האחראים לא נמצאו

ב16 בינואר 2009, במהלך "הפוגה הומניטרית" במבצע עופרת יצוקה, נסעו שלושה מבני משפחת שוראב (אב ושני בניו) משדותיהם לביתם אשר בחאן יונס. עמדה צבאית של צה"ל בקצה הרחוב התירה להם להמשיך בנסיעה, אבל מן העמדה השניה נורתה עליהם אש מטווח של 40 מטר. עד כאן, אתם אומרים, תאונה. העמדות לא היו מתואמות; פתחו באש; קורה. אבל זה לא סוף הסיפור. הנהג איבד את השליטה על הרכב ונתקל בקיר. החיילים התקרבו והורו לשלושה לצאת מן המכונית; כשיצאו ירו בהם. אחד האחים מת במקום. האחר נפצע ברגלו. המממ. אבל גם זה לא סוף הסיפור. החיילים לא התירו לאמבולנס פלסטיני לחלץ את הפצוע ואת אביו. כמה זמן עיכבו את החילוץ? אתם שואלים. 23 שעות. בינתיים נמשכה השיגרה הצה"לית והבן דימם בשקט ומת ביום שלמחרת. ב18 בינואר נסוג צה"ל מרצועת עזה. על פניו, הייתם אומרים, מדובר בפשע מלחמה, מעשה של אכזריות כמעט בלתי נתפסת כלפי חפים מפשע, שלא סיכנו את חיילי צה"ל. גם הקורבן, ששרד את "התקרית", חשב כך. הוא פנה באמצעות נציגיו למשרד הביטחון בבקשה לפתוח בחקירה. הבקשה לא נענתה. דובר צה"ל הכריז ש"ככלל, בהפסקת האש צה"ל הגיב רק כאשר נורו רקטות לעבר ישראל או בוצע ירי לעבר צה"ל". האפשרות שבוצע פשע מלחמה כנגד חפים מפשע נוגדת את הכלל הזה ולכן יש לדחות אותה על הסף, תהיינה העובדות אשר תהיינה. אם נשמעות מין טענות שווא כאלה כנגד הצבא המוסרי ביותר בעולם יש להתייחס אליהן כאל מטרד: "אין ביכולתנו לתחקר ולשחזר כל אירוע ולאשר או להכחיש כל מידע שמועלה". אבל הקורבן הנודניק הגיש  תביעה אזרחית כנגד המדינה. במפתיע, הגיעה המדינה להסכם פשרה עם מעלילי עלילת הדם על חיילי צה"ל והעבירה לידיהם 430,000 ש"ח. זה לא רע בהתחשב בעובדה שאחרי הטבח בכפר קאסם (גם שם אנשים לא חמושים, שחזרו מעבודה בשדות, נורו מטווח קצר) נקנס האחראי באגורה אחת. התקדמנו מאז, אפילו בחישוב האינפלציה. כתב ההגנה של מדינת ישראל לא גובה בתצהירים. נטען בו שהחיילים היו סבורים כי מדובר במכונית תופת, שכן זו נסעה במהירות לעברם. נאמר. והירי מטווח קצר? ומניעת הטיפול בפצוע המדמם למוות ליממה פחות שעה? תפסיקו לבלבל את המוח. מה אתם, שמאלנים? קחו את הכסף ותגידו תודה. תודה.

כיוון שאין שום אפשרות לברר מי היו החיילים שאיישו את העמדה (נו באמת), וכיוון שברור שחיילי צה"ל לא היו יכולים לבצע את הפשע (הוא נוגד את "הכלל"), ברור שמדובר במקרה קלאסי של מתים שאין יודע מי הרגם. אני מציע אפוא לחדש את הטקס היפה של עגלה ערופה. "כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלוהיך נותן לך לרשתה נופל בשדה, לא נודע מי היכהו, ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל. והיה העיר הקרובה אל החלל ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר אשר לא עובד בה, אשר לא משכה בעול, והורידו זקני העיר ההיא את העגלה אל נחל איתן, אשר לא יעבד בו ולא יזרע, וערפו שם את העגלה בנחל. ונגשו הכהנים בני לוי…וכל זקני העיר ההיא הקרובים אל החלל ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל ואמרו: ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו."

אני יודע שבני משפחת שוראב אינם יהודים ועל כן אין לבצע את הטקס, אבל אולי הפעם נתיר חריגה. אחרי הכל ידינו לא שפכו את הדם הזה.

פורסם בידיעות אחרונות 11.9.12

קראו גם "ב' זה ביטחון"