האונקולוגית: מירי רגב כמשל וכשנינה

הטענה כי אלה שאינם לרוחנו הם סרטן בגופנו היא עתיקה מאד. אנשי הכנסייה הקתולית היטיבו לעשות בה שימוש בימה"ב, תחילה כלפי המינים–כלומר אלה שאינם מאמינים "נכון"–ואח"כ כלפי כל מי שהכנסייה הגדירה אותו כאויב (יהודים, מכשפות, פרוטסטנטים, בונים חופשיים, חילונים וכן הלאה וכן הלאה). אחד השימושים הראשונים של ההתייחסות למינים נעשה במאה ה12 על ידי אב המנזר גיבר מנוז'ן. גיבר הוזעק לחקירה שזימן הבישוף של סואסון בעניין שני איכרים שנחשדו במינות. המתלוננים היו השכנים. מה בדיוק הבינו השכנים החביבים בעינייני דוגמה קתולית לא ברור. ברור שרצו להיפטר משכניהם. לזכותם יאמר שהייתה להם התבונה להשתמש במילת הגנאי שאותה שמעו מוזכרת שוב ושוב על ידי אנשי השלטון. בימה"ב המילה היתה "מינות". בתקופות אחרות מילת הקסם הייתה "קומוניזם", או "קונטרה-רבולוציונריות," או "התייהדות"; הכל תלוי בשלטון. כאשר מתלוננים סתם, יש לשלטונות כל הזמן שבעולם. כאשר משתמשים במילת הקסם, יש סיכוי טוב שהשלטונות יפעלו מהר. החשודים לימדו את עצמם קרוא וכינסו חוגי בית שאליהם לא הזמינו את כולם. השכנים שלא הוזמנו חשבו שהגיע הזמן לחסל את יפי הנפש הללו. לולא השתמשו במילת הקסם, ספק אם מישהו היה מתייחס אליהם. הם השתמשו בה אפוא ונציג השלטון הגיע. והנה למרות השימוש במילת הקסם, הבישוף לא ממש השתכנע באשמתם של האיכרים הלא פופולריים. גיבר נחלץ לסייע לו. הוא תחקר את השניים בקפידה. לצערו היו כל תשובותיהם התשובות הנכונות–הם מאמינים בכל מה שהכנסייה מאמינה. אין להם שום טענות. הכל בסדר. בשלב זה חש גיבר שהחקירה מיותרת. ידוע, קבע, שהמינים הם שקרנים, ולכן אין טעם להטות אוזן לדבריהם. אשמתם מוכחת מעצם העובדה שנאשמו. הבישוף לא השתכנע. הוא העביר את החשודים את מבחן המים. משליכים את הנאשם למים קדושים; אם הוא צף מיד הוא אשם, כי המים הקדושים דחו אותו; אם הוא מתמהמה לצוף, הוא חף מפשע, שכן המים הסכימו לקבל אותו אל חיקם. תוצאות המבחן היו שנויות במחלוקת. גיבר והשכנים סברו שהאשמה הוכחה. הבישוף חשב שלא הוכחה. אחרי הכל מדובר בדקויות–כמה בדיוק זה נקרא "לשקוע"? מתי זה "מיד"? הבישוף ביקש לקחת אפוא את השניים לחקירה בעיר, רחוק מן השכנים וגם מגיבר. אלא שההמון פרץ אל הכלא, גרר משם את החשודים-אשמים והעלה אותם באש, "למען לא יתפשט הסרטן שלהם (carcinus בלטינית) עשה אתם עם האלוהים צדק בקנאתו."

סרטן אפוא. לסרטן יתרונות רבים. הוא מחייב פעולה מהירה ואלימה למען הכלל. הוא מחייב צעדי חירום. אין זמן לעסוק בבירורים. יש לסמוך על תחושות הבטן של ההמון. מבחינה מסוימת הלינץ' הוא הדרך הטובה ביותר לטפל בסרטנים–הוא מהיר, הוא רגשי, הוא חד וחלק, בלי עורכי דין, בלי בג"ץ ובצלם, בלי שטויות. כל מה שצריך הוא למצוא את המסית הנכון שיעזור להמון להגדיר את אלה שהוא עוין כלפיהם ממילא–מסיבות שבחלקן יש הגיון וחלקן הבל גמור–כסרטן. למשל גיבר. למשל מירי רגב. לא יזיק להוסיף תבלינים לנזיד הסרטנים. התבלינים הרווחים ביותר שומרים על פופולאריות כבר אלף שנים ויותר. גיבר השתמש בכולם. גם מירי רגב וחבריה: הם (כולם) אונסים את הנשים שלנו, רוצחים את הילדים שלנו, גונבים את רכושנו. הם מסריחים, לא מוסריים, כפויי טובה, חורשי רע. החוצה מהר; בכל אמצעי. יש דברים שלא משתנים.