לכאורה ועדת פלסנר מציעה דרכים לגיוס החרדים בשם השוויון. למעשה היא פועלת להנציח את אי השוויון. כי שוויון אינו מתבטא רק בעצם המעבר, בצורה כזאת או אחרת, בצה"ל. השוויון מבוסס על קיומם של ערכים משותפים , על חוויות משותפות, על חובות וזכויות משותפות. המהלך שוועדת פלסנר מציעה הוא לעג לשיתוף. קודם כל מדובר בטיוח. ההחלטה להתחיל את מהלך הגיוס של החרדים בגיל 23 משמעותה, כפי שרבים הבינו, שרוב החרדים יגיעו לבקו"ם נשואים ואבות לילדים. אם ישרתו, זה יהיה שירות מקוצר,מדולל ויקר. אבל חשוב מזה הם הפרטים שבשוליים לכאורה–חיזוק המגמה המסוכנת של התבדלות: למען החרדים יוקם בקו"ם נפרד. כבר בשלב הראשון אלה שיואילו להתגייס לשירות קרבי יופנו לגדודים חרדיים, דוגמת גדוד הנח"ל החרדי הקיים כבר עכשיו. במילים אחרות, במקום שצה"ל ישמש כחלק מרשות רבים משותפת שבה כולם שווים בפני החוק, יוקמו למען החרדים גטאות משלהם שבהם יורשו להמשיך ולחיות על פי כללים שהם קבעו: לא נשים, לא חילונים, לא רבנים מחוץ לקסרקטינים. זאת תהיה חטיבה בהכשר הבד"ץ. ובפיקוחו. בפועל אנחנו מקימים צבא מקביל. כל ההבדל בין החרדים מחוץ למסגרת הצבאית לבין החרדים בתוכה הוא שהצבא יחמש, מרצונו, את אלה שהחברה חרדית תקיא מתוכה. צה"ל יהיה בעת ובעונה אחת פח הזבל של החברה החרדית, ארץ גזירה שאליה נשלחים הבעיתיים שלה וגם מיליציה חמושה שמצייתת לרבנים. שהרי כדי שגם המעטים הללו יגיעו לחטיבה החרדית (בשלב זה חטיבה) תעניק המדינה ויתורים מפליגים כאות תודה–היא תתיר לרבני החטיבה לקבוע כמעט כל דבר מלבד הוראות תפעול הנשק והוראות הבטיחות באימונים. אני מתקשה לחשוב על עוד חברה שבונה במו ידיה את הבעייה החמורה הבאה שלה. מצד שני, ישראל כבר הקימה–קל לשכוח–את החמאס (שראשיתו באגודות הכפרים, מוסלמים אדוקים שיחלישו, כך חשבנו את האויב הגדול, אש"ף). היא גם תרמה תרומה משמעותית להקמת חיזבאללה. כך שראייה לטווח ארוך אינה, מתברר, חלק מהדי אן אי המדיני שלנו.
בשעתו כתבתי על הדברים בקומפרס. שווה לשוב וקרוא את המאמר ואת הדיון שהתפתח בעקבותיו.
רבות מהוועדות הותירו אחריהן שובל ארוך של מרירות ואי הפקת לקחים. בין האחרונות זו של טרכטנברג אשר הובילה באופן מעשי להעדפה בסיוע לדיור "לזוגות צעירים" דתיים כמובן. זה סימפטום מתחזק והולך להתרחבות ההשפעה הפוליטית של המגזר הדתי על כל שלוחותיו.אני שותפה לדעתך על הסכנה הטמונה לטווח רחוק ביצירת "איים" בעלי מנטליות כה שונה בצה"ל
האמור להיות כור ההיתוך של החברה הישראלית.
אני מאמינה שהבעיה אינה רק חוסר ראיה לטווח רחוק (גם קאטו ראה את הסכנה הטמונה בקרתגו אבל לקח זמן רב עד הבסתה) אלא אוזלת יד פוליטית ותחילתה של מערכת בחירות שאת סופה ניתן (אולי) להעריך ואבוי לנו אם כך ימשכו הדברים.אני לא רואה ציבור של מאות אלפים חילוניים עולה על בריקדות ושר שירי הלל לחילוניות להשכלה ולבעור הבערות.
עצוב שזו החברה שאנו מותירים לילדינו.
ועוד משהו:אחת הכותרות בימים האחרונים נגעה בירידת אחוז הלומדים מדעים. איש לא היה
מוטרד מאחוז לומדי ההיסטוריה – ואילו היו אלה מתרבים אולי ורק אולי היו לנו יותר רואים לטווח ארוך.
אהבתיאהבתי
תודה על דבריך העצובים
אהבתיאהבתי
מה לעשות שערכים לא משנים דרך בית משפט, רק דרך חינוך ההורים או הוויי סביבתי. אז בוא נתחיל במה שאנחנו יכולים לעשות – לדרוש מהם ליטול חלק במטלות הישראליות – ועם זה תבוא תחושת השותפות.
אהבתיאהבתי
בוא נתחיל בלהתייחס ברצינות לערכים שלנו במקום להתפשר לדעת. זה יהיה צעד בכיוון הנכון.
אהבתיאהבתי
לאחר מלחמת ששת הימים יצא לאור ספר בשם "אילו נוצחה ישראל". הוא מסתיים בכך שיגאל אלון (מפקד המחתרת) צופה מאבק שלא מובטח בו נצחון, ארוך וכואב (אם זכרוני עוד מתפקד). כנראה שגם פה לא יהיו קיצורי דרך.
תודה.
אהבתיאהבתי