האחים בפעולה

מודעות עצמית

הריאיון לניו יורק טיימס  של שר האוצר, יאיר לפיד, עסק לא מעט בפלסטינים ובהסכם אפשרי  אתם. לפיד לא סבור למשל שישראל צריכה לשנות את מדיניות ההתנחלויות שלה כדי לחדש את שיחות השלום. הוא לא סבור שירושלים צריכה להיות בירת המדינה הפלסטינית ובכלל הוא לא בטוח שהפלסטינים רוצים מדינה. באופן כללי לא נראה שיש ללפיד יותר מידי כוח לפלסטינים. כל עניין הזכויות שלהם, דומה, קצת מייגע אותו.  מניעת זכויות, מעצרים, נישול, הפקעת אדמות—אפשר לחשוב! בכלל נראה שהפלסטינים מייללים הרבה יותר מידי. לפיד אפילו יודע מי אשם בזה: "אבו מאזן הוא אחד האבות המייסדים של הקונספט הקורבני של הפלסטינים". בגלל הפלסטינים עוד נצטרך לפנות היאחזויות מבודדות וזה "שובר את לבו" של שר האוצר. יפה. עכשיו אנחנו יודעים איפה הבעיה. הבעיה אפוא אינה הכיבוש והנישול ומניעת הזכויות המתמשכת, אלא ההתקרבנות הפלסטינית. למה הפלסטינים עושים לנו את זה? למה זה מגיע לנו? מה כבר עשינו? כי מה שמאפיין את השיח הישראלי פלסטיני הוא ששני הצדדים מרגישים קורבנות. אני לא יודע מי האבות המייסדים של הקונספט הקורבני הישראלי, אבל הוא עובד יפה גם כממזר שאביו לא ידוע. לא משנה כמה כוח אנחנו מפעילים; לא משנה כמה חפים מפשע משלמים את המחיר, לא משנה שאנחנו מחזיקים ביד את כל הקלפים. בסופו של דבר אנחנו, ורק אנחנו, הקורבנות. הפלסטינים אימצו לעצמם הרבה מאד סממנים מן הישראלים. אין ספק ההתקרבנות הוא אחד מהם. אין לי סימפתיה יתרה להתקרבנות—ישראלית או פלסטינית–אבל רק חשוב לזכור בתחרות ההתקרבנות  שיש בכל זאת מפקיעים ומופקעים, מנשלים ומנושלים, שוללי זכויות ומשוללי זכויות. היה נעים לדעת שלבו של לפיד נשבר גם לנוכח הטרגדיות הפלסטיניות רבות השנים, שלפחות חלקן הן פרי מעשינו, ולא רק לנוכח הצורך התיאורטי לפנות יהודים מהיאחזויות שחלק גדול מהן הוקם תוך עבירה על החוק. מודעות עצמית היא תכונה מצוינת. לשרי אוצר, אמפתיה, כפי שגלתה ריקי כהן המופתעת, היא תכונה חשובה אפילו יותר.

טלאים

אם האח לפיד עסוק בהכאה על חזהו של השכן, האח בנט עסוק בהטלאה. הרפורמה בשירותי הדת בישראל, הוכרזה בים א', יצאה לדרך. בשלב הראשון ייפתחו אזורי הרישום לנישואים. אזרחי ישראל היהודים לא יהיו שבויים עוד בידי המועצה הדתית שבה הם מתגוררים. אם הרב המקומי יערים קשיים, אם הרבנית מתעקשת להקפיד מידי על הטבילה במקווה, נוכל מעתה לעשות שופינג. באינטרנט תופענה, אי"ה, רשימות של רבנים שלא עושים עניין וכולנו ננהר אליהם. אי"ה, ייאלצו המחמירים להקל—אם לא לשם שמים, לשם פרנסה. החרדים כבר מזועזעים: "היום זו הקלה טכנית," הם נזעקים, "מחר זו תהיה חלילה פריצה במסורת"–המסורת הטובה של התעללות בתינוקות חילונים שנשבו בין הרבנים. בסך הכול מדובר בשינוי לטובה, בחיזוק המתונים. אבל השינוי הזה, אסור לשכוח, נועד להציל מערכת שאותה לא צריך לתקן, אלא להחליף. נפילתם של חילונים בשבי הממסד הדתי דורשת חילוץ ולא שיפור בתנאי השבי. מה שנחוץ לנו הוא הפקעת רישום הנישואים מידי הממסד הדתי. כאדם לא מאמין זכותי להינשא על פי כללי אמונתי, או היעדרה. אני לא רוצה רב מקל; אני לא רוצה בלנית נחמדה. אני רוצה החוצה. רוצים להינשא נישואים דתיים? בבקשה. כל אחד וטעמו עמו. לי ולשכמותי תנו בבקשה נישואים אזרחיים.

התפרסם בידיעות אחרונות 21.5.13

7 replies »

  1. אדוני היקר, עם כל ההערכה שיש לי אל הידע האקדמי שלך, בעיקר בנצרות, מתקבל הרושם שאינך מביע בקיאות רבה בפוליטיקה או בהיסטוריה שלנו עם הפלסטינים.

    דווקא בתור חוקר נצרות הייתי מצפה שתדע שלעם היהודי זכות אבות פה בארצנו הקטנה. ושכן יכאב לך לתת שטחים מארץ הקודש שלנו. ויפה שכך לפיד עשה.
    ידידי, אנחנו לא גזלנים, מדינת ישראל לא נולדה בחטא.
    לולא גזענותם הארסית של הערבים, זו שבאה לידי ביטוי בנסיונם להשמיד את העם היהודי בארץ ישראל בסך הכל שלוש שנים קצרות אחרי השואה, לא היה נאלץ ערבי אחד לעזוב את ביתו. היו כאן "שתי מדינות לשני עמים" ו"בא לציון גואל" (תרתי משמע). אם רק הערבים לא היו פותחים נגדנו במערכה… (מה לעשות שניצחנו?). ומאז ועד היום המערכה הזו נמשכת..

    אתה מדבר על כך ש"אנחנו מחזיקים ביד את כל הקלפים"? על מה אתה מדבר?
    טוב לפחות שלפיד מכיר בכך שיש שני צדדים פה בסכסוך, ולא מאשים רק את "אקיבוש" בכל דבר.
    ה"גזל" וה"נישול" שהזכרת הם בגלל הערבים. אם היית בודק קצת היית יכול לראות שכבר מזמן יכול היה להיות שלום איתם. אממה, הם לא מעוניינים בשלום, כפי שאמר עזמי בשארה, "אין אנו מעוניינים בדמוקרטיה שלכם, תנו לנו את פלסטין". מספיק להסתכל על הצהרתו האחרונה של ג'בריל רג'וב, שאינו מהחמאס או מהג'האד האסלאמי, והוא אף ישב לשולחן המו"מ איתנו, שהצהיר שאם היה להם נשק גרעיני להשתמש בו נגדנו הם היו עושים זאת. הערבים הם אותם ערבים והים הוא אותו הים. הם ימשיכו להילחם עד לשחרור פלסטין "من البحر للنهر". הגיע הזמן שתתפכח. זאת המציאות, די לברוח ממנה.

    דבר נוסף – האם היית מגנה גם את כל ההתיישבויות הבלתי חוקיות של הבדואים בדרום או בצפון? על זה כמובן לא נשמע ממך מילה. ומה בדבר ההתנתקות? האם היא הוכיחה את עצמה? (מה גם שמבחינתך לעשות טרנספר ליהודים זה בסדר נכון?). בטוחני שאם היה נוחת לך קסאם בבית הצפונבוני שלך לא היית מעז להעלות בדעתך למסור עוד ועוד שטחים שיסכנו את ביתך ואת קרוביך.
    מה שאתה לא מבין הוא שבראייה הפלסטינית כל ישראל היא התנחלות אחת גדולה ובלתי חוקית, ואם היום ה"מתנחלים" סופגים את כל האלימות הפלסטינית ומגנים עלינו בחזית, לאחר שיימסרו השטחים האלה לידי מבקשי רעתנו יהיה רע ומר. גם לך. האמן לי, הם לא יבחלו באף אמצעי ולא יזכרו שאתה רצית לתת להם את השטחים האלה כשיזדמן להם להרוג יהודי תמים. הם לא יעשו הפרדה בין סמולנים ובין ימניים.

    ובקיצור, אתם שם במגדל השן, תמשיכו לכתוב מאמרים אקדמיים, להיות תלושים מכל פיסת מציאות, ולחשוב שנוסף על תחום התמחותכם צר האופקים אתם גם מבינים משהו בפוליטיקה, כמובן יותר טוב מהפוליטיקאים (וזה לא שהצבעתי ללפיד חלילה).
    כן, כדאי שגם אתם תתחילו להיות מודעים לעצמכם.

    אהבתי

    • הנייר אולי מוכן לסבול אבל אני לא! במה רלבאנטי מקום מגוריו או עיסוקו של בעל הבלוג לדיעותיו?
      ולענין עצמו: נחלת אבות, מה זה? ומי היו האבות? ואפשר להמשיך ולהתוכח ללא סוף אבל-
      המציאות מראה שבכח אפשר לעשות הרבה (טוב ורע) אבל מה אחר כך? האם תמיד נשב על חרבינו? אין עם מי לדבר? נכון שלא עם כולם אפשר לדבר. ונכון שיש בצדדים (לצערנו יש כמה) האחרים אטימות ואכזריות, אבל גם יש קולות אחרים – צריך להקשיב ולהושיט יד!
      שהרי אחרת אנו מנחילים לצאצאינו אשלית כח אינסופית על כל נגזרותיה (גם יאוש!) ובסך הכל חפצי חיים אנו.

      אהבתי

    • שלום אביבה,

      אשתמש בניסוח דומה לשלך – הסמול אולי היה מוכן לפנות שטחים בהתנתקות ושתושבי הדרום יסבלו, אבל אני לא! ואינני מוכנה שיימסרו עוד ועוד שטחים בשביל שהחלומות הורודים של הסמול יתנפצו לנו בפרצוף.

      לא סתם ישנו ריכוז של מיעוט זה של השמאל בבועה התל-אביבית (ועל כן הוא נקרא סמול) ובמגדלי השן של האקדמיה ושל התשקורת (וזו לא טעות כתיב).

      האם באמת עליי להסביר לך כמה יש לריחוק הגאוגרפי ולעיסוק האקדמי הללו חלק ניכר בניכור ובראייה האסקפיסטית הבורחת מהמציאות היום יומית שחווים כיום בעיקר אנשי הדרום כתוצאה מההשלכות של ההתנתקות הכושלת? (שהסמול מייחל ליישם צעדים דומים לה). או כמה שני אלה משפיעים על ההסתכלות המתנשאת בעיניים "נאורות" כביכול של אנשים שמתוקף היותם "אנשי רוח" אינם יודעים או מבינים דבר וחצי דבר בפוליטיקה, אך הם בטוחים בכל מאודם שהם כן כאלה וחושבים שהם יכולים להטיף לכל אחד בכל תחום שיהגה מוחם הקודח?
      אם הקסאמים היו מגיעים טיפה יותר רחוק כפי שקרה בעת מבצע עמוד ענן אולי היינו שומעים קצת יותר קולות שפויים.
      והרי מדובר באנשי אקדמיה שעל מנת להתקבל בעולם ולצבור לעצמם קוראים ותומכים כל מה שהם שעליהם לעשות הוא לצאת נגד המדינה שלהם בכל הזדמנות שנקרית בדרכם… (וכל זאת באצטלה של אנשים יודעי דבר, שכפי שכבר הסברתי אינם כאלה).
      בשם "הדאגה" לציבור הפלסטיני הסמול מפגין קהות רגשות עד כדי זלזול ופוגענות בציבור היהודי שנפגע אנוש בפיגועים קשים ומקסאמים. מדובר בציבור יפה נפש שער לרגשות של צד אחד בלבד של הסכסוך.
      לא נראה לי שיש צורך שאמשיך לפרט.

      "על מה בדיוק יש להתווכח?" את שואלת – אולי על כך שאבות העם היהודי חיו פה מימים ימימה עוד לפני שנולדה דת האסלאם…? או על כך שכל משך הגלות התפללו היהודים לשוב לארצם…? מלומדנו קליינברג וודאי יוכל לספר לך על כך דבר או שניים. או שמספיק שתפתחי את התנ"ך ותלמדי בעצמך, זה הכי טוב בעצם (אתן לך הקדמה – אולי תתחילי בדוד המלך..). או אולי תלכי ברחבי העיר העתיקה בירושלים (בעצם, שם כבר המוסלמים דואגים להחריב כל נחלה טובה שבה יש ראיות ארכיאולוגיות לקיומם של מלכי היהודים פה).

      ואת השאלות הללו: "האם תמיד נשב על חרבינו? אין עם מי לדבר?" – הייתי מציעה שתפני למנהיגי הפלסטינים. לא ייתכן שכל המו"מ יתרחש תמיד ביוזמת צד אחד בלבד, כשהצד השני כל הזמן מערים קשיים ומתנה תנאים שברור שכל מטרתם הוא להביא מראש לכשלון המו"מ כי הם לא מעוניינים בשום פתרון.

      אני תקווה שיגיע יום ובו תהיה לפלסטינים הנהגה אמיצה כמו ההנהגה שלנו. הנהגה שתהיה מוכנה באמת ובתמים לפשרות אמיתיות ולויתורים כואבים, ותצהיר על כך בריש גלי אל מול כלל האוכלוסייה הפלסטינית בתקשורת הפלסטינית (ולא רק בפני הישראלים או האמריקאים, כפי שהם עושים היום – אומרים דבר מסוים בעברית ובאנגלית ואת היפוכו בערבית), כי רק כך הם יוכלו להוכיח שהם כנים. רק אז ניתן יהיה לדבר על "שתי מדינות לשני עמים" ועל המשך פינוי שטחים. הנהגה כזו תהיה חייבת לצמוח מתוך העם כמובן (באופן דמוקרטי), ולא "להיבחר" על ידי ישראל. האמריקאים ואנחנו איננו יכולים למנות את מי שבא לנו מתוכם ("בעלי הקולות האחרים לדברייך"), כי עם כל הרצון הטוב זה לא יהיה מנהיג שבאמת מייצג אותם כי הוא פשוט לא נבחר על ידם. ברם בינתיים, הם בוחרים במנהיגים שכל מה שהם מצהירים הוא כמה חבל שאין להם נשק גרעיני כדי להשמיד אותנו (ואני מדברת על אנשי פתח כן?). כל עוד הצהרות מסוג זה יימשכו לא נוכל לעשות איתם שלום.

      הבעיה היא – שאנחנו, היהודים (או שאם את לא זוכרת מי הם אבותייך, אשנה זאת ל-"ישראלים"), חפצי חיים, ושלום. הערבים, לדאבוננו, הרב מאוד, אינם כאלה.
      זאת כל מהות הסכסוך.

      מציעה לך לקרוא את המאמר הבא –
      http://mida.org.il/?p=3412

      אהבתי

  2. לא הצבעתי יאיר לפיד. איני מצביע עבור אדם שהתמחה בלהיות נחמד.
    עם זאת היו לי תקוות כלשהן. שמא טעיתי והאיש מסוגל למשהו.
    המכה הראשונה הייתה המשפט שלו על הזועביז.זה הזכיר לי תכנית צרפתית ששמעתי בעבר שבה איש הימין הצרפתי הקיצוני דיבר על ברנר אנרי לוי וכל הלוי'ס האלו. טוב, מילא הוא התנצל{ חלקית).
    אבל מאז כל דבר שאנו רואים מראה פשוט חוסר הבנה שמצורפת אליה זחיחות דעת. ובנוסף לכך הוא חושף את דעותיו הפוליטיות האמיתיות שאותן הסתיר במערכת הבחירות.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s