הסוציולוגית אווה אילוז טענה בשבוע שעבר שהפסיכולוגיה אשמה בפסיביות הפוליטית שהיא מזהה אצלנו. השבוע הופיע במוסף הארץ מכתב תשובה קולקטיבי של כמה מאושיות הממסד הפסיכואנליטי. הבעיה גם אצלם וגם אצלה היא שההתקפה על הפסיכולוגיה כמו גם ההגנה עליה נעשות במונחים פסיכולוגיים מידי. זה לא מפתיע בכתב ההגנה של הפסיכואנליטיקנים. זה יותר מפתיע אצל סוציולוגית הטוענת שהיא מבקשת להביא את החברה לדיון (זה אחרי הכל תחום המחקר של סוציולוגים). במאמר שלי בקומפרס אני מנסה להיחלץ לרגע ממיטת הסדום הפסיכולוגית ולהציע קווים לחשיבה על השאלה המעניינת שאילוז העלתה–למה בעצם אנחנו פסיביים מבחינה פוליטית?
הבלוג של אביעד קליינברג 
לא קראתי את המאמר (עדיין) אבל התשובה לשאלתך היא 'כי אנחנו יהודים, זה למה' . אלפיים שנה התאמנו בלקונן על המצב ולא לעשות כלום בעניין, קצת קשה לשרש הרגל של אלפיים שנה והציונות לא ממש הצליחה בזה.
אהבתיאהבתי
הבעיה עם התשובה שלך היא שהטענה של אווה אילוז אינה מתייחסת רק ליהודים, אלא לכל בני חברת השפע המערבית
אהבתיאהבתי
"אנחנו"? איזה מצחיק אתה. כמה זמן אתה חי?
אהבתיאהבתי
ייתכן והפסיביות (אולי העצלות) הינה נגזרת של החיים הנוחים (יחסית) . תמיד היו טענות אל ישיבות יום השישי בהן היו מדברים..ומדברים. אבל המציאות הראתה שבתקופות של משבר קשה
(מלחמת יום הכיפורים למשל) גם כאן ארע מהפך והוא היה פוליטי ועוד איך. נראה לי שזו שאלה קיומית ולא פסיכולוגית.
המאמר מצוין ומעניין וכך גם הדיון.
אהבתיאהבתי
תודה
אהבתיאהבתי