חיי שרה

התפרסם בידיעות אחרונות 18.7.12

העיסוק באשת ראש הממשלה הוא לא פעם רכילותי ולעתים קרובות מיזוגני. הדימוי הקלאסי של אשת הראש הוא זה של הקלאפטע שהקרבה לגופו של הפוליטיקאי הבכיר במדינה נותנת לה כוחות אדירים על הגבר חלש האופי הנכנע לכל משוגותיה. השנאה למארי אנטואנט האומללה (שבניגוד לטענות הרווחות, דווקא לא אמרה, "אם אין לחם שיאכלו בריוש") הייתה גדולה בהרבה מן השנאה לבעלה, לואי ה16, שהיה אחרי הכול מקבל ההחלטות. מצד אחד חייהם הפרטיים של ראשי מדינות אינם מענייננו, אלא אם מדובר בהפרה של חוקי המדינה. בנות ובני זוגם של ראשי הממשלה, כמו גם חבריהם הקרובים, הם חלק מעסקת החבילה שמנהיגים מביאים אתם. לפעמים ה"פמיליה" היא עזר; לפעמים היא נטל. בכל מקרה האחריות המוסרית והפוליטית נופלת על הראש. כל השאר זה רכילות. מצד שני, ישנה עדותה של שרה נתניהו על מערכת היחסים בינה ובין בעלה לבין עוזרת הבית שלהם. הגברת ליליאן פרץ תובעת את נתניהו על פגיעה בזכויות העובד שלה. קטונתי מלהכניס את ראשי לדיון המשפטי המורכב הזה בין אשת הראש לעוזרתה. יש שופטים בירושלים. יחליטו הם מה שיחליטו. אינני מתייחס כאן אלא לדבריה של שרה נתניהו.  אלה מצביעים על אווירת הפחד והמצוקה ששררו במעונו הצנוע, אך רחב המידות, של ראש הממשלה בקיסריה. בניגוד למה שהיינו מצפים אולי ממפגש בין עוזרת בית לבין אשת ראש הממשלה, שכוחה והשפעתה, על פי מקורות זרים, אינם מבוטלים כלל וכלל, עולה מן העדות שדווקא נתניהו חשה מאוימת וחסרת אונים, לעתים חשה מודרת ממש מביתה. "כאשר באתי לנוח לכמה שעות, פרץ התיישבה לידי ודיברה אתי על הצרות שלה, כך שלא יכולתי לנוח. היא דיברה על המשפחה על בעלה ועל הילדים שלו. ראיתי שעדיף לי להישאר בירושלים." הדיבור על הצרות של אחרים, יש להודות, הוא אכן מעייף, במיוחד כאשר הדובר יושב בנוחיות. חבל שלא כולנו יכולים להישאר בירושלים, או להמיר את זכות הישיבה של הדובר/ת בזכות עמידה. ברור אפוא שנתניהו חששה לבקש מפרץ לסתום ולתת לה לנוח. מצוקה. למצוקה הזאת היה גם ביטוי כספי –לא כמו שחשבתם מצוקתה של העוזרת שנאלצה לטפל בביתו הצנוע אך רחב המידות של ראש הממשלה בעבור 2000 ₪ לחודש, אלא מצוקתה של אשת הראש. לא זו בלבד שלא התחשבנה עם פרץ והעניקה לה את מלוא 2000 השקלים, מבלי לבדוק את שעות עבודתה המדויקות, אלא שפעם אחת "כשהאוטו נתקע לה, לא היה לי נעים ונתתי". ביחסי הכוח שנוצרו בבית ראש הממשלה לא הייתה לאשת הראש ברירה אלא לתת. על פי עדותה היא גם העניקה לפרץ הרבה מתנות, שלא לא היו ממש מתנות כנראה, שהרי נתניהו מוחה כי "עד היום שקל לא הוחזר לי". מצוקה. אבל שלטון האימים של פרץ לא נגמר בזה. "היא אמרה שהיא לוקחת שלושה שבועות, ולא הייתה לי ברירה. זה היה הסגנון. כשראינו הרבה ג'וקים מתים במקלחות וראינו את המזג של התובעת, אמרתי שעדיף לא לדבר. לא היינו החזקים והשולטים בבית." חשבתם שאשת הראש מושכת בחוטים? חשבתם שהיא בעלת הבית החזקה, העשירה, אשת האיש החזק ביותר בארץ? טעיתם. אחוזת בהלה מפני העוזרת רבת העצמה ועתירת המצוקות (שאותן שהיא כופה על גבירתה), ללא יכולת לשלם ולו חלק מ2000 השקלים של פרץ למחליפה, לבד, בבית חשוך; עם ג'וקים—אלה חיי שרה.