מחרימים ציבור

"יש החרמה של ציבור בישראל," הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית הנשיא, "וזה לא מתאים להשקפתי." מדברי נתניהו עולה כי הסירוב להשתתף בקואליציה עם החרדים אינו מהלך פוליטי לגיטימי, אלא "החרמה של ציבור בישראל". זוהי טענה משונה בהקשר של המפלגות החרדיות. אם יש עולם שבו החרמה והכפשה הן דרך חיים, הרי זה העולם החרדי. בעולם הזה לא רק זאב אינו גר עם כבש, אלא גם חסיד עם ליטאי, אשכנזי עם מזרחי, איש סאטמר עם איש בעלז. ההכשר של האחרים אינו הכשר ובנותיהם אינם כשרות ובתי הספר שלהם אינם כשרים. והחילונים? אוכלי טריפות ונבלות, בועלי נידות ומחללי שבת בפרהסיה (אלה הכינויים היותר חביבים שבהם מדברים עליהם) והפרוצות הנלוות אליהם (כן כן כאלה הן נשות החילונים שאינן מצייתות לכללי הלבוש וההתנהגות "הראויים") אינם כשרים כמעט לדבר. סליחה, הם כשרים להזרים כספים לחרדים. לצורך זה מתגברים שליחי הציבור על שאט הנפש, ויושבים בכנסת (הספרדים מגדילים עשות ויושבים בממשלה; לאשכנזים זה עדיין קשה). הם בולעים את העלבון הכרוך בביטול הזמן מלימוד תורה ומן הצער שבנוכחות נשים במשכן המתלבשות בפריצות והמשמיעות את קולן הערוותי ברבים. הם ממיתים את עצמם למען הכלל במשכן הכנסת. אם אין ברירה אין ברירה. מה אין הם עושים? בשום פנים ואופן הם אינם מוכנים לקבל את תפיסת העולם של הרוב כלגיטימית. ההחרמה התרבותית והחברתית של הרוב היא דרך חיים בציבור החרדי. זה לא אומר שאי אפשר לנהל משא ומתן עם רשעים. אפשר ואפשר. אין חרם פוליטי, לפחות כל עוד אין "יד ישראל תקיפה". את הדרך התווה כבר החזון איש במפגש המפורסם בינו לבין בן גוריון. "תן לי יבנה וחכמיה", ביקש מראש הממשלה: אני יוחנן בן זכאי ואתה טיטוס הרשע.

אם יש דבר שבו אי אפשר להאשים את החרדים הרי זה כבוד לתפיסת עולמו, לצרכיו ולאמונותיו של האחר. תפיסת הכבוד החרדית היא חד כיוונית. הכול חייבים לכבד אותם, שהרי הם נציגיה (הבלעדיים) של התורה ואילו הם אינם חייבים לכבד איש. הכול חייבים לכלול אותם בקהלם ואילו הם אינם חייבים לכלול בקהלם איש. להם הזכות להתערב בכל עניין ועניין תחת השמש ואילו לאחרים אסור לדחוף את ידיהם הטמאות בענייני שלומי אמונים. ככה זה.

תפיסת העולם המתבדלת והמתנשאת של החברה החרדית בישראל של ימינו הייתה יכולה להיות עניינה לולא בחרו בניה לנהל את עניינינו. בני האמיש בארה"ב מתבדלים לא פחות מן החרדים, אבל הם לפחות לא מבקשים לנהל את ועדת הכספים של הקונגרס ולהזרים תקציבים עתק ליישוביהם. החרדים בישראל בחרו במגרש הפוליטי, משום שהם מבקשים ליהנות משני העולמות ולהפיק את המרב משניהם. עכשיו כשצצה האפשרות שהמערכת הפוליטית תתייחס אליהם כאל כל שחקן אחר, עולה שוועתם השמימה. געוואלד יהודים, מחרימים ציבור בישראל! אז זהו שלא—אף אחד לא מחרים את הציבור החרדי. זהו ציבור עתיר זכויות שגם שוללי הקואליציה עם נציגיו אינם מבקשים לדחוק אותו לשוליים, אלא לגרור אותו למרכז. התנגדות לדרך פוליטית אינה החרמה.

וראש הממשלה? הוא אינו מזועזע באמת מהחרמתו של ציבור. זה שנים הוא ושותפיו לדרך מחרימים בריש גליה את הציבור הערבי (שום החלטה על ארץ הקודש אינה יכולה להתקבל על קולות הערבים, קובע גוש הימין) ועולם כמנהגו נוהג. כי מה שאינו מתאים להשקפתם של בני הזוג נתניהו אינו החרמת ציבורים, אלא נפתלי בנט. הם יתגברו על זה בסופו של דבר. אגב, גם החרדים יתגברו.

התפרסם בידיעות אחרונות 4.3.13

18 replies »

  1. כל מלה צרובה באותיות אש שהאמת זועקת ממנה. נהדר….
    חשיפת טומאת הדרך האורתודוכסית והבחנה באפילה בה היא מתקיימת כמו אבחנה בכפיינות, בשתלטנות, בפלגנות, בבערות בבורות ובחושך שהיא מפיצה היא חובה של כל אדם מוסרי.

    אהבתי

  2. בדרך כלל אני מסכימה עם כל מילה שלך. גם עתה, פרט לכך ש"חרמות" היא לא הדרך שלנו. והחרמת ציבורים שלמים ע"י "הישראלי" (כדברי אביו) לפיד – זועביז וחרדים, כתנאי מוקדם היא לא דרכי (למרות שהיא אכן דרכם של החרדים). יאיר לפיד יכול היה להגיע להסכמה עם נתניהו על עקרונותי (שוויון בנטל…) ולאפשר לנתניהו להציג זאת בפני החרדים. לפחות חרדי ש"ס היו מוכנים, לדעתי, להתגמש.

    אהבתי

  3. קבל חייכן על ההגדרות הגאוניות של התופעה.
    אני יושבת פה ומצפה לראות מה ילד יום,
    משום שעבורי 'זו נבלה וזו טריפה'.
    אמנם בנט מייצג קבוצה עובדת ומשלמת מיסים,
    אבל לך תדע לאן יזרמו אז הכספים. אז נתלונן שהתקציבים יועברו לשטחים.
    הזוג נתניהו? בתור קוראת מתמידה, הייתי מצפה שלא תכניס את הגברת הראשונה לעניין, כפי שעושים אלה שרוצים לבנות לביבי תדמית של מסכן, שצריך לעזור לו.
    חוץ מזה, נהניתי.

    אהבתי

      • 'תיעוב לבנט' בא לדעתי מ'פחד מבנט'. להכניס את שרה כסיבה זו הסחת הדעת. מעשה דומה עושים לביבי. משהו מקביל קיים בחברה מוסלמית כאשר כבודו של הגבר או של המשפחה טמון במוסריותה של האשה או הבת. ואנחנו, בני המקום אנו. פלסטינים. לא ככה?

        אהבתי

      • צריך להיזהר מתסמונת פיצוי היתר. שרה נתניהו לא אחראית למדיניותו של בעלה, תהיה אשר תהיה השפעתה עליו. מאידך גיסא כל מי שמקורב לבני הזוג מצביע על אשת ר״מ דעתנית ומעורבת ביותר. אין טעם להתעלם מזה. ומכל מקום לא האשמתי אותה בדבר. פשוט הזכרתי שהיא שותפה לרתיעה של בעלה מבנט.

        אהבתי

      • א. התסמונת. נכון.
        ב. בנות זוג תמיד משפיעות. לפיכך, תמיד תשפיע בת הזוג על המועמד הבא.
        ג. לא האשמת.
        ד. ראה ב. שותפה-הגיוני.

        אהבתי

    • אהה נחמד אבל לא זה לא נכון, ואכן חובשי הכיפה מראים בעצם המריבות שלהם שהדבר היחיד שמעניין אותם זה כסף והמלחמה עליו זה כול הסיפור ולא ערכים.

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s