לסביה תמיד מדברת (Lesbia mi dicit semper)
שיר מספר 92 מאת קטולוס בתרגום אביעד קליינברג
לסביה תמיד מדברת רעות עלי, אבל
אינה שותקת עלי לרגע: ארור אהיה,
אם אינה אוהבת אותי.
מה ההוכחה? אני נוהג בדיוק כמוה,
מחרף אותה בכל ליבי, אבל
ארור אהיה אם איני אוהב.
מבט על ההיסטוריה של העתיד
הבלוג של אביעד קליינברג 
הקלישאה הידועה : אין אהבות שמחות…
אהבתיאהבתי
אהבות שמחות יש דווקא. קלישאות שמחות פחות.
אהבתיאהבתי
קלישאות אמנם אינן שמחות, שימוש בהן מזכה בלעג או בבוז. אבל מה היינו עושים בלעדיהן? כל מחשבה רעננה נזקקת להכללות שקדמו לה. התיוג הזה–כן קלישאה/לא קלישאה מייגע ואף שטחי. יש מקום לרסן את ההערצה לחריפות והשנינות (והציניות). והנה עוד קלישאה: בבסיס כל קלישאה מידה של אמת. גם בבסיסה של זו.
אהבתיאהבתי
יעל יקירתי, כיוון שכבר הארכתי על נושא הקלישאות במקום אחר, אני מפנה אותך לשם–למאמרי "קלישאות" בקומפרס. בקצרה אומר שהקלישאות יכולות להיות לא פחות ציניות מהלא-קלישאות
אהבתיאהבתי
ואם יותר לי, הטענה שבכל קלישאה יש מידה של אמת היא מופרכת. רוב הטענות הגזעניות למשל נטולות כל בסיס עובדתי. הגזענים קורצים לנו ואומרים שאמנם זה לא בדיוק–כלומר לא מדעי–אבל אנחנו יודעים שיש לזה בסיס. אז זהו שלא.
אהבתיאהבתי
צודק, מקבלת את התיקון, אבל לא זו הנקודה (שלי). מה שמקומם אותי, הן בבלוג שלך (בדבריך ובעיקר בדברי המגיבים) והן בבמות אחרות של אנשים שרואים את עצמם כשייכים לעילית אינטלקטואלית, זה התיוג הזה–כן/לא קלישאה. לפעמים זה רלבנטי. בדרך כלל לא. אני חושדת שבדרך כלל זה סנוביזם ותו לא. לא קראתי את דבריך בקומפרס–לא מצליחה לגלוש לשם כרגע.
אהבתיאהבתי
גם התיוג האוטומטי שk כל אינטלקטואל כסנוב ושל כל דיון המנסה לחמוק מהעלאת גירה כהתנשאות הוא סוג של עיקום אף אוטומטי. רפלקסים מותנים הם דבר שאי אפשר בלעדיו, אבל לא הייתי הופך אותם לאידיאולוגיה.
אהבתיאהבתי
לא כל דיון, רק רבים מהם. החשד שלי הוא שהתחביב של לסמן דברים כקלישאות גורם איכשהו לאנשים להרגיש יותר מדי טוב עם עצמם.
אהבתיאהבתי
נו טוב.
אהבתיאהבתי
הדבר החשוב ביותר ובואו נעזוב את ענין הקלישאות שבזכותך נוצרה התוודעות למקצת משיריו של
קטולוס ועל כך תבורך.
אהבתיאהבתי
אמן
אהבתיאהבתי
זה תרגום מקסים. פשוט וקולע, כמו כתיבתו הכנה, הגולמית וה'חותכת בבשר החי' של המשורר המופלא הזה.
אהבתיאהבתי