סטאבט מאטר (עמדה האם) הוא אחד מן החשובים שבהימנונים לכבוד הבתולה מריה. הטקסט הופיע במאה ה13 והוא מיוחס על פי רוב לפרנציסקני יקופונה מן העיר טודי שבחבל אומבריה שבאיטליה. אין כל ביטחון שהוא אכן המחבר, שכן ההמנון הזה לבתולה נכתב בלטינית ויקופונה כתב את רוב שיריו באיטלקית. יהיה אשר יהיה המחבר, הטקסט זכה להצלחה אדירה והולחן לעתים קרובות על ידי טובי המלחינים (פרגולזי ורוסיני ודבוז'ק למשל). אי אפשר להשוות את השפה הפשוטה ואת החריזה שבמקור לשירתם הלטינית המפוארת של הוראטיוס ושל קטולוס. אבל סביר להניח שהטקסט הזה, בכל פשטותו, נגע ללבם של קהלים גדולים הרבה יותר.
סטאבאט מאטר
עמדה האם המעונה
לפני צלב-ענוּתו של בנה,
בבכי מר גונחת;
את רוחה המיוסרת,
הנסערת, הנשברת,
חרב-דווי פולחת;
שבורה, מצער נאנקת,
ניצבה בדד אותה צדקת
אם בן-יחיד לאל;
התאבלה וגם בכתה,
נרעדה בחזותה
בבנה פצוע וסובל;
מי לא תדמענה שתי עיניו
למראה סבלה הרב
של אם ישו המעונָה?
מי לא יבכה ברעדה
מביט באם החסודה
המתייסרת אל מול בנה?
בעבור חטאי עָמו,
את ישו ראתה אמו
מולקה, מושפל וגם סובל;
חזתה בבנה, ביקירה,
נטוש ומת מוות נורא,
משיב את נשמתו לאל;
הו אם אוהבת יקרה,
תני כי כאב אותי יקרע
ואחלוק את ייסורייך;
יבער לבי באש גדולה
אל בנך, מביא הגאולה
ואיטב אז בעינייך;
אם קדושה, אותי הושיעי,
את פצעי-הצלב הטביעי
עמוק עמוק בנשמתי;
בנך, פגוע ופצוע,
הן עבורי סבל ישוע,
לו את סבלו יחלוק אתי!
שתפי אותי בייסורייך
תני ואזיל את דמעותייך
על הצלוב עד יום מותי;
תני לי להיות על יד צלובך;
תני לי לבכות בחברתך;
זו כל תאוותי;
בתולת בתולות המזהירה,
אלַי אל תהיי מרה;
לו את בכייך יבכו עיני;
את מות המושיע אשא עד מותי,
יהיו ייסוריו בני ליוויתי;
אזכרם עד אחרון ימי;
גרמי לפצעיו לפצעני,
גרמי לצלב לשכרני
מאהבת בן-היגון;
נסער, בוער באש גדולה,
עלי תגני, אם בתולה
ביום הדין האחרון;
תני כי הצלב עלי ישמור,
מות משיחי אותי ינצור
רווח והצלה לי בחסדך;
כאשר ימות הגוף
תני כי נשמתי תעוף,
אל תהילתו של גן עדנך;
אמן
מלטינית, אביעד קליינברג
הבלוג של אביעד קליינברג 
יפה!
פעם, כשיהיה לך זמן, אראה לך את הסרט שעשיתי
לסטאבאט מאטר של רוסיני.
תמיר
אהבתיאהבתי
הנוצרים קוראים לעצמם בצדק 'היהודים שברוח' , גם הם בכיינים נוראיים שלא מפסיקים להתאונן
אהבתיאהבתי
לפחות הם לא מאשימים אחרים אלא את עצמם. התגובה הישראלית הטיפוסית הייתה: הבן שלך סבל? זה כלום. תשמעי מה קרה לבן שלי. לא קיבלו אותו לבי"ס לטבע. היית מאמינה?
אהבתיאהבתי
תשתעשע כאוות נפשך ב"סבל" המגוחך שלנו… אבל בטוחה שכל 'יצירת כפיים' ראשונה של כל 'בן יקיר לי' – מוקדשת לאמא "הנודניקית" שלו.
"פולניות" – תכונה אמהית חובקת עולם, לא שמורה רק לאם הישראלית באשר היא. מותר לנו. די בצער הבאנו אתכם לפה וזכותנו ליילל (על כל עיכוב ב"תכניות הנשגבות" שלנו) לא מן ההפקר באה לנו… פורקן מבורך אפילו. ובכלל, עד שיוצא מכם 'משו', נשמתינו הלוא פורחת לה, מי יודע כמה פעמים!
באופן מאד אישי, אני לא מקנאה בכלל באלה שמה שנשאר להן מהבן שלהן הוא זר קוצים…
וגם הזכרת לי שמזמן לא הקשבתי לרוסיני…. אז, תודה כפולה.
אהבתיאהבתי
אימא זאת את?
אהבתיאהבתי
תודה
אהבתיאהבתי
אני לא מחלם. 'אני חכמה'.
אהבתיאהבתי
גם החלמאים, אם שואלים אותם
אהבתיאהבתי
כוונתי היתה…. שכרונולוגית זה פשוט בלתי אפשרי.
אהבתיאהבתי
אין דבר בלתי אפשרי לאמא שלי–כולל התחזות לדוקטורנטית בת עשרים ומשהו באיטליה
אהבתיאהבתי
ממש לא פלא שהשיר היה פופולארי…מה יותר מרגש מאהבת אם (לאו דוקא פולניה) לבנה
הסובל והמיוסר???
גם אני מאוד נהניתי!
המון תודה על פתיחת צוהר למשהו שממש לא היכרתי.
אהבתיאהבתי
זה נכון. אם שוכחים לרגע מבדחיות פולניות יש משהו חזק מאד דווקא בפשטות של השיר.
אהבתיאהבתי
אביעד,
באמת לא הבנתי איך נכנסו הפולניות לתמונה. יש פה שלוש דמויות: הבן, האם והדובר.
הדובר – מתחיל כצופה אמפתי (מי לא תדמענה שתי עיניו , למראה סבלה הרב). והופך במהלך השיר לשותף כן של כאב האם השכולה (שתפי אותי בייסורייך, תני ואזיל את דמעותייך).
זה שיר עם עוצמות רגש גדולות ובעיקר שיעור באמפתיה כנה: הכרה הכלה והפנמה של כאב, יגון וצער של אדם אחר. מצרך נדיר במקומותינו.
הכל תלוי קונטקסט ולכן אני מציעה תרגיל מחשבתי קטן:
בוא נשכח לרגע מה אנחנו יודעים על הדמויות בשיר ונגיד, נניח, שמדובר במרים, אם חד-הורית שכולה מהגליל. בנה, שוקי בן-נגר, ילד כריזמטי ויפה היה חדור מוטיבציה-ציונית ועשה את כל הגיבושנים שרק אפשר. הוא התקבל לשייטת (הוא והחברים שלו בילו שעות הכינרת).
היא עומדת בחלקה הצבאית, בוכה רועדת. ברקע, אומר מי שאומר ברמקול "ובמותם ציוו לנו את החיים ….". והדובר מביט בה, בלי ציניות. רואה את היגון שלה ונדבק בצער, מפנים אותו. גם מתוך הבנה שהבן הקריב את חייו למען עמו, הדגל והמולדת.
הוא בא לנחם ורוצה להתנחם.
ולהשלמת האווירה – במקום לשמוע ברקע את פרגולזי – אפשר לשמוע את שלמה ארצי שר:
האם השלישית. מילים: נתן אלתרמן; לחן: נעמי שמר
…
וְהָאֵם הַשְּׁלִישִׁית בְּעֵינֶיהָ תּוֹעָה –
לֹא הָיָה לִי יָקָר כָּמוֹהוּ…
אֵיכָה אֵבְךְּ לִקְרָאתוֹ וְאֵינֶנִּי רוֹאֶה
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֵיפֹה הוּא.
אָז הַבֶּכִי רוֹחֵץ אֶת רִיסֶיהָ שֶׁלָּהּ…
– וְאוּלַי עוֹד לֹא נָח. וְאוּלַי
הוּא מוֹדֵד בִּנְשִׁיקוֹת, כְּנָזִיר מְשֻׁלָּח
אֶת נְתִיב עוֹלָמְךָ, אֱלֹהַי.
.
אהבתיאהבתי
אכן אכן. לא אותי את צריכה לשכנע. השיר של אלתרמן אהוב עלי מאד.
אהבתיאהבתי
מקסים. רק עכשיו, במקרה ראיתי.
אהבתיאהבתי
אם יורשה לי – שלוש הערות קטנטנות לתרגום המאוד יפה שלך:
1) במקום "תאוותי", הייתי רושמת "כמיהתי";
2) במקום "לו את סבלו יחלוק אתי" הייתי רושמת "… עִמי";
3) בגלל שזה בכ"ז שירה, הייתי משנה את שמו של ישו (רק כאן, לאו דווקא בשפת-הדיבור) ל"ישוע".
שבת שלום 🙂
אהבתיאהבתי
תרגום מקסים ! ומתאים לגמרי למוסיקה…
עדי
אהבתיאהבתי
תודה. עם הטקסט המתורגם שלך והמקור ביד – הקונצרט אתמול (רוסיני) הוביל להנאה "משודרגת".
גדעון
אהבתיאהבתי