צדק לא עושים מהאוהל

התפרסם בידיעות אחרונות 3.7.12

בישראל כל מי שמתנגד לממשלת הימין הוא שמאל רדיקלי.  אתם נגד ביבי? שמאל רדיקלי. אתם קוראים לסלק את הממשלה? שמאל רדיקלי. לימין מותר לקרוא להעמיד לדין את פושעי אוסלו או "להעביר ממשלת זדון מן הארץ" מבלי להיחשב בכך לרדיקלי. למי שמתנגד לימין—ובכוונה איני משתמש במונח שמאל, כי חלק הארי של המתנגדים לממשלת הימין נכנסים להגדרת השמאל רק עם כף נעליים—אסור. למי שמתנגד לממשלת ימין אסור לבטא כל תובנה פוליטית וכל אספירציה פוליטית. כדי שיזכה בלגיטימציה עליו להיות מעורפל, אחדותי, לדבר בשם העם כולו, לא להזכיר התנחלויות ושלום, לא להרגיז חלילה את אדוני הקונסנזוס שנדד רחוק ימינה. למי שמתנגד לימין מותר אפוא למחות, בהחלט מותר; אבל רק אם המחאה היא הפנינג של "אחדותהעם", רק אם היא מאחדת את כולנו, רק אם יעדיה הם היופי והצדק הכלליים. בקיצור, מותר למחות בתנאי שהמחאה לא תהיה אפקטיבית. אם המחאה נגד ממשלת הימין אינה אפקטיבית היא נסבלת. אנשי הימין אמנם ילעגו על הנאיביות ועל הערפול, אבל הלעג הזה ייעשה ברוח טובה. בהחלט אפשר למחות; למה לא? שלמה ארצי, אוהלים נחמדים בשדרה. כדאי לקפוץ לשם בערב, להתווכח קצת. בסוף אפילו נקים להם ועדה. הם אוהבים ועדות בשמאל הרדיקלי. תן להם וועדת חקירה והם מבסוטים עד הגג. תן להם בג"ץ והם גמורים מאושר. את הפוליטיקה תשאירו לנו. זה מלוכלך ואתם לא טובים בזה. רוצים פוליטיקה? שמאל רדיקלי. שוברים שמשה? אוי אוי אוי. חוליגניזם; תתביישו. שמשות? אבנים? קללות? עימותים עם שוטרים? תשאירו את זה לנו.

מה שמדהים הוא עד כמה יש נכונות בקרב המוחים להשאיר "את זה" לאחרים. שוב צצים מאהלי מחאה—ברוטשילד, בכיכר רבין, בבאר שבע ומי יודע איפה עוד. למה בעצם להקים מאהלים? כי זה כל כך הצליח בקיץ שעבר. הצליח? באיזה מובן? כי היה לזה רייטינג? כי הרבה אנשים באו? הישגיה של תנועת מחאה אינם נמדדים במספר המשתתפים באירועיה, כפי שהישגיה של מפלגה פוליטית אינם נמדדים במספר הכיסאות שהיא תופסת בפרלמנט. חישבו לרגע על קדימה. לקדימה היו כיסאות בכנסת. והישגים? אפס הישגים. המחאה של השנה שעברה הייתה מחאת קדימה טיפוסית—רוב מהומה על לא מאומה: ערפול מושגי, הימנעות ממחויבות, סלט אידיאולוגי.  אפס הישגים. האם צריך לומר בפעם המי-יודע-כמה ששינוי משמעותי לא משיגים מן הגדר? שינוי משמעותי דורש מחויבות לקו אידיאולוגי-פוליטי (כן כן, המילה הגסה ההיא שתביא להגדרתכם כשמאל רדיקלי), שאיום של ממש על הסדר הקיים לא מביא אתו חיבוקים ונשיקות ותכנית אוהדת של בבואת הקונסנזוס הישראלי, "ארץ נהדרת", אלא חרפות וגינויים ואיומים? בצאתכם להילחם למען הצדק, אומר הפתגם, אל תלבשו את חליפות השבת שלכם. יותר מידי אנשים מוחאים לכם כפיים? שאלו את עצמכם מה אתם עושים לא בסדר. זרוקים על רצפת הניידת? אתם במקום הנכון. מישהו פוחד; מישהו מפעיל כוחו כדי לדכא אתכם; מישהו מרגיש שאתם מאיימים עליו באמת. פרקו סוף סוף את האוהלים הללו. אוהלים זה סטטי; אוהלים זה דברת; אוהלים זה קמפינג. רוצים צדק חברתי? לא עושים את זה מהאוהל. אתם צריכים תנועה, אתם צריכים פעולה; אתם צריכים פוליטיקה. מטרתה של תנועת מחאה הוא להגיע למצב שבו הידיים המונפות בפרלמנט ישנו את הסדר הקיים. עוררו מודעות ברחובות, אבל עזרו לאנשים הנכונים להגיע לפרלמנט. נכון, יגידו שאתם שמאל רדיקלי. יש דברים גרועים מזה.

היכנסו לקומפרס. כתבו, הגיבו, התווכחו. 

5 תגובות

  1. איך מקימים תנועה?
    תנועה צריך שתהיה לה אידיאולוגיה ומטרה אשר תאחד לפחות מבחינה מוסרית ציבור רחב.
    רבים זעקו בשנה שעברה "צדק חברתי", היה נחמד כמעט ברוח תנועות הנוער של פעם ו…כלום.
    דברים עשויים להשתנות כפי שאמרת במסגרות הפוליטיות ואיש איש יבחר את מי הוא רוצה לחזק .
    לעת עתה המציאות מראה ימין מעורר אימה ושמאל חדל אישים.

    אהבתי

  2. בתור "ימין רדיקלי" – אני מצטרף לקריאה. במקום להפר את הסדר ולמרר את חיי הנהגים ודרי השדרות, עדיף שינסו את כוחם בהליך הדמוקרטי. אם כי, נראה שהפעילים המרכזיים של המחאה העממית לא ממהרים להציג קבל עם ועדה את גודלו האמיתי של האלקטורט שלהם. אני מניח שהדבר לא נעשה מתוך המודעות הברורה לגודל הזה.

    אהבתי

  3. "עזרו לאנשים הנכונים להיבחר" – מי הם האנשים הנכונים? האם באמת צצו אנשים נכונים מתוך המחאה, או מחוצה לה? על מה מדובר? איך הם יופיעו האנשים הנכונים?

    אהבתי

    1. מה שדרוש הוא מהפך מחשבתי. כל אחד מאיתנו מכיר אנשים ראויים. חלקנו הינם האנשים הללו. אם לא נצליח להפוך את שליחות הציבור ל"בון טון" ייגזר עלינו לבחור שוב ושוב מתוך המאגר הקיים הבעייתי מאד בתוספת איזו התפרצות "מגניבה" כמו הגימלאים.

      אהבתי

  4. הלוואי וידעתי מה לעשות מלבד להקים אוהלים ולזעוק… חייבים להתחיל מאיפשהוא… אני חושבת על ה״זעקה״ של מונק. הוא זעק. הזעקה שלו עשתה גלים אבל נשארה זעקה. נשארו הגלים שעשתה האבן שנזרקה אל המים. אבל זה נשאר בתוך המימד המצומצם של…. תמונה. איך גורמים לזעקה שתצא מהתמונה???? אולי זה מתחיל מחינוך דווקא. בלצאת מחד גוניות מחשבתית ולקחת את האמיתות שלנו קצת פחות ברצינות. לבחון דברים יחד עם הילדים שלנו. ללמוד לחיות בתוך מורכבויות ומשם לשנות. זו דרך לשוויון. לא ״לנעול״ את הילדים שלנו מגיל צעיר לחשיבה חד מימדית וצרה ותפישות עולם בגודל בוטן על האחר, על זכויות אדם, על מי יותר טוב ממי…
    אני בתחילת דרכי, קודם כל המחשבתית, התפישתית, וזה קרה דווקא בגלל הזעקה של המחאה החברתית של הקיץ שעבר. אז אולי זה בכל זאת עושה משהו. אולי האבן שזרקה המחאה עשתה יותר מהאבן של מונק. זה מכה גלים, מהדהד, מחלחל, מזיז משהו…. משנה קצת פה קצת שם ואולי התחלנו משהו…. תהליך…. יציאה מאתוסים, מיתוסים , כבר יש לנו מדינה יותר משישים שנה. אנחנו כבר מתרחקים מהשואה ועוד מאט כבר לא נפחד לערער על המושגים שהתרגלנו אליהם. רגע….. תוך כדי הכתיבה אני נעשית אופטימית. 🙂

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s