מדינת כל מגזריה

המהירות שבה מתמסמסים רעיונות ואנשים בישראל היא חלק עגום מחיינו. מאמונה לוהטת באידיאלים של הקבוצה, מאמון ללא סייג במנהיגים, ומהתגייסות נמרצת לעשות למען הכלל עברנו לאי-אמון ולאי-עשייה: אנחנו לא מאמינים בהבטחות, לא מאמינים למבטיחים, לא מאמינים ביכולתנו לשנות. אבל מעת לעת נקטעת שגרת אי-האמון (הכול רקוב, כולם מושחתים, שום דבר שנעשה לא יועיל) בפרצי אמון ואמונה, לא ברורה, בדרך כלל נטולת יסוד, אבל רגשית ועזה. במחזוריות קבועה צץ מישהו שמשכנע אותנו שהוא לא כמו כולם (ידין, רפול, דרעי, לפיד האב, לפיד הבן, אבל גם בגין ורבין). הוא לא מושחת ולא ציני. הוא מלא כוונות טובות ונכונות לשנות. תקוות ניצתות. בוויכוחים בין המאמינים לספקנים, המאמינים מכריזים שהפעם יהיה אחרת. אם רק ניתן את אמוננו במנהיג החדש וברעיונותיו (התמיד-מעורפלים—ממשל תקין, שוויון, תיקון עיוותי העבר) הכול ישתנה, לטובה. זה לא מחזיק מעמד זמן רב. לא ברור מי אשם בזה: האם האנשים הזוכים באמוננו אינם ראויים לו או סבלנותנו הפוקעת מהר מידי. לעת עתה עוד לא ברור אם יאיר לפיד הוא דוגמא למקרה הראשון או לשני, אבל בואו נאמר שהכף נוטה בצורה מסוכנת לכיוון הראשון. התקוות למשהו אחר בתחומי הכלכלה והחברה ובתחום המדיני נגוזו—לפחות לעת עתה. זה לא שלפיד לא הגשים את כל התקוות, זה שלפיד נראה כמו העתק דהוי של נתניהו. את המומנטום הראשוני לפיד כבר הפסיד ולא רק בקרב מבקריו, אלא גם, וזה כמובן בעייתי הרבה יותר מבחינתו, בקרב אוהדיו. עכשיו נותרה בבת עינו של לפיד, "השוויון בנטל", כלומר גיוס החרדים. לפיד כבר שחק את ההבטחות הגדולות (אולי גדולות מידי) שהשמיע בנושא בזמן מערכת הבחירות. הדיון בממשלה ישחק אותן עוד יותר. אובדן התמיכה הציבורית החליש את לפיד וצמצם את יכולתו לעמוד בפני ההתנגדות. הוא יודע שיצטרך להתפשר, אבל אני לא בטוח שהוא מבין שהטלאים הקטנים שמתווספים לטלאי הגדול שאותו מציעה ועדת פרי הופכים את כל המהלך הזה מאירוע מכונן לעוד קריצה במסכת הקריצות והטיקים שמנהל הציבור החילוני עם הציבור הדתי בישראל. הבעיה כאן אינה יכולת הביצוע, אלא העיקרון. אנשי המחאה החברתית, שעליה רכב לפיד לממשלה, לא הפגינו למען גיוס חרדים ואפילו לא למען הוזלת הדיור. הם דיברו על צדק. צדק חברתי כרוך בהחלה נחרצת של עיקרון השוויון בפני החוק. זאת הייתה ההבטחה האמתית של לפיד. חוק שוויוני באמת אינו חוק המגייס חרדים או ערבים, אלא חוק הקובע עיקרון אחד לכולם. וועדת פרי יצרה עוד מנגנון המחזק את המגזריות ולא את הממלכתיות. חוק שוויוני אינו מעניק פטורים גורפים לאף מגזר ואינו מטיל חובות יתר על אף מגזר. אם מגיע לעילויים פטור, הוא מגיע לעילויים מכל המגזרים. אם אנחנו מאמינים בשירות לאומי, הוא צריך להיות פתוח לכל. אם סרבנות מותרת מסיבות מצפוניות לדתיים, היא צריכה להיות מותרת גם לחילונים. אם מאמינים בשירות "הסדר", הוא צריך להיות פתוח לכולם. אם לימודי ליבה אינם הכרחיים, צריך לפטור מהם את כולם. אם אפשר לקבל כסף לחינוך ללא פיקוח, זה מגיע לכולם. מה שאסור מעברו האחד של הקו הירוק צריך להיות אסור גם מעברו האחר. מדינת חוק היא מדינה שבה כולם שווים בפני החוק. זה כנראה לא הולך לקרות בבית ספרנו. לא עם המורה החדש לפיד.

התפרסם בידיעות אחרונות 28.5.13

6 replies »

  1. מבלי להתייחס לנואש עצמו יש בעיה באמירות כמו
    המהירות שבה מתמסמסים רעיונות ואנשים בישראל היא חלק עגום מחיינו.
    למה מה בצרפת זה לא ככה? או בהודו? או ברזיל? ארה"ב? ככה זה בני אדם. מי זוכ את בן גוריון? עוד רגע גם סטלין מאו וקסטרו הם ממוסמסים… לא כל תכונה אנושית ראויה להאדרה כאילו היא פרי תוצר הציונות…גם הלא ציונים ממסמסים רעינות ואידיאלים… לא?

    אהבתי

  2. כדי לשמור על הקיים מספיקים מנהיגים מהליגה של מנהיגנו לדורותיהם.
    אולם כדי להוביל שינוי שכרוך במהלכים גדולים,
    ואני לא מתכוון להעלאת המע"מ מ- 17 אחוז ל-18,
    דרושים מנהיגים שמסוגלים לעקור הרים.
    מי שרוצה להבין, שיראה את הסרט לינקולן.
    לדאבון הלב, ידין רפול, לפיד האב ולפיד הבן
    הם אנשים רציניים ומלאי רצון טוב, אבל זה לא מספיק.
    עד כמה שזה נשמע אבסורד,
    כנראה שרק נסיך אמיתי יצליח להשליט על העם הקשה שלנו
    את עקרון השוויון בפני החוק.

    אהבתי

      • כדי לשמור על הקיים מספיקים מנהיגים מהליגה של מנהיגנו לדורותיהם.
        אולם כדי להוביל שינוי שכרוך במהלכים גדולים,
        ואני לא מתכוון להעלאת המע"מ מ- 17 אחוז ל-18,
        דרושים מנהיגים שמסוגלים לעקור הרים.
        מי שרוצה להבין, שיראה את הסרט לינקולן.
        לדאבון הלב, ידין רפול, לפיד האב ולפיד הבן
        הם אנשים רציניים ומלאי רצון טוב אבל זה לא מספיק.
        עד כמה שזה נשמע אבסורד,
        כנראה שרק נסיך אמיתי יצליח להשליט על העם הקשה שלנו
        את עקרון השוויון בפני החוק.

        אהבתי

  3. מי שרוצה אמון,…ובכן, עליו להיות אמין.

    אני דווקא רואה בחיוב את ההתעוררות הציבורית נגד לפיד (גילוי נאות: אני גם תורם לה את חלקי הקט, בינתיים רק בפייסבוק). לדעתי זה סימן לרמה חדשה של בגרות פוליטית.

    יכול להיות שאני טועה, כמובן, אבל אני בוחר להאמין שלמרות שעדיין יש כאלה שמחפשים ויחפשו משיח פוליטי חדש גם אחרי עידן לפיד, אבל אני חושב שהציבור באופן כללי מתעורר ודורש שפוליטיקאים יעמדו במילה שלהם. ולכך תרמו לפיד עצמו, (הגם שבניגוד לרצונו, ע״י התנהלותו) והרשתות החברתיות (שמאפשרות הפצת בזק של ביקורת, סאטירה וכו׳).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s