הנה, לבקשת הקהל, עוד שיר של קטולוס הגאון. הפעם לפני שלסביה האכזרית זרקה אותו לכל הרוחות.
נחייה, לסביה שלי (Vivamus, mea Lesbia)
נחייה, לסביה שלי, וגם נאהב.
הרכילות ונזיפותיהם של הזקנים–
את כול כולן נחשיב נא כפרוטה אחת.
ישקעו להן שמשות ויזרחו,
לנו, אם רק ישקע אורנו הקצר,
הלילה יהיה שנת נצח.
תני לי אפוא אלף נשיקות; אחר כך עוד מאה,
אחר כך אלף נוספות ועוד מאה אחת.
ואז, כשנתנשק עוד אלפים רבים,
נשבש את החשבון ושוב לא נדענו,
לבל יוכלו צרי העין עין רעה בנו לתת,
ביודעם את מספר נשיקותינו.
קטולוס (Catullus, המאה הראשונה לספירה), שיר מס' 5 בתרגום אביעד קליינברג
שמעתי שתושבי האי לסבוס פנו לעורכי מילון אוקספורד בדרישה להוציא את המונח "לסבית" מהמילון. כששואלים תושב של האי מהיכן הוא התשובה היא " אני לסבי", כפי שאדם אחר יגיד "אני ירושלמי" ונמאס להם מרעמי הצחוק שזה מעורר.
אהבתיאהבתי
בדיוק. כמו תושבי נבלוס המסכנים. אנא נבלוסי? בעיה. אמא שלי ילידת חלם. כששואלים אותה מאין היא, היא עונה: ואתה חכם.
אהבתיאהבתי
(מקצת) הקהל מעריך ומודה. יופי.
אהבתיאהבתי
ו…שימותו הקנאים!
חן חן!
אהבתיאהבתי
תרגום יפיפיה, כרגיל. שאלה: עד כמה אנחנו יכולים לנסות לשחזר דרך השירים האלה את הלטינית שדוברה ביומיום, להבדיל מלטינית ספרותית?
אהבתיאהבתי
אולי לא דרך השיר הזה שכתוב "גבוה" יחסית, אבל באמצעות שירים אחרים, של קטולוס ומארטיאליס, בהחלט כן.
אהבתיאהבתי
נפלא!
מחר "רצה" לסנטו במבינו מתחננת שיקים אותו לתחייה בשבילי מיד!
אהבתיאהבתי
mille grazie e poi ancora un cento
אהבתיאהבתי
Non c' e' che, carino…
אהבתיאהבתי