לקהל בוחריה הפוטנציאלי של מרצ יש בעיה עם המפלגה. נכון, זאת המפלגה היחידה בגוש המרכז שמאל שיש לה לא רק מצע רציני וקונסיסטנטי בכל התחומים, אלא גם רקורד מרשים של פעילות פרלמנטרית אפקטיבית, בלי שום פרופורציה לגודלה הצנוע. נכון שזאת מפלגה שלגחונה לא דבקו פירורי השלטון כמו למפלגת העבודה — שכישרונה לזחול לכל ממשלת ימין ולטהר כל שרץ קואליציוני בשם טובת המדינה ולבגוד, שוב ושוב, במצביעיה הפך לה לטבע שני; נכון שמרצ בוחרת את נבחריה מאז ומתמיד בדרך נקייה וראויה, ללא עסקאות אפלות. נכון שמרצ אינה נתקפת בשיתוק באופוזיציה, כמו קדימה, ואינה מורכבת מחבורה אקראית של חברים של הבוס (כמו יש עתיד) או פליטים עם רקורד מוכח של זיגזוג (כמו "התנועה"). ניסיון שני העשורים האחרונים מעיד כי ההשקעה במפלגת העבודה (שבכל מחזור או שניים צצה בה איזו תקווה גדולה שתשנה איכשהו את הדי אן אי הפוליטי שלה) ובמפלגות המרכז הקיקיוניות הצצות בכל מערכת בחירות ונעלמות תוך כנסת או שתיים מניבה כמעט תמיד פשיטת רגל פוליטית (ולעתים מוסרית). ההשקעה במרצ מניבה תמיד ריבית חיובית. לאנשים המאמינים בסיום הכיבוש ובפתרון מדיני, בחברה צודקת ושוויונית, בדמוקרטיה ובממשל תקין מרצ היא אפוא בחירה מתבקשת. אבל כל השיקולים הללו אינם עומדים בפני איזה עיקום אף אנין, בפני איזו חמיצות כרונית.
הבעיה העיקרית של מרצ היא שהיא מבטאת טוב מידי את ערכיו של מגזר שאיבד את האמון בעצמו. מחד גיסא אנשיו חשים דחף נפשי לתבוע מן המפלגה תביעות שלא היו תובעים מאף מפלגה אחרת, שהרי המפלגות האחרות הן הסדרים פוליטיים גרידא ואילו מרצ אמורה להיות התגשמות נטולת רבב של כל התקוות. אם המפלגה איחרה או הקדימה בשנייה למחות על איזה מבצע צבאי; אם הצהרותיה לא היו מנוסחות בצורה המושלמת, אם ברשימת התומכים שלה לא נמצא התמהיל הנכון, המדויק, של מגזרים ומגדרים, מתעורר גל גדול של אי נחת וביקורת, של שבועות ונדרים לא להצביע עוד לעולם למפלגה. מצד שני, אם מרצ משמיעה את ההצהרות "הנכונות", מבקריה מבית ממהרים להכריז שאין טעם להצביע עבורה, משום שהיא מנותקת מן "העם".
מיהו העם? לא לגמרי ברור. ברור ש"העם" הוא אף פעם לא "אנחנו"; הוא תמיד "הם". חייבים אפוא למצוא מישהו שישכנע "אותם" שהוא אחד מ"הם", אבל שאנחנו נשכנע את עצמנו שהוא אחד מ"אתנו". הבעיה של מרצ היא שהיא פשוט אנחנו, שהיא לא קורצת, שהיא אומרת את האמת שאנחנו מאמינים בה, אבל איננו מאמינים שאחרים יאמינו בה. חייבים אפוא לבחור במישהו שמאחז עיניים—לא בשבילנו, בשביל "העם". "העם" לא ירצה לבלוע את הערכים המרים שלנו. חייבים לעטוף אותם בציפוי ימני מתקתק. לכן אנחנו מצביעים "מרכז"–המרכז יביא קולות. והוא מביא. רק שהקולות הללו זוחלים לממשלה או תומכים ביוזמות חוק אנטי-דמוקרטיות, או עושים לביתם. אבל אנחנו לא מאבדים את התקווה ורצים לחפש תחליף אחר—עם טעם של ערכים, אבל בלי הקפאין הערכי המזיק–לעקרונות שלנו. אנחנו מחוללים מחול "ריאל-פוליטי" שמבוסס על משאלות לב יותר מאשר על הניסיון. מתוך ריאליזם פוליטי מעוות, אנחנו עושים הנחות ערכיות גדולות לתחליפים. את הביקורת שומרים למרצ.
יש משהו לא הגון ולא הגיוני בהתנהגות הזאת. לא מענישים אנשים שליבם ופיהם שווים, שעושים בדיוק מה שהבטיחו לעשות, שפועלים ללא לאות למען הכלל. לא מצביעים למפיחי תקוות שווא, בשם התקווה שמה שלא הלך אף פעם בעבר ילך הפעם. בבחירות הקרובות אצביע מרצ.
התפרסם בידיעות אחרונות 8.1.13
הבלוג של אביעד קליינברג 
יופי של מאמר. לא האמנתי כשקראתי אותו הבוקר על גבי העיתון. הרי כולם כל כך עסוקים בלהוכיח שהתקשורת מאוזנת שאסור לאף עיתונאי (מהשמאל) לתמוך פומבית במפלגה שלו.
אהבתיאהבתי
כל כך נכון ולכן מכאיב ומדאיג מיעוט האזרחים המכירים בכך, מוקירים ומצביעים בהתאם.
אהבתיאהבתי
כל כך נכון. גם אני אצביע מרצ. ולהמשיך לבקר ולקטר זה בלתי אפשרי. צריך לנקוט עמדה חד משמעית, לצד הערכי הנכון ביותר, וכמו במנוף – גם אם הוא קטן במשקל אבל מספיק חד צלול ולזיקוק הקיצוני ביותר של הדעה שלי – כך השפעתו תהיה מירבית.
אהבתיאהבתי
ראה כאן
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=538749&blogcode=13608992
אבל בנוסף, אני חושב שהבעייה העיקרית עם מפלגה של "אנשים ישרים והגונים" – שהיא באופן טבעי נציגתם של "אנשים ישרים והגונים", היא התחושה של אותם "אנשים ישרים והגונים" שהעולם הוא ג'ונגל, ושכדי להתמודד באמת יש צורך גם בטריקים מלוכלכים, וממש כמו שאנו מטילים על המשטרה להלחם בפושעים ולעשות בשמנו את מה שאנחנו לא מסוגלים, ולשב"כ ולמוסד כנ"ל, שלא לדבר על הצבא, נוצר מן צורך כזה גם בשלטון, שם אנו מצפים שהאנשים יעשו את מה שאנחנו לא יודעים בעצמנו – לשקר, להתחכם, לעשות מניפולציות, והכל כדי להשיג עסקה טובה יותר עבורנו. ובלבד שבסופו של דבר הסחורה מקובלת עלינו. איזה הסבר אחר יש לתמיכה העצומה שקיבל אריק שרון בשלהי שלטונו? הרי עם שרון, ו"אם שרון", קדימה הייתה מתבססת כמפלגת השלטון, עם חמישים מנדטים ויותר. הרי רק מהפירורים של הפירורים של הפירורים של שרון, ליבני עדיין מקבלת יותר מנדטים ממרצ.
ועוד נקודה – למצביעי השמאל (שמאלה מהליכוד) יש עדיין תקווה (לא מציאותית) לשוב להנהגה, וציפיה זאת, מתוך רוחות העבר, מתרפקת על מה שהיה ומצפה שזה מה שיהיה, וברוח זאת, מי שיכול לעמוד בראש המדינה היא מפלגת העבודה או קדימה (בגילגולה ה"ליבנית" היומרנית). מי שמבין שאלה חלומות באספמיה, ומפנים שהוא מצביע לאופוזיציה, יבחר את האופוזיציונר הטוב ביותר.
אהבתיאהבתי
אתה תותח!! (ללא תוספת תשלום..) רק לתקן בשורה 12: "בסיום הכיבוש ובפתרון מדיני.."
אהבתיאהבתי
אני , בניגוד לעבר *לא* אצביע לזהבה גלאון שעושה פוליטיקה על גב הילדים להורים גרושים.
ח"כ זהבה גלאון מייצגת אינטרסים צרים של ארגוני נשים, בהתנגדותה להפסקת האפליה המגדרית בחסות החוק שנקראת חזקת הגיל הרך.ולזכותם של הילדים לאבא כמו גם לאמא.
http://www.blacklabor.org/?p=33226
אהבתיאהבתי
גם אתה וגם המגיבה הקודמת נופלים באותה נקודה בעל הטור כבר כתב עליה. אתם פוסלים את המפלגה על איזו נקודה שבה היאבחןרגת מהציפיות שלכם אבל תתנו את קולכם למפלגה שחוטאת בעשרים דברים אחרים חוץ מהעניין המסוים שמרגיז כל כך כשזה קורה אצל מרצ
אהבתיאהבתי
קצת פחות זלזול באינטליגנציה של המצביעים, ותגלה סיבות אחרות- לגיטימיות מאד- למה קהל היעד של מרצ לא מצביעים מרצ (ואני אומרת את זה בתור מישהי שפקודה למפלגה ומתכוונת להשגיח בשמה בקלפי, אבל אין לי כוונה להצביע להם).
אבל היי, דמגוגיה מצריכה הרבה פחות חשיבה, לא?
אהבתיאהבתי
תמיד טוב להאשים את הפרופסור בהתנשאות
אהבתיאהבתי
מסכים.
אהבתיאהבתי
הגההההאהאה
בסיום הכיבוד ובפתרון מדיני????
הגההההאהאה!
אהבתיאהבתי
מסכים במיליון אחוז! מאמר המשתף את רגשותיהם של תומכי מרצ רבים.
אהבתיאהבתי
אני סבור ומקווה שתחת הנהגתה של גלאון מרצ אולי מתחילה לגלות מחדש את המחויבויות שלה לזכויות אדם ולשלום.
אבל – וזהו אבל גדול – הצגת המפלגה כסמל ליושרה או מחויבות היא פשוט בדיחה.
בעבר הלא רחוק מרץ ישבה בממשלה מרחיבת ההתנחלויות ומחריבת-אוסלו של ברק, ותמכה בה ב"נאמנות" כאשר הלמה בברוטליות במפגינים ומתפרעים. בהמשך היא תמכה ב"עופרת יצוקה", וככלל בגדה במחויבויות הכי בסיסיות של עצמה, שתקה על מדיניות החיסולים, ועוד כהנה וכהנה.
עוד בקדנציה הנוכחית מרץ-ת"א נשארה בקואליציה העירונית של חולדאי בעת שהלה התעמר בפליטים והסית נגדם. אני מתקשה לחשוב על מפלגה ליברלית\ס"ד כלשהי בעולם המערבי שהייתה חוברת למדיניות נבזית וגזענית כזו. וכדאי גם לזכור: את רכבת הגזענות והאנטי-דמוקרטיה מוביל קטר ההתעמרות בפליטים שאותו מובילים אולי ישי, חולדאי, רגב, בן-ארי, ושות' – אבל אסור לשכוח את עושי דברם או היושבים מנגד מהאופוזיציה, האקדמיה, ומהמערכת המשפטית.
תיארת כאן את מרצ כפי שהיא רוצה לראות עצמה, וכפי שאולי היא רוצה להיות, וב"ה אולי תהיה (או תשוב להיות). אבל הפער בין התדמית העצמית הזו לבין המפלגה שהפכה למפלגה סקטוריאלית חסרת עקרונות (ומדירה) מפליא ממש. אתה רציני?
(מעניין אם אחרי "בדיחת העכברושים" נזכה לשמוע גינוי הולם וחרטה על הברית עם חולדאי (שהגיעה לקצה – הזמני? – על נושא אחר לגמרי), או שזה "בקטנה"?
http://www.haokets.org/2013/01/06/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A8%D7%A2%D7%95 )
אהבתיאהבתי
זהו, חשבת וחשבת ולזה הגעת?
מר"צ?
אהבתיאהבתי
היכולת להתגונן מפני התנשאות ולהתנשא באותו משפט קצרצר מעוררת השתאות
אהבתיאהבתי
אני לא חושבת שזה מדויק. נראה לי שההיסוס להצביע למרצ נובע פשוט מההבנה שהם לא באמת יהוו אלטרנטיבה שלטונית ואנשים שנוטים לשמאל מעוניינים בעיקר להיפטר מנתניהו בכל מחיר ולכן חושבים שזה יהיה בזבוז של קול. אגב, אני בכל מקרה הולכת להצביע להם אבל זה אחרי התלבטות רצינית ורק בגלל שאני לא יכולה להצביע ליחימוביץ ולהרגיש שלמה עם זה. לצערי נתניהו כנראה ייבחר לכהונה נוספת אז אני אומרת לעצמי שלפחות מרצ עושים משהו מבחינה פרלמנטרית בניסיון לבלום חלקית את ההידרדרות של השנים האחרונות.
אהבתיאהבתי
אנשי שמאל סביבי שנרתעים מלהצביע מרצ אינם שוקלים אף אחת ממפלגות ה"מרכז", אלא מעדיפים מפלגת שמאל שאינה מגדירה את עצמה "ציונית", וקוראת לשיתוף יהודי-ערבי, כדוגמת חד"ש או – המלהיבה ביותר בימים אלה – דעם. ההקצנה ימינה מדרבנת להצביע בעד מסר בוטה יותר. אני מודה שגם בראשי עברו התלבטויות דומות, אבל מרצ מייצגת אותי באופן הכי מהימן ואחראי, ואצביע לה.
אהבתיאהבתי
מפגש הפיסגה של יחימוביץ׳ לפיד וליבני הוליד פיצוץ מכוער ובעיקר הוכח שהשלושה הם אגואיסטים מפקרים ממש, שטובת גוש השמאל מענינת אותם כקליפת השום. האגו והכבוד האישי הם המנחים את שיקוליהם. אין ברירה – רק מרץ!!!
אהבתיאהבתי
תודה רבה אביעד קליינברג על מאמרך הנוקב והקולע כל כך. הלואי וישפיע על עוד כמה מצביעים לתת את קולם היקר למרצ.
אהבתיאהבתי
מחמאה מהאגף הימני:
יאמר לזכות מרצ, אכן אפשר לדעת פחות או יותר מה הנבחרים שלה יעשו עם הכסא. בשונה לגמרי מהעבודה, ליכוד-ביתנו, ש"ס – בהן הפרימריז הכניסו אנשים מכל מני סוגים (כמו חיים כץ הסוציאליסט בליכוד) ואין שום דרך לדעת כיצד יתנהלו.
אני כמובן לגמרי מתנגד לכל מה שמרצ מייצגת ומקווה שלא תכנס לכנסת, אבל נאלץ להפנים שיש לה מספיק תומכים ל 3-4 מנדטים.
אהבתיאהבתי
אני שוב אצביע מרצ והפעם מאד מסויג , כמעט בלית ברירה , אך לא לעולם חוסן –
זהבה גלאון יותר מקודמיה בראשות המפלגה לוקה בעיוורון חלקי וסלקטיבי או לפחות מתבטאת בצורה מאד חד צדדית וחד כיוונית ומקוממת במסגרת הליקוי הבסיסי הזה
היא רואה רק את ישראל אשמה, היא רואה רק את העוולות לפלסטינאים ובכך היא מתחרה ברקח/חדש וחוצה את הקו העדין של שמאל ציונ
לישראל אחריות רבה למצב ,וביכולתה לשנותו ,אבל לא לבד , לא כל האחריות והאשמה למצב היא על ישראל , למרות שהיא הכובש / החזק וכו' וכו'
איזון צודק בגישה, בתביעות ובהתבטאויות והדדיות הוגנת היו בהחלט מסייעים למרצ ולישראל וגם לי
אהבתיאהבתי