השר בנט הציע פשרה בעניין סידורי התפילה בכותל. הרחבה המרכזית תיוותר בשליטה חרדית מוחלטת ואילו במתחם קשת רובינסון תוקם פלטפורמה, שאמנם לא ממש קשורה לכותל המערבי, אבל בהחלט אפשר לראות אותו ממנה. על הפלטפורמה הלא גדולה הזאת תותר תפילה מעורבת למען אלה שאינם מרוצים מן ההפרדה. לפני שנבחן את תפיסת העולם שמאחורי "פשרת בנט", ראוי להזכיר שההפרדה בין המינים נכפתה על המתפללים רק בסוף שנות העשרים על ידי גורמים מאגודת ישראל דאז. העובדה הזאת אינה רק פרט טריוויה מעניין. היא מלמדת אותנו משהו חשוב על כל היומרה החרדית לייצג את "מנהג אבותינו." במשך קרוב לאלפיים שנים התפללו יהודים על יד הכותל ללא מחיצה. ציפור לא צייץ, עוף לא פרח ושור לא געה. למרות עירוב המינים השערורייתי, לא פרצו במקום אורגיות פרועות והקב"ה לא היכה את המתפללים ללא מחיצה בשידפון ובירקון. עולם כמנהגו נהג. ההחלטה להפריד בין המינים ברחבת הכותל לא הייתה השבת עטרה ליושנה, אלא חידוש גמור שהיו לו תומכים ומתנגדים. אלא מאי? להבדיל מחידושים שמציעים לא-חרדים, שהם בבחינת "חדש אסור מן התורה", חידושים חרדיים נעשים, מרגע התקבלם, "מנהג אבותינו". כל מי שמנסה לקרוא עליהם תיגר חשוד לא רק בהתחלנות רחמנא ליצלן, אלא גם בהפניית עורף למסורת. אני חוזר ונזכר ברגע שבו בדיון טלוויזיוני כלשהו פנה אריה דרעי לשולמית אלוני, ולאחר שהאשים אותה ואת דומיה כנהוג בהפניית עורף למנהגי אבות, הכריז כי הוא, אריה דרעי, נראה בדיוק כמו סבא שלה, של הגברת אלוני. רגע קומי. כי דרעי אולי נראה בדיוק כמו הסבא של שולמית אלוני, אבל הוא ממש לא נראה כמו הסבא של אריה מכלוף דרעי. הפניית העורף הדרמטית לאבות שש"ס הייתה ממובילותיה, היא בז'רגון החרדי, "הליכה בדרכי אבות". ואם "המזרחים" כך, "האשכנזים" קל וחומר. גלי החומרות ששפכו הפוסקים החרדים על ראשי צאן מרעיתם בעשורים האחרונים אינם חידושים חלילה, אלא מנהג אבות. ה"מסורת" החרדית ששמרה על עם ישראל מהתבוללות ולכן היא זוכה להערצתם ולתמיכתם של חילונים אכולי-רגשי נחיתות (ונטולי ידע היסטורי בסיסי) היא המצאה. היא משתנה ללא הרף ורק שורפת את הגשרים מאחוריה. ממתי אתם נוהגים כך? תלוי מי נתן את ההוראה. אחד משלכם? חילול קודש! נבלה! פריצות! אחד משלנו? מנהג אבות.
עכשיו כשהבהרנו כמה חשוב לשמור על מנהג האבות התובע הפרדה בין המינים ברחבת הכותל, אפשר לחזור "לפשרה". בנט, כדרכו של המחנה הציוני דתי כולו, מנסה להיות הדרך השלישית. לכאורה הוא מבקש לרצות את כולם. מעתה יהיה בכותל מקום לכווווולם. הבעיה היא שיש מקום ויש מקום וכל אחד צריך לדעת את מקומו. המקום המרכזי שמור למחמירים ורק להם. הם יקבעו את הכללים. הם יקבעו למשל שאסור לאישה להתפלל עטופה בטלית (מי קבע? למה? מנהג אבות). מסביב אפשר ליצור מיני עזרות—לנשים, לקונסרווטיבים, אפילו לרפורמים, אם חייבים. חשוב מאד שהעזרות הללו לא תמנענה מן המחמירים להמשיך לנהל את העסק כ"מנהג אבותינו", שאותו הם ורק הם קובעים. וכאשר צריך לבחור בין מקום ברחבת המכובדים או בעזרת הפחות-מכובדים אנשי הדרך השלישית הדתית תמיד הולכים עם המחמירים. יש מקום (סוג של מקום) גם ללא מכובדים, אבל ה"פשרנים" מעדיפים לא להיות בו. עניין של טעם. לי למשל זה מרגיש כמו חרד"ל.
התפרסם בידיעות אחרונות 27.8.13
הבלוג של אביעד קליינברג 
אחת הסיבות להתנגד למנדט הבריטי הייתה קשורה בכותל: תפילה חופשית, תקיעה בשופר… הרבנים אמורים להישאר בד' אמות בתי הכנסת, ואין להם מה לכפות את דעותיהם במרחב הציבורי. הכותל הוא חלק מהמרחב הציבורי; ולא בית כנסת או "מקום קדוש".
אהבתיאהבתי
במסגרת חוסר הידיעה של הציבור "החילוני", אולי כדאי היה להבין מהו הכותל המערבי, ומדוע אין שום הבדל בינו לבין כל הכתלים האחרים של הר הבית. קיר תמך לרחבת המקדש, שבעולם החילוני הפך להיות קודש הקודשים בעצמו. משל הפכנו את גן הורדים למרכז השילטון היהודי בארץ ישראל. קצת אבסורדי. אם מבינים את זה, יודעים שבעצם כל הכתלים של הר הבית קדושים באותה המידה, כסמל לכיסופים למקדש שעל הר הבית.
יש קצת צביעות בזעקה להניח תפילין דווקא ברחבה המוכרת, שהיא אכן ציבורית ואמורה להיות פתוחה לכולם, אך עם זאת – הקנאות לביטוי הציבורי של אמונת הנשים או הקונסרבטיבים/רפורמים וכו' שונה במהותה מהגישה הכללית של אותם ציבורים. הפתיחות, קבלת האחר, הגמישות האמונית והמחשבתית – אם כל אלו מהווים את דגל אותן קבוצות, סביר היה שיקפצו על המציאה וישמחו לפתוח מרחבים נוספים סביב הר הבית לתפילות ברוח אמונתן. קשה להתעלם מניחוח ה'דווקאיות' העולה מן הסוגיה… להבדיל, "אני רוצה לאכול חזיר ביום כיפור וחייב ללעוס אותו דווקא בשכונת מאה שערים. זה אזור ציבורי…".
נכון, החרדים מכעיסים מאוד בפטרונות שלהם, בהתנשאות וגם בכוח הפוליטי הבלתי נתפש שהם משיגים, אך עם זאת – בואו לא נשפוך (שוב!) את התינוק עם המים, ונפרוט את הנושא לפרוטות… זכותם להמשיך עם הסטטוס קוו המוכר להם, זכותם של אחרים להתפתח לכיוונים נוספים. לא חייבים לעשות הכל 'עקרוני' ו'מהותי' ו'בלתי מתפשר' ו'הכרחי'…
הכותל המערבי הוא קיר תמך עם ערך סימלי וייצוגי. אין שום פחיתות כבוד וסמליות בכותל הדרומי, ואשרי מי שזכה/תה להרחיב את עבודת ה' גם לאזור הזה…
אהבתיאהבתי
המסורת קידשה את הכותל המערבי. השאלה איזה מין קיר הוא היסטורית אינה רלוונטית, כשם שהשאלה אם אברהם ושרה אכן קבורים במערת המכפלה אינה רלוונטית. השאלה היא על רשות הרבים הישראלית. האם מישהו יכול להשתלט עליה ולקבוע בה את כלליו. ההשוואה למאה שערים אינה טובה. זוהי שכונה חרדית. לצורך העניין אתה יכול לראות באיזורים הציבוריים בה חלק מן המכלול השכונתי שבו שוררים כללי התנהגות מסויימים. לא זה המצב באשר לרחבת הכותל. הכותל אינו שייך לחרדים משום בחינה. הוא אינו ממוקם באיזור חרדי ואי אפשר לראות בו מתחם חרדי. חשוב מזה, אין סיבה "להשאיר" אותו לחרדים, משום שיש הרבה לא חרדים–דתיים מזרמים אחרים, מסורתיים ואפילו חילונים– החשים קשר רגשי אליו. אני לא מבין למה נשים קונסרבטיביות ורפורמיות המצויות ברשות הרבים הישראלית צריכות לקבל את הכללים שקבעו גדולי התורה. ואם חשוב להן להתפלל דווקא במקום שבו התפללו דורות רבים של אימהותיהן ואבותיהן ולא במקום חדש, תהיה קדושתו אשר תהיה, מי אנחנו שנמנע זאת מהן? ואם מחר יאסרו עליהן לחלוטין להתפלל שם. ואם יודיעו שרק גברים יהודים שיציגו אישור מרב יוכלו להתפלל שם, זה יהיה מקובל עליך? ברשות הרבים הישראלית שוררים כלליה של מדינת ישראל שהיא לפחות בתיאוריה מדינה פלורליסטית שאינה מפלה על בסיס דת, גזע ומין. ברור שאם יכריזו על הכותל כבית כנסת חרדי, ישתנו הכללים. הפתרון הבנטי מזכיר לי את הפשרה בעניין בני הישיבות. אם קיבלת את העיקרון שהכותל–או לפחות חלקו המסורתי–שייך לחרדים, הפסדת במערכה.
אהבתיאהבתי
מסכים עם נדב… יש משהו מתעלם מהמסורת המקובלת על רוב ישראל, גם היום, ומה לעשות – עדיין רוב עם ישראל בארץ ובעולם דבק בזרם האורתודוכסי. נכון, יתכן שהלכתית אין מניעה מאישה להתעטף בטלית או בתפילין, ואין לאסור זאת, לדעתי, על נשים המצויות גם ככה מאחורי מחיצה ברחבת הכותל. זו שתלטנות וחיפוש מדון וריב… מאידך, לכפות על הציבור לראות מה שהוא לאו דווקא רוצה, או להתמודד עם שינויים וזרמים שאין לו (ברובו) רצון להתמודד עימם – זו השתלטות גם על המרחב הציבורי… אז מי צודק? מי שמשמר את הקיים במסורת (ולא רק משנות ה-20, כי מחיצות היו בבית הכנסת וגם בבית המקדש כבר אלפי שנים) ולא רואה סיבה לשנות או מי שדורש להוסיף עוד גוונים ושינויים בעין הציבורית, בניגוד להלך רוחו של הרוב?
אני מסכים שיש להכיל שונות וזרמים שונים, אך כאן מדובר על השתלטות לא פחותה מזו של החרדים במידה והיא תובעת מהכלל להתחשב בדבר שמפריע לרבים מהכלל… כמו, אגב, פרסומות לא צנועות במרחב הציבורי. האם על כל מי שנפגע ממראות לא צנועים להכיל אותם ולקבל אותם? אולי זו השוואה יותר טובה מאכילת חזיר ביו"כ במאה שערים… שוב, דעתי אינה כשל החרדים ואף אינה כשל רבים מהדתיים הלאומיים, אך בכל זאת, יש משהו טרחני ומתעקש כשכבר מוצעת חלופה לא פחותה. זה מאבק בהכרה, ובתור שכזה, אי אפשר לצפות שיכירו בזרמים אלו אנשים שאינם מזדהים ואינם מקבלים את הזרמים הללו…
אהבתיאהבתי
מי זה הכלל הזה שלהוט לדבריך לנהוג כמנהג החרדים? אתה בטוח שלא המצאת אותו?
אהבתיאהבתי
לא טענתי שהרוב להוט לנהוג כמו החרדים, אלא כמו היהדות האורתודוכסית. יש הבדל גדול, וההגדרה מבדילה את היהדות המסורתית (אורתו-ישר, דוכס-דרך), שלא סטתה מהמקובל לאורך אלפי שנים והתפתחה מתוך מחויבות לעבר ולמסורת, משאר הזרמים ביהדות – רפורמים וקונסרבטיבים, נאוליטים וכדומה. אין כאן ביקורת, אלא הזדהות של הרוב עם השיטה היהודית המסורתית (גם אם הם אינם שומרים בעצמם את המצוות בפועל). ולא, לא המצאתי את זה.
אהבתיאהבתי
ניתוח יפה מאד.
הדבר המפתיע לגבי הציבור הליברלי הוא שלמרות שאנו מקבלים את ניתוחו של ליבוביץ לגבי הריק הקדושתי של קיר התמך החשוב הזה, אנו מתעקשים על תפילה במיקום מסוים בצפון הכותל המערבי.
אם יהיה סידור פיסי של רחבה הולמת ליד קשת רובינזון, שיהיה זמין ללא בעיות ומגבלות בכניסה למתחם הכותל הדרומי, אין בכך שום בעיה. אדרבה: יבוא הציבורי השוויוני והמתקדם ויראה שיש לו רצון להתפלל שם (ולא רק פעם בחודש), ואז יהיה ברור גם מבחינה מידתית ודמוקרטית שיש צורך בעזרה גדולה יותר.
עד אז, ומתוך מחשבה שהכותל יכול להסתדר גם בלעדינו רוב השנה (אבל שאר המדינה לא), הייתי מסתפק בעזרה הצנועה של 30 על 20 מטר (המאפשרת להתכוון באמירת המילים 'ממעמקים קראתיך', כי היא מעין בור גדול), ומפנה את מירב המאמצים לשוויון בחלוקת משאבים בפולחן הדתי גם בשאר תחומי ארץ הקודש.
אהבתיאהבתי
מאמר מבריק. מקומו של המאמר הזה בתוך מקבץ של כאלה מאמרים שיהיו לימוד חובה בכל מקום בו מלמדים לימודי דת, בכל בית ספר שמזמין את החרטטונר העכשווי המכונה רב ובכל בסיס שיש בו את האוכל חינם העלוקה המכונה רב צבאי. ובקשר ל"בא לא נשפוך את התינוק עם המים". די. יש לשקול בכל הרצינות כן לשפוך את התינוק עם המים. מקומה של הדת כמעצבת חברה כבר נעשה פאסה ואת מקומה תופסת רוח החופש שמפעמת בבני אנוש. נכון, רובם פוחדים מהאמת ובוחרים להאמין בהזיות מהזיות נפסדות האחת יותר מרעותה. אבל אין לשעות אליהם אלא לרומם ולהאדיר את חלוצי החופש האנושי והחופש מדת – אז כן, שישפכו את המים עם התינוק. גדלתי על ברכי המסורת והיא מעולם לא הפריעה – גם לא היום. לא היתה לי בעיה להנשא מתחת לחופה ואין לי בעיה לחגוג הסדר (לא כהלכתו אבל בסבבה). אלא שנציגי האל, בני בליעל רשעים ברמות, הצליחו במהלך חיי להביא אותי לכלל משטמה מוחלטת של הדת (כל דת) ושל נציגיה ומאמיניה. קבס עולה בי כשאני נתקלת באדם מאמין – עד כדי כך המאיסו המנוולים האלה את הדת עלי ועל רבים כמוני.
אז יאללה – את המים ואת התינוק השליכו וחאלאס עם השטויות ההזויות האלה.
אהבתיאהבתי