בטח בטח

"הביטחון" הוא האל שיצרנו במו ידינו במקום האל ההוא שהכזיב אותנו שוב ושוב. פה בארץ חמדת אבות אולי לא תתגשמנה כל התקוות, אבל פה אנחנו מרגישים בטוחים. ואם לא בדיוק בטוחים, לפחות בטוחים שבטחוננו תלוי בנו. כמו אז במצדה, אולי נלך, אבל הפעם לא "כצאן לטבח" אלא עם החרב ביד. בפרק השני בלקסיקון הישראלי של קומפרס אני מנסה להציג מבט ראשוני על שורשיה של תפיסת הביטחון הישראלית. הרבה ממה שאפשר היה לומר נשאר בדרך הטבע בחוץ–על התפיסה שההבטחה לביטחון מקסימלי, פירושה הרבה פחות ביטחון בפועל, על חוסר הביטחון הבסיסי שבהצגת-העצמי המאצ'ואיסטית שלנו, על עוד דברים. אבל המאמר מציע התחלה לדיון. קראו, הגיבו, הציעו אלטרנטיבות להסברים שלי או מאמרים על ערכים אחרים המתחילים בב'.

:קטגוריותהבלוג

1 reply »

  1. בשם הבטחון קרו דברים איומים. כל כך אין ויכוח. הארועים האכזריים קורים כל הזמן וןלאורך כל השנים. בכך עם כל הצער איננו נבדלים מאחרים (אמריקה באפגניסטן,בריטניה באירלנד ועוד.)
    יש להניח שבשוויץ זה לא קורה.עם כל הצער שבדבר אינני רואה את סופה של האלימות ויש החושבים שתרנגול הכפרות הוא זה שיושיע..ואבוי לתרנגול המסכן…

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s