חופש שוויון ואחווה

מהפכות הן יצרניות מובהקות של ססמאות, כמה מילים ההופכות רעיון מורכב ואידאולוגיה מסובכת ומלאת סתירות לעיקרון שהכול יכולים להבין. המהפכה הצרפתית תבעה "חופש שוויון ואחווה" (liberté, égalité, fraternité). קודם כל חופש–החופש מדיכוי, החופש מפחד, החופש משיעבוד. אחר כך שוויון–לא תהייה הבדלה בין דם לדם–בין כחול לאדום. ולבסוף סולידריות: המהפכה הצרפתית לא בקשה ליצור אוסף של יחידים בעלי זכויות מוגנות, אלא קהילה. שלוש הדרישות הללו אינן אקראיות. הן תלויות זו בזו. ללא חופש אין שוויון, יש מדכאים ומדוכאים, וללא שוויון אין אחווה, יש פסיפס של בעלי זכויות יתר וזכויות חסר. החברה הישראלית הפנימה את עקרונות המהפכה הצרפתית–שבלעדיהם אין ולא תתכן קהילה מודרנית–בצורה פגומה וחסרה. הרעיונות הללו התנגשו חזיתית עם המסורת היהודית המבדילה הבדלה עמוקה בין דם לדם. על פי תפיסת העולם של האידאולוגים של היהדות דמו של יהודי אכן סמוק יותר מדמו של גוי. לא זו אף זו–במשך דורות על דורות התרגלו יהודים לראות בשלטונות גורם עוין ולהגן על עצמם מפניהם בכל דרך. היהודים בהחלט רצו חופש וזכויות אזרח מלאות להם. הם היו פחות מוכנים לשנות את יחסם ההלכתי לגוי והם וודאי לא רצו אחווה (הגויים הם לא האחים שלנו). הקמת מדינת ישראל נועדה לפתור את הקונפליקט הזה. במדינה היהודית נשתחרר מ"שיעבוד מלכויות" והרי לכם חופש. במדינה היהודית גם השלטונות יהיו יהודים–שוויון ואחווה יהיו אפשריים אפוא.

אלא שהניסיון לשלב בין שתי צורות החשיבה המנוגדות–בין שני הרפלקסים המותנים המנוגדים הללו–לא עלה יפה. ראשית נאלצו כולם להכיר בעובדה שבמדינה היהודית יש גם לא-יהודים, ערבים. אינסטינקט ההבדלה פעל כלפיהם כרגיל, מה עוד שאחיהם שמעבר לגבול שימשו הצדקה להפלייתם "מסיבות ביטחוניות". שנית, התברר שישנו מגזר שלם שאינו מעוניין לאמץ את המודרניות ולשלם את מחירה. בבואו לדון עם בן גוריון על גורל הישיבות, ביקש החזון איש מראש ממשלת ישראל, "תן לי יבנה וחכמיה". הוא פנה אליו במילים של רבי יוחנן בן זכאי אל טיטוס הרשע מחריב בית המקדש.  החרדים העבירו את הגלות ואת תפיסות עולמה לישראל. "אנחנו" כלומר הם צריכים לקיים את חיינו, שהם מסורת ישראל סבא אל מול ניסיונות ההתנכלות האינסופיים של הרשויות. את הגויים החליפו הציונים החילונים. הבעיה עם הגישה הזאת היא שיש בה לא מעט צביעות. ראשית החרדים בישראל היו אלמנט מהפכני ולא שמרני, ממש כמו האורתודוקסיה היהודית כולה על התבטלותה בפני "דעת תורה" ו"גדולי הדור". זאת אינה מסורת ישראל סבא אלא תגובה מהפכנית למודרניות. שנית, החרדים ניהלו ומנהלים משא ומתן צבוע עם "הגויים היהודיים"–החילונים. מצד אחד הם מחילים עליהם רבות מן התפיסות המשתמטות והעוינות שהחילו בעבר על הגויים. מצד שני הם בהחלט מעורבים בענייניהם ומתערבים בהם, מנצלים ביעילות את המיתוסים של אחווה שהם מאמינים בהם רק בצורה מוגבלת (החילוני הוא אמנם אח, אבל הוא אח דרגה ב': לא מתחתנים בו ולא אוכלים אצלו).

בזמנו הבין בן גוריון את חשיבות השוויון ליצירת מדינה מתוקנת וצודקת. הוא הבין גם שלפעמים אין ברירה אלא להתנגש עם הדת ועם הדתיים. המופת הגדול שלו אחרי הכל היה אטאטורק שקרע את הרעלות מפניהן של נשות טורקיה וביטל את החליפות. בן גוריון העביר חוק גיוס בנות, על אף התנגדותם הנחרצת של החרדים ועל אף שאגודת ישראל שהייתה אז חלק מן הקואליציה (באותם הימים גם היה אחד מנציגיה שר) פרשה מן הממשלה. אלא שמיד אח"כ תש כוחו של הזקן. הוא לא האמין שהחרדים הם כוח אמיתי. ממילא, חשב, הם בדרך לערימת הזבל של ההיסטוריה. למה להילחם מלחמות שהזמן יילחם בעבורך?  המדינה התירה להם לפטור בפועל את בנותיהם ואח"כ את בניהם משירות. היא התירה להם מערכת חינוך עצמאית משלהם–אתם מכירים את הסיפור. ההיסטוריה הראתה שהזקן טעה. הוויתורים הקטנים שלו הלכו ותפחו. החרדים יצרו את מדינת ההלכה שלהם בתוך מדינת ישראל ובמימונה.

אבל למדינת ההלכה יש חולשה גדולה. על אף הכחשותיהם, החרדים הפנימו רבות מן התפיסות החברתיות-מדיניות של החברה החילונית. הם עברו, ברצונם או שלא ברצונם, תהליך של ישראליזציה. אם בעבר היו יונים צחורות שקראו להניח לגויים ולא להתכתש אתם, כיום הם אנשי ימין קיצוניים המאמינים בכוח. הם גם שרויים במשבר קיומי משום שהם מאויימים מאד על ידי החברה החופשית, שהם בזים לה לכאורה, וחוששים מאד מכל חשיפה של צעיריהם לפיתוייה המבוזים. החולשה הגדולה ביותר היא שהם תלויים בחברה החילונית תלות מוחלטת. החברה שהם יצרו מתבססת על היותם של ה"פריצים" החדשים יהודים, רחמנים בני רחמנים, המוכנים לממן את עולם הישיבות ואינם מעיזים לזקוף גבה ולשלוח את קציני הגיוס, כפי שעשו מלכי הגויים. אבל מה יקרה אם הנכונות הרחמנית הזאת תיפסק? בעיה. אין לחרדים בעצם יכולת להתקיים, בדרך שבה הם מתקיימים כעת, ללא תמיכה חילונית מסיבית הולכת וגדלה.

לצורך העניין הם מפיצים את המיתוס שאם ננסה לכפות עליהם שותפות יקרו דברים איומים. מה בדיוק? לא ברור. איזו מסירות נפש עלומה. אני סבור שזה מיתוס. ברור שתהייה התנגדות, אבל התנגדות ומאבק אינם סוף העולם. גם לפני פינוי גוש קטיף הזהירו אותנו מאחרית הימים. נו נו. זה לא ממש קרה. מי שרוצה להקים כאן חברה חופשית, שוויונית וסולידרית, חייב להפסיק את מנגנון התמיכות המגזרי. הגיוס לצה"ל אינו מטרה כשלעצמה; הוא רק הביטוי המובהק ביותר להשתמטות החרדית מן העול המשותף. ברור גם שלא בגיוס צריך להתחיל את תהליך האינטגרציה של החרדים. אם לא רוצים שהאברכים יתגייסו לצבא עם מוטיבציה אפס וישחקו את המערכת באלף ואחת דרישות מופרכות לחומרות והידורים, מוטב להתחיל לתהליך הדרגתי של גמילת המגזר הזה מיניקת השדיים של המדינה. לימדו ללכת. אנחנו כבר לא יכולים להחזיק אתכם על הידיים. למדו לאכול אוכל מוצק; לאימא נגמרו החלב והגב. כל זה מחזיר אותנו להתחלה. מה שחשוב הוא לא השירות הצבאי. ייתכן שצריך לכונן צבא מקצועי ולא להגדיל את הפרה הזאת עוד יותר. ייתכן שצריך לכונן שירות אזרחי. השאלות הללו חשובות אבל לא מהותיות. מה שחשוב הוא לבטל מהר ככל האפשר את מערכת הזכויות "הפיאודלית" המורכבת המייצרת חוקים ותקנות נבדלים לכל מעמד ולכונן במקומה מערכת שפוטה של חובות וזכויות החלות על כל אזרח. מגזרים אינם אמורים לעניין את המדינה. לכן הדיון על הגיוס הוא חשוב כל כך. זהו דיון על השוויון. וכאשר יהיה שוויון, ורק אז, יהיה סיכוי גם לאחווה. ועוד לא דיברנו על הערבים.

היכנסו לאתר קומפרס. קראו, הגיבו, התווכחו.

9 replies »

  1. אביעד תעשה הפרדה בין הציונות לחרדים, החרדים לא מעניין אותם המדינה הציונית והיא לא רלוונטית בכלל . הם יכולים לחיות בשוויון עם ערבים ועם גויים כפי שחיו אלפי שנים עם כל האמירות השיפוטיות ביחס לגוי .

    זה שיש ציבור של 'חרדים' בעיקר זה הספרדי ש"ס וגרורותיו שאימץ את האדיאולוגיה הציונית לאומנית פאשיסטית אתה צודק , אבל אלו כלל לא חרדים.

    ביחס להשוואה שלך עם פינוי גוש קטיף , גם כאן אינך מבין כלל את הציבור הדתי לאומי והציבור החרדי. הציבור הדתי לאומי רואה במדינה קדושה ואפילו אם יגרשו אותו משטח אחד של המדינה הוא לא יהרוס את 'קדושת המדינה' היחס שלהם למדינה הוא יחס אלילי מה שהיחס של הציבור החרדי אל המדינה הוא אינסטרומנטלי וככזה אין להם בעיה לשבור את הכלים .

    לגבי היחס למושג שוויון והשימוש בו למטרות קידוש הצבא והציונות זה כבר סיפור אחר שצריך לפרק אותו ולחשוף את השקר בדרישה לשוויון במדינת ישראל .

    אהבתי

  2. רן, אני חושש שזה לא לגמרי מדויק. חב"ד הם חרדים? הם ללא ספק האלמנט הימני ביותר במפה הפוליטית כיום ןהם לא היחידים. את נטורי קרתא אכן לא מעניינת המדינה. את האחרים מעניינת דווקא.
    אשר לדמיון לגוש קטיף, לא טענתי שאלה שני עניינים זהים באופיים. טענתי שכאשר המדינה מפעילה ברצינות את כוחה, מגזרים התלויים בה תלות מוחלטת נוטים להתקפל. מה זה בדיוק "לשבור את הכלים"? אם תיעצר לחלוטין הזרמת כספים ויוטלו קנסות? מה יעשו? יהגרו חזרה לפולין?עד כה התחושה במגזר החרדי היא שהפריץ החילוני תמיד ממצמץ ראשון. הם נוהגים בהתאם.

    אהבתי

    • חב"ד הם כלל לא חרדים, כך גם לא ברסלב ולא החרדל"ים ולא ש"ס.

      אלו רואים את עצמם מתגייסים והם אלו שבסוף באמת יתגייסו לצבא, אבל הם היו מתגייסים גם ללא המלצות פלסטנר .

      במידה ותיעצר הזרמת הכספים מהמדינה , הם ימשיכו לקבל תרומות מיהודי התפוצות , גם היום רוב הציבור החרדי חי מכספי תרומות ולא מכספי מדינה.

      כסף אינו משחק תפקיד מרכזי כמו בציבור החילוני והציבור הדתי לאומי, הוא אינו ערך כלל.

      'לשבור את הכלים' זה התנתקות מוחלטת מהמדינה ומהשלטון וזה לא תסריט דמיוני כלל.

      אהבתי

      • א. ההגדרה שלך לחרדים מצמצמת מאד–רק חלק מן האשכנזים. ב. אתה חושב רק על הצבא. אני אכן לא בטוח שהצבא מתאים לחלק מן האשכנזים האלה, אבל אין סיבה שלא ישרתו את הציבור שירות אזרחי. ג. הציבור החרדי על פי הגדרתך חי בעוני קשה. אני לא מאמין שכיסי הנדבנים החרדים יספיקו כדי למלא את החסר, אם המדינה תעצור את ההזרמות, אבל אם כך יהיה כבר הרווחנו כספים שיתפנו לסייע לאנשים המוכנים להיות חלק מן החבר ולא אי עוין ואנוכי בתוכה. ד. התנתקות מוחלטת? אני בספק גדול מאד. הייתי בודק את זה. בשלב זה המדינה לא פשוט מממנת אברכים, היא מאפשרת לאליטה מסויימת להחזיק קצר מאד את צאן מרעיתה. האליטה הזאת היא שמפיצה את תסריטי האימים על קריסת החברה.

        אהבתי

  3. אני קורא את "עת הזמיר" של חיים באר (כן, רק עכשיו), ותיאור ראשית ההיפרדות של היהדות מהצבא ומהמדינה מובא שם בחיות ובכישרון רב, כולל תיאור הפגישה בן הזקן לחזון איש.
    נראה שבדבריך על היהדות בגולה ויחסה לשלטונות אתה מתייחס רק אל היהודים שומרי המסורת שחיו באירופה. לדעתי, הדברים מובנים ויובנו, אבל חשוב לומר זאת בפירוש. יהודי עיראק, למשל, השתלבו מצוין בחברה הכללית עד השינויים שחלו בה בעקבות התעוררות הלאומיות.
    תיקון קטן: הוויתורים הקטנים שלו הלכו ותפחו.

    אהבתי

  4. בן גוריון הצטער צער רב על החלטתו התמימה לימים כתב מכתב לאשכול (1963) בו התבטא בחריפות רבה על הניצול הנפשע של "הקנאים" הדתיים וכי יש לגייס כל בן 18 במדינה לשרות "כחייל פשוט" בלי התחכמויות. אבל מאז זרמו מים רבים בנהר והרע כבר נעשה.
    אגב את המשא ומתן לשחרור בני ישיבות "נבחרים" החלו עוד לפני ההכרזה על הקמת המדינה.
    אין ספק שהראיה לטווח ארוך במקרה זה לא היתה של בן גוריון.
    אבל הציבוריות הישראלית השפויה חייבת להחליט שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. האמצעים והסנקציות העומדים לרשותה הם רבים (אבל לא מנוצלים) . קודם כל חינוך-באחת מתכניותיו של ירון לונדון התראיין בחור חביב חובש כיפה אשר נשאל היכן נזכר יהודה המכבי. הבחור הסב ראשו ולא ענה. הוא פשוט לא ידע. הבורות הינה אם כל חטא. לכן קודם כל משרד החינוך חייב להתעורר!
    הזדהות חברתית תגיע באמצעות תכנים משותפים ועל זה יש לעמול!

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s