בוויכוח צדדי על כך שליברמן הוא הגרוע מארבעתם. אבל אני מסכים שהתחרות קשה.

      אהבתי

  6. הבעיה היא שהלך הרוח כבר לא מאפיין רק את הימין הקיצוני, אלא את רוב העם (הדפוק והטיפש, יש לומר). אנחנו, שהולכים להפגין בשביל מישהו אחר שנדפק כבר הפכנו למיעוט, ולכולנו יש חברים בחו"ל. העם הברברי הוא זה שהופך כאן לרוב. המסקנה היא אחת – שמאלנים, לכו תזדיינו!
    ברצינות, תתחילו להביא יותר ילדים לעולם. בסוף נהפוך לאנקדוטה זניחה כמו מרצ.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s