ההיסטוריה והבגרות

השמועות בדבר יוזמת משרד החינוך לבטל את מקצוע ההיסטוריה כמקצוע חובה לבגרות עוררו תנועת מחאה של מורים להיסטוריה. ביטול בחינת הבגרות בהיסטוריה והמרתה בבחינה פנימית, נטען, יפחית מערכו של המקצוע בבית הספר וידרדר עוד יותר את מעמד מקצועות הרוח באוניברסיטה. קשה להיסטוריון שלא לחוש אהדה כלפי המורים שהמקצוע בדמם. אי אפשר שלא להעריך את מסירותם לתלמידיהם ואת מחויבותם לתחום הידע שעליו הם אמונים. אין ספק שביטול בחינת הבגרות אכן יגרום לפיחות במעמד המקצוע בבתי הספר, הנמדדים לא פעם על פי הצלחת תלמידיהם בבחינות הבגרות. כיוון שבית הספר מתמקד, לפחות בכיתות הגבוהות, בבחינות ורק בבחינות, כל מה שאינו קשור אליהן נעשה מועד לקיצוץ ולביטול. מקצוע ההיסטוריה, סביר להניח, לא יצא מן הכלל הזה. מצד שני ישנם מקרים שבהם התרופה רק מחמירה את המחלה . נתחיל מן הסוף: אין קשר ברור בין הלימוד בבית הספר התיכון לבין מידת החשיבות והפופולאריות של תחום באוניברסיטה. בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב החוגים לפילוסופיה וללימודי מזרח אסיה—תחומים שאינן נלמדים כלל בבתי הספר התיכוניים—פופולאריים בהרבה מן חוגים לתנ"ך ולהיסטוריה של עם ישראל הנלמדים בהם בצורה אינטנסיבית. אדרבה, דומה שקיים יחס הפוך בין הלימוד בבית הספר לבין הפופולאריות של מקצוע באוניברסיטה. אם אפשר ללמוד משהו מן התופעה המתמיהה-לכאורה הזאת, זה שתלמידי התיכון בישראל לא להוטים לקבל תוספת מן המזון שבו האכילו אותם בבתי הספר. לעתים קרובות ההפך הוא הנכון. לימודי התנ"ך, למשל, הם הדוגמה המובהקת ביותר לעניין. תלמידי ישראל לומדים תנ"ך מכיתה א עד י"ב. המערכת כולה—ששנים ארוכות שלטו בה חובשי כיפות—מסבירה להם חזור והסבר כמה תנך חשוב. אף על פי כן החוגים לתנ"ך באוניברסיטאות מתקשים מאד לגייס תלמידים. גרוע מזה, קשה לטעון שהתלמידים הישראלים פשוט יודעים תנ"ך ואינם רוצים לדעת יותר. תהומות הבורות בתחום, הנלמד באינטנסיביות בבתי הספר ואשר איש אינו מעלה על הדעת לבטל את בחינת הבגרות בו, הן עמוקות ביותר. התלמידים מתכוננים באי חשק לבחינה, עוברים אותה בציונים סבירים, ושוכחים כמעט לאלתר את מה שמוריהם ניסו להכניס לראשם במשך שנים ארוכות.

המסקנה אינה כמובן שצריך להפסיק ללמד תנ"ך או היסטוריה בבתי הספר, אלא שמשהו בדרך שבה תחומים אלה נלמדים לא עובד. צורת הלימוד בבתי הספר בקושי מקנה ידע; היא לחלוטין אינה מעודדת סקרנות. מה פלא שתלמידים מתעבים את המקצועות שהמערכת חפצה ביקרם? אם נחזור לרגע להיסטוריה, נגלה שלעתים קרובות מידי הלימוד נעשה באמצעות שינון של "עובדות" שעברו דרך מסננת אידיאולוגית. תהליכים היסטוריים מורכבים עוברים פישוט רדיקלי המתמצה בבחינות בגרות, שיש בהן שאלות כגון זו: "בחר בתנועה לאומית מאחת הארצות, יוון, פולין, גרמניה, איטליה, הסבר שני גורמים שעיכבו את המאבק של התנועה שבחרת וגורם אחד שסייע למאבק זה". שני גורמים מעכבים; גורם אחד מסייע–ההיסטוריה כרשימת מכולת. בחרת בגורמים "הנכונים"? עברת. תהליכים? מורכבות? שאלות מוסריות? התלבטויות? יוק. אולם ההיסטוריה אינה רשימת הדברים שקרו, רשימה שאותה ניתן ללעוס ולהקיא לפי הצורך; היא ניסיון להבין איך גורמים שונים ומשונים—דת וכלכלה, פוליטיקה ותקשורת, תרבות פנאי והנחות מגדריות—מתנגשים ברגע נתון ומייצרים פעולה. חשיבה היסטורית דורשת דמיון, יכולת ניתוח של מערכות מורכבות. הבעיה של התלמידים בישראל אינה שמאיימים לקחת מהם, אלא שנותנים להם, בחינות כאלה.

התפרסם בידיעות אחרונות 16.7.13

26 replies »

  1. אכן. שתי הערות:
    ראשית, בעיית התנ"ך בבתי הספר הממלכתיים קשורה פחות לקיומה או היעדרה של כיפה על ראש המורה, ויותר לאקדמיזציית היתר של ההוראה (העיר על כך פרופ' שביד למשל).
    שנית, הצלת המקצועות העיוניים ומדעי הרוח בכלל עשויה לבוא באופן פרדוקסלי דוקא משינוי הקוריקולום הבית-ספרי לכזה המבוסס במידה רבה בהרבה על למידה פעלתנית ועשיה. ראו מאמרי על כך (אשר פורסם כבר במספר במות) בקישור הבא: http://nadavberman.wordpress.com

    אהבתי

  2. אתה צודק. אני עוד זוכרת את לימודי ההיסטוריה בתיכון, ובייחוד שינון מספרים שהיו כתובים בנקודות, למשל: קהילת פולין הייתה מורכבת מ:א. פרנס הדור; ב. גדול הדור וכיוצ"ב. זה היה נורא. דברים השתנו כשהגעתי לאוניברסיטה וראיתי שאפשר גם אחרת. אפשרות טובה יותר היא לבטל את כל בחינות הבגרות ולאפשר לתלמידים לכתוב עבודות במקומן. נדמה לי שבעבודה אפשר לבחון טוב יותר את יכולת הניתוח, החשיבה ואף את הכתיבה. וחוץ מזה, אם תלמיד בוחר בנושא המדבר אל לבו, יש סיכוי טוב יותר שיוסיף להתעניין בתחום גם בעתיד, או לפחות יזכור יותר משיזכור אחרי המבחן.

    אהבתי

    • עבודות חקר במקום בחינת בגרות בחלק מהמקצועות העיוניים , זאת הצעה ישנה מאד ובלתי ניתנת ליישום בפורמט הנוכחי של ההוראה בתיכונים. אין מנוס משינוי מוחלט של מבנה בחינת הבגרות בהיסטוריה, אופיין של השאלות ורמתן. כאשר ישתנה מבנה הבחינה וישתנו הדרישות מהתלמיד, ישנו גם המורים את דרכי ההוראה שלהם. אגב, השנה , שאלון היחידה השלישית בהיסטוריה , היה ייחודי ומעניין יחסית. התלמידים צפו בקטע מתוך סרט והתבקשו לנתח סוגייה היסטורית על פיו. זה בהחלט הכיוון הרצוי.

      אהבתי

  3. החלק הראשון של הדברים שלך מעניין, אך מתעלם מאותן שנים "ישראליות" שבין התיכון לבין הלימודים האקדמיים. אני משער ששנים אלו תורמות לעיצוב האישיות ולתמורה בתחומי העניין.
    החלק השני מציע ניסוח מחודש לחבטות מוכרות במערכת. ההיסטוריה עדיין נתפסת כ"ידענות" ושליטה בחומר תיאורטי. דמגוגים ציבוריים פורסים את נוצות הידענות ההיסטורית שלהם לעיני כל ומלהטטים בהן לצורכיהם הפוליטיים. הם עורכים השוואות היסטוריות לא מדויקות ולא נכונות, על מנת להצדיק טיעונים פוליטיים. לכן עצם הדימוי של המקצוע בציבור הוא בעייתי ומעוות. כאשר השר ישנה את התפיסה החינוכית באופן מהותי (לא בדיקת אחוזים שמחסלת את חדוות המורים והתלמידים כאחד), אז ביטול מבחן כזה או אחר יהפוך להחלטה ברורה ולגיטימית.
    הערה אחרונה למחשבה: לא פעם מעצבים כותבי מאמרים בתחום החינוך את הדינאמיקה הבאה: תלמידי ישראל הם הפאסיבים והמערכת רודה בהם, מנחיתה מטלות, דורשת, קוטלת, מכשילה, מסרסת, בולמת, אוסרת וכדומה. התלמידים בשיא פריחתם והמערכת דואגת להשחית את לבלובם. זוהי דינאמיקה מסוכנת שהביאה עלינו את חוק זכויות התלמיד ויצרה מצב בו אין הירככיה והשוויון הוא טוטאלי וטוטאליטרי. הכרחי לקיים דיאלוג בין מבוגרים לצעירים, אך הדור המבוגר – על טעויותיו ופיגורו הטכנולוגי – עדיין יודע את מהות הדברים טוב יותר מהצעירים.

    אהבתי

  4. ערב טוב אביעד, הכרתי השנה את עבודתיך "החטאים" במסגרת לימודי ההסבה להוראת היסטוריה (סמינר) ואכן כתיבך מרשימה. בקשר לביטול אפשרי של הבגרות – יתכן וגם מהצרה הזאת תצא התורה ובהחלט אנו מורים להיסטוריה נתפנה ללמד תהליכים בלי לחץ מהבחינה וההספקים (עם מעטים מהתלמידים שירצו בכך) = יהיה כיף!? ))
    שאלה נוספת – מהי הסיבה שעם השנים חלק מאנשי אקדמיה נוטים שמאלה (פוליטית) בהבנת חייהם, לדעך?!
    אודה על התייחסותך,
    יגאל

    אהבתי

  5. כמו כל מקצוע ההיסטוריה עוסקת בתהליכים מגוונים המשפיעים על חיינו. הבעיה בעצם הלימוד הינה השיטה היבשושית בה נלמד המקצוע בבתי הספר התיכוניים. שמעתי לא אחת תלמידים אומרים: יש לנו שעור "שואה" במלרע, כמובן שהזדעזעתי. אבל לאחר שהתעשתתי יצא לי לראות את השאלה השבלונית:מה היו הסיבות,המהלך והתוצאות-שעמום מוחלט.
    הבחינות אינן חשובות. החשיבות נעוצה בתהליכי הלמידה. מעניין אם מישהו מהתלמידים קורא היום את המיתולוגיה היוונית,"שנהת המצרי" או את "קוו וואדיס,"(יש אולי מעטים מאוד) הלימוד חייב להצית סקרנות ורצון לדעת עוד ואם אינו גורם לכך הרי שהוא מחטיא את העיקר.
    אין פלא שלא פונים ללימודי תנ"ך באונברסיטאות – די נמאס!
    ללימודי ההיסטוריה חשיבות עצומה מן הסיבה שרק כך ילמדו צאצאינוד שאיננו עם לבדד ישכון ושהננו שייכים למשפחת העמים על הטוב ועל הרע שבכך..

    אהבתי

  6. שלום פרופסור קליינברג אביעד,
    1. כתבת שבבית הספר מתמקדים רק בבחינות, ובאוניברסיטה?
    כלומר, אם זה כל כך גרוע, מדוע באוניברסיטה זה טוב? (אגב, רוב השאלות באוניברסיטה זו רשימת מכולת ואני בוגר האוניברסיטה וגם סטודנט שלך לשעבר)
    2. כתבת שאין קשר ברור בין הלימוד בבית הספר לבין מידת החשיבות והפופולאריות של תחום באוניברסיטה, מקובל עלי, אבל באותה נשימה המשכת ובאותות ומופתים נתת דוגמאות (קצת דמגוגיות) לכך שככל שממאיסים מקצוע בבית הספר, כך הוא פחות אהוד באוניברסיטה. כמובן שלטענה זאת יש אין ספור אפשרויות שונות, אבל משום מה, בחרת לתת את הדוגמאות ששוללות ולא דוגמאות חיוביות, למשל, החוג להיסטוריה כללית באוניברסיטה רחב ופורה כל כך, מכיוון שהייתה נגישות לתחום ההיסטוריה למאות אלפי תלמידים, שרצו לנסות תחומים שונים באותה דיסציפלינה. (אני אחד כזה) (למיטב הבנתי לא נעשה מחקר בתחום שבדק התופעה).
    שאלה לי אליך, מר קליינברג, מתי היית נוכח בשיעורי היסטוריה בתיכון? מהיכן ידיעותיך לגבי דרכי ההוראה וכישורי המורים שלדבריך מלמדים רשימות מכולת.
    מר קליינברג, כיצרן היסטוריה מכובד, לתחושתי, לא יצא לך להיות בשיעור היסטוריה כצופה, יש מאות אם לא אלפי מורים בהיסטוריה, שמלמדים היסטוריה, לא מעבירים הרצאות בהיסטוריה, מעוררים חשיבה ביקורתית, השוואתית ומפרים את חשיבתו של התלמיד.
    הטיעון המתנשא של רוב אנשי האקדמיה הוא שהתלמידים מגיעים לאוניברסיטה ברמה ירודה ביותר, הוא טיעון פופוליסטי, אגב, כמעט כל מרצה אומר זאת על התלמידים בתחילת דרכם, גם מרצים בטכניון, גם מרצים במדעים מדויקים באוניברסיטה. מה לעשות? רוב התלמידים מגיעים לאוניברסיטה אחרי 3 שנות שממון שכלי של שהייה בצבא, מהר מאוד, רב התלמידים, בשנתם השנייה באוניברסיטה מיישרים קו.
    אני יודע שגם פרופ' אייל נווה מחזיק בדעתך (טוב, פסלו הספר שלו, אני מבין אותו) אני יודע שגם פרופ' פדלון חושבת כך, אבל החשיבה הזאת נובעת בעיקר מפופוליזם שסחף גם את מגדל השן האוניברסיטאי וחבל.
    אגב, אני לא אומר שבחינות הבגרות זה הפתרון, אבל מכאן ועד לבטל אותם ולפגוע באופן ישיר בתשתית התרבותית היסטורית של ילדי ישראל, כי זה מה שיקרה, מעטים ילמדו היסטוריה במידה ולא יחייבו אותם המרחק הוא ארוך, יש הרבה אפשרויות של שילוב מבחנים פתוחים כמבחן בגרות בהיסטוריה + עבודות חקר ועוד פתרונות רבים, אפשר גם להוסיף שעות הוראה נוספות לתחום. האם ידעת שהמקצוע בעזור האחרון קוצץ כמעט ב 50% מהשעות? אבל, כולם שוכחים פרט שולי זה. חשוב מאוד להבין שהרב פירון + חברו לפיד מחפשים פתרונות פופוליסטים, הם קודם כל פוליטיקאים, מדובר מבחינתם על 2 ציפורים במכה אחת – חסכון של מאות מיליוני שקלים (כסף = מכירת הזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל) פלוס פופוליזם זול של שר חינוך חדש, שמכל צעקה של תלמיד נבהל. פרופסור קליינברג, זו לא מנהיגות, דווקא הייתי מצפה ממרצים בכירים כמוך לבחון את הדברים לעומק ולא לכרות את הענף שעליו הם יושבים.

    אהבתי

    • מעולם לא טענתי שהבעיה היא המורים. הבעיה היא תכנית הלימודים שרובם נאלצים ללמד בחריקת שיניים. לא דיברתי על איכות ההוראה באוניברסיטה. אם אתה מרגיש שהיא גרועה, אני מוכן לקבל את זה. אף אחד לא פטור מביקורת. אבל לא על זה דיברתי. דיברתי על השאלה אם המבחנים בצורתם הנוכחית עוזרים למקצוע. אני חושב שלא.

      אהבתי

      • למעשה קיימים שני ערוצי תקשורת בדיון הזה . ערוץ המעשי היום יומי העובדתי מה שאנו קוראים לו השטח … והערוץ הדידקטי חינוכי היסטורי . אין לי שום השגה על רעיונותיך
        לגבי הוראת ההיסטוריה וההפך אני מסכים אתך לחלוטין.
        הדיון האמתי הוא על העובדות בשטח – מבחינה מעשית במידה ולא תהיה בחינת בגרות חיצונית בהיסטוריה (וזה כלל לא משנה איך תיראה הבחינה גם על פי רעיונותיך) פשוט לא ילמדו כלל היסטוריה חד וחלק!!!
        והאשמה לא בתלמידים או במורים ואפילו לא בהוראות משרד החינוך לגבי בגרות פנימית. בחינת בגרות פנימית – זהו מודל שנכשל לחלוטין שוב ושוב המנהלים מזהים חוסר בקרה
        המערכת מזייפת באופן אוטומטי בקיצוץ שעות וציוני דמה מתוחכמים….
        ההוכחה המוחלטת היא במאמצים העל אנושיים כמעט שהשקיעו בתכנית הלימודים בהיסטוריה לחטיבות הביניים מה לא היה שם: ועדות שהתכנסו במיוחד, ,רעיונות ,, עבודות חקר , ספרי למוד מדהימים, אתרי לימוד אינטרנטיים מרהיבים (מט"ח למשל) )
        בשטח מלמדים אולי שעתיים לכיתה , המנהלת התורנית לפעמים גם מחליטה לא ללמד בשנתון ח' או ט' המורים נאספים ללא בקרה (מורה אחד מלמד את כל המקצועות ההומניים ..) אין בקרה ולמעשה המנהל אדן לחלוקת השעות בהתאם ללחץ ולמעמד החיצוני (בחינות מיצ"ב כמובן במתמטיקה ובאנגלית) והלמידה בכיתות היא תמיד מול
        אותם ארבעה חמישה חנונים ומאבק משמעתי מול היתר. אותם תלמידים נחמדים מוצגים לראווה בעבודותיהם וביכולתם כלפי הבקרה החיצונית. 98% מהמערכת לא עובדת כלל מבחינה מהותית.
        דווקא בתיכוניים בגלל הבגרות המורה המסור והערכי יכול מדי פעם לנהל שיעור ערכי מרתק.

        אהבתי

      • אתה צודק, אבל המסקנה אינה להשאיר את הבחינות, אלא לשנות את שיטת ההוראה. גם לאוניברסיטאות יש כאן תפקיד. לו היו מכינות בחינה ראויה כתנאי להתקבלות, הייתה לזה השפעה חיובית על המערכת. לבד מהקצאת שעות לקראת הבגרות, הקצאה המכינה את התלמידים לבחינה במתכונתה הנוכחית.

        אהבתי

  7. היי,
    האם אין קשר בין הבחינות לבין שיטת ההוראה?
    נניח שהבחינות היו מחייבות את התלמיד לחשיבה מסדר גבוה, חשיבה ביקורתית, השוואתית , סינטזה וכן הלאה האם זה לא היה מחייב את המורים לשנות את שיטות ההוראה?
    הבעיה המרכזית שאני טוען, ביטול הבחינות משול להריגת החולה. אין ספק שיש סוג של חולי בשיטות ההוראה, אבל הצידוד בביטול הבחינה יהיה בכי לדורות, צריך לבצע לעניות דעתי בחינות בגרות חיצוניות במתכונת שונה, זה מורכב יותר, זה מסובך יותר, אני מבין. אבל יש סיכוי טוב שהחולה יבריא.
    תודה מראש שאתה מגיב 🙂

    אהבתי

  8. מורה נבוכים, למען הדיוק ההיסטורי, לא פסלו את הספר שלי. אני מסכים עם דברי אביעד מסיבות מהותיות הקשורות בתפיסת הדיסציפלינה בתפיסה החינוכית שלי ובמעמד ה"פוליטי" שאני מייחס למקצוע ההיסטוריה בבית הספר. כל אלה נפגעים קשות בצורת הבחינה הנוכחית.

    אהבתי

  9. יש כאן התעלמות מוחלטת מהבעיות המורכבות של החברה הישראלית, מערכת החינוך ובתי הספר היום. בראש ובראשונה בעיית המשבר של הסמכות ההורית, שמשליכה ישירות על מעמד המורים. לכך מתווסף הגיבוי השלילי, שלו זוכים תלמידים הן מצד ההורים והן מצד הנהלות בתי הספר, שיחד מובילים אותנו לעברי פי-פחת: חוסר כבוד, חוסר משמעת וחוסר עניין בהשכלה ותרבות לשמם. יש גם להודות, חלק גדול מהחברה שלנו היום הוא חומרני. המקצועות ההומניסטיים נחשבים מקצועות שאין בהם תועלת כלכלית ומכאן שהם "מיותרים" ולא כדאי להשקיע בהם. כבר שנים מקצצים בשעות הלימוד שלהם ללא רחם ובתי הספר מתרכזים בעיקר באנגלית ומתמטיקה. אך ללא תוצאות מרשימות גם בהם! כדי לנסות להבין את מכלול הסיבות למצב העגום אני מציעה לחזור ולעיין בדברים, שהועלו בשביתת המורים הגדולה בשנת 2007: העומס הבלתי נסבל על המורים, הליקויים במיון ובהכשרה של המורים, שכרם ומעמדם, הכיתות העמוסות ועוד ועוד. למורת רוחנו, הדברים נפלו על אוזניים אטומות והראייה "התיקונים", כביכול, בדמותם של "אופק חדש" ובהמשך "עוז לתמורה" והמערכת האינסופית של המבחנים המיותרים, שהונהגה בבתי הספר : המיצבי"ם למיניהם, מבחני מקצוע רוחביים, מבחני שכבה ועוד כהנה וכהנה עד כדי כך שהמורים נאלצים היום ללמד למבחן במקום פשוט ללמד. כך הגענו למצב שבתיכון מוצאים התלמידים, כבר מזמן, לברר על כל צעד, משפט או מילה, "האם זה לבגרות…"
    בעיה נוספת היא העיסוק הבלתי פוסק בטכנולוגיות החדשות (פלאפונים, איי-פונים, איי-פאדים, מחשבים ניידים וכד') שמובאים על ידי חלק גדול התלמידים לבתי הספר, לרוב לא לשם קידום הלימודים שלהם, אלא כדי להמשיך לבדר אותם גם בשעות שהם נמצאים בבתי הספר. תופעה שקיימת גם באוניברסיטאות. סטודנטים יושבים בשיעורים של טובי המרצים ומרשים לעצמם לשוטט ברשת, להשיב למיילים, לצפות בפייסבוק ודומיהם ומה לא? שלא לדבר שחלקם משתמשים במכשור הנ"ל גם להעתקות, לחרמות והכפשות של תלמידם ומורים
    הבעיה אם כן אינה רק "בדרך שבה נלמדים המקצועות הללו בבתי הספר", אלא במכלול של בעיות, שלא נראה כי נעשה ניסיון רציני לדון בהם ולמצוא להם פתרונות.

    אהבתי

      • ברור לי. אין לי שום טענה כלפיך. המשפט האחרון בדברי לעיל נאמר בהכללה.
        המאמר שלך, כמו התייחסויות ממוקדות אחרות לעניין זה או אחר הקשור לחינוך, גרם לי להעלות למודעות את המצב המורכב מאוד שבו אנו מצויים ולהצביע על כך, שלא די בשינוי קטן פה ושם, אלא, קודם כל, בדיון אמיץ ונוקב במצבה של מערכת החינוך.

        אהבתי

  10. שאלו אותי:
    " לשם מה צריך ללמוד היסטוריה ומה זה עוזר לי היום לדעת על ההיסטוריה של ימי הביניים?"
    "דווקא היסטוריה של ימי הביניים מלמדת אותנו המון, למשל החפיר שיש מסביב לחומות הטירות הפיאודליות, והמבצרים של של הרומאים, טוב זו העת העתיקה, לא משנה, עוזרים לנו להציל את כלי הסוכר שעל השייש".
    -"???"
    -" ובכן, תחשוב, כאשר היו מציפים את החפיר במים, קשה היה לפרוץ את המבצר/ טירה. גם כאשר יש בבית התקפת נמלים ואני שמה את כלי הסוכר בצלחת מים, הנמלים נאבקות, מנסות, הולכות סביב, שוחות ובסוף טובעות. בדיוק כמו שהיה פעם, לא ככה?"

    אהבתי

  11. מסכימה שיש לשאול שאלות מעוררות חשיבה,המבוססות על ידע.לוקחת אתי את ההצעה ללמד היסטוריה בספקטרום:
    לתת את התמונה הכללית בין כל התחומים.לראות את ההיסטוריה כריקוד בינהם.מוסיפה את תחום האני ,כיצד הדברים נוגעים לי ,פוגשים אותי רגשית ,ערכית,מוסרית ,האם ידיעת הנושא תתרום לגיבוש שינוי עמדותי ???מערכת הערכים שלי ?

    לגבי בחינות הבגרות :::::צריך להיות ויטואוז כדי לעניין את התלמידים.עם או בלי בחינות .
    התשובה שלי :לא יודעת .

    הייתי משאירה לתלמידים לבחור ארבע אופצייות :לבחור כמה מקצועות שמעניינים אותם,ארבעה מקצועות מורחבים.להעמיק בהם להעניק את הכלים ללמידה משמעותית.

    שוב תקציבים?????

    נילי צור ,בקיצור

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s