סביר להניח שארה"ב תתקוף בסופו של דבר בסוריה. היא לא תעשה זאת בגלל שאסד טובח בבני עמו. הוא טובח בהם כבר זמן רב והמערב לא מתערב. הניסיון מעיד שאפשר לרצוח גם בנשק קונבנציונלי; לקורבנות זה לא ממש משנה. אם תתקוף ארה"ב, היא תעשה זאת לא משום שנחצה קו אדום מוסרי. הקו הזה נחצה כבר מזמן. אני אפילו לא בטוח שמדובר באיום על "שלום העולם". בניגוד לסוגים אחרים של אמצעי השמדה המוניים, כמו נשק גרעיני וביולוגי, נשק כימי אינו "שובר שוויון". יש לו השפעה מוגבלת, בייחוד על אזרחים. מהרבה בחינות הוא פחות אפקטיבי מפצצות תבערה, שהשימוש בהן אינו מוקצה, ותוצאותיהן מזוויעות לא פחות. אם ארה"ב תפעל, היא תעשה זאת מסיבות פוליטיות. כשאובמה הזהיר כי שימוש בנשק כימי יגרור תגובה, הוא שרטט קו אדום תיאורטי לחלוטין מבחינתו. אחרי הכול, איזה אינטרס יש לאסד לרצוח את יריביו בנשק כימי, כאשר יש לו אישור למעשה לרצוח אותם, באותה מידה של אפקטיביות, בנשק רגיל? אלא שאסד, מסיבותיו, החליט להתעלם מן ההזהרה האמריקנית. על זה–על ההתעלמות מן האיום האמריקני ולא על טבח אזרחים חפים מפשע—הוא עתיד להיענש. ארה"ב רוצה להראות שאסור להקל ראש באיומיה. לא בטוח שהיא מעוניינת להפיל את משטרו של אסד. זה לא שהיא מתלהבת מאסד, אבל היא לא ממש מתלהבת מן האלטרנטיבה. אם בעבר הניחה שביכולתה להמציא אלטרנטיבה יש מאין, היום היא פחות בטוחה בעצמה. סביר אפוא להניח שפעולת העונשין הצפויה בסוריה לא נועדה להפלת המשטר. ארה"ב תפליק לאסד. היא לא תפיל אותו.
אפשר להזדעזע מן האדישות המוסרית של ארה"ב. היינו מצפים שמנהיגת העולם החופשי תפעל לעצור טבח המוני ולהפיל את האחראים לו. לו היו מהלכים פוליטיים מתחוללים בוואקום, זה היה המעשה המוסרי. אלא שהעולם הזה הוא מקום שבו כוונות טובות מובילות לא פעם לגיהינום. זוכרים את סדאם חוסיין? חוסיין, פסיכופט רצחני, עשה גם הוא שימוש בנשק כימי כנגד בני עמו, אבל שלא כאסד היו לו גם היומרות וגם האמצעים להשיג הגמוניה אזורית, שתסכן מאד את המדינות השכנות. המניעים לפעולה האמריקנית בעיראק היו אמנם מורכבים, אבל הרצון להפיל עריץ נתעב ולאפשר לעמו חיים טובים וחופשיים יותר היו חלק מהם. התוצאות של המהלך הראוי לשבח הזה היו הרסניות. ארה"ב לא השכילה לייצב את המדינה העיראקית. היא הביאה, מבלי להתכוון לכך, להתפוררותה בפועל של עיראק, לחיזוק דרמטי של איראן, ולשפיכות דמים חסרת תקדים בהיקפה—הרבה מעבר למה שחווה העם העיראקי בכל שנות שלטונו של סדאם חוסיין. אפילו הפעולה הזהירה הרבה יותר בלוב הניבה תוצאות בעייתיות. עדיין לא ברור איזה משטר יעלה בלוב במקום משטר העריצות של קדאפי, אבל כבר עכשיו ברור שהתמוטטות המשטר הביאה לזליגה הרת אסון של נשק לובי לידי הארגונים המסוכנים ביותר. לפעמים מי שרוצה להביא תועלת גורם נזק; לפעמים במקום כולרה בא דבר.
המסקנה מן התובנה הזאת היא עגומה: לא פעם עדיף להותיר נבלים על כנם, פשוט משום שהאלטרנטיבה גרועה יותר. אל תפרק אם אתה לא בטוח שאתה יודע להרכיב מחדש. הרעיון שמי שרוצה לירות פשוט יורה ולא חושב יותר מידי, מתאים לסרט הוליוודי, לא למזרח התיכון. אובמה לא מהסס; הוא חושב.
התפרסם ב3.9.13 בידיעות אחרונות
הבלוג של אביעד קליינברג 
הבעיה אינה נעוצה בזמן שהוא מקדיש לחשיבה, אדרבה, שיחשוב היטב לפני כל צעד אסטרטגי או טקטי שהוא מבצע.
הבעיה נעוצה בכך שהוא יצא בהכרזות פומביות מהירות ורק אז עצר לחשוב ובכך פגע בהרתעה האמריקאית באזורנו, שגם כך כבר הייתה פגועה מלכתחילה.
זאת ועוד, שימוש בנשק כימי בעימות הזה כבר היה מזמן, 14 פעמים לפי המודיעין הבריטי, עצם העיכוב בתגובה עד עתה הוציא את ארה"ב רע מאוד.
אובמה היה צריך לבצע את החשיבה שלו לפני ששרטט את הקו האדום האמור וכבר אז היה צריך להכין תכניות מגירה למדרגות שונות של שימוש בנשק כימי ולהביא אותן לאישור כל גורם שהוא היה חפץ לשתף בתכניות אלו, כך שכשיגיע היום בו הקו האדום יחצה- התגובה תהיה מהירה ונחרצת וכתוצאה מכך אפקטיבית.
אהבתיאהבתי
אני חולק על הטענה שמהירה ונחרצת היא בהכרח אפקטיבית. לא פעם ההפך הוא הנכון. האם זה מוציא את ארה"ב רע? בעיניי מי בדיוק? אנשי תקשורת ישראלים? שירות התעמולה של אסד? אם אובמה יחליט לפעול איש לא יזכור לו את העיכוב (שמטרתו העיקרית היא להגיע לקונסנזוס פוליטי בארה"ב).
אהבתיאהבתי
א. שים לב שלא אמרתי פזיזה, התגובה צריכה להיות שקולה אולם שקילתה צריכה להיעשות מראש, במיוחד אם האולטימטום קיים כבר זמן מה. בפעולה מידית יש יותר סיכוי שתמצא את מערכי האויב לא מוכנים, וקרובים ככל הניתן לצורה בה היו פרושים כאשר קרה האירוע שאתה רוצה להעניש אותם עליו. בנוסף, האפקט הפסיכולוגי ההרתעתי גדול יותר, לדעתי כאשר העונש קרוב יותר למעשה, כך זה אצל חיות מאולפות, כך זה אצל ילדים וכך זה גם אצל דיקטטורים.
ב. זה מוציא אותה רע בעיני אויביה שמאוימים על ידה גם כן ואשר צופים כיצד היא פועלת לאור איומים אלו.
ג. קודם כל שיפעל, אח"כ נראה מה תכלול בדיוק פעולה כזו ורק אז נוכל לקבוע אם העיכוב ייזכר או לא ייזכר
אהבתיאהבתי
נכון מאוד. מעצמה כאר"הב יכולה לחכות, לא זקוקה להפתעה.
אהבתיאהבתי
…אבל למה לדבר כל כך הרבה? ומסיבות עיתונאים דרמטיות…ותילי תילים של פרשנויות…
לצורך הרתעה? לצבור דעת קהל?להרויח עוד קצת קונצנזוס בינלאומי?הרי בסופו של דבר יפעל לפי שיקול דעתו(ולא בהכרח בהסכמת הסנאט). אז למה למה כל הפיטפוטציה הזו?
רוצה להעניש?שיעניש! בהפתעה! זה יהיה הרבה יותר אפקטיבי.
אהבתיאהבתי
אסד והאלטרנטיבות –
Worst, Worster, Worstest
אהבתיאהבתי
מסכים אבל:
"ההיסטוריה" לא שוכחת ולא סולחת למגמגמים ולמהססים (אפילו רק למראית עין) גם אם הם מנהלים תהליך קבלת החלטות רציונלי, שקול ומתבקש. אשכול, וצ'מברלין הם דוגמאות לכך. עשרות שנים חלפו, עדיין משפטי ההיסוס חרותים וצרובים בתודעה הקולקטיבית.
אני מקבל עם הניתוח שלך. עם זאת, הכישלון הוא בניהול הצד התקשורתי של המשבר. נוצרה מראית עין של התקפה נחושה בתוך מספר שעות שלא מומשה בגלל הססנות. בהיבט התדמיתי שום עובדה אחרת לא משחקת תפקיד משמעותי. בזה הכישלון. עכשיו כבר לא חשוב מתי יתקפו ואת מה יתקפו.
ההכרעה היא כידוע תודעתית. לכן הסיבוב הזה כבר הוכרע. כמה ארמונות עשנים רק יהפכו את האפיזודה למגוחכת יותר (אלא אם אסד ישלם בראשו).
לעומת זאת אם במוצ"ש הקודם היו נורים ארבעה טילי טומהוק על ארמון הנשיאות של אסד אז אובמה היה יכול לחייך לעצמו בשקט שהוא יצא מסיפור הקו האדום האווילי שלו כשידו על העליונה.
אהבתיאהבתי
אישית אני נגד התערבות בסוריה והתערבות בכלל. אם המצב מאוד יחמיר, אז אולי קואליציה של ארצות-ערב נגד סוריה.
אבל שוב מלחמה?! לא מספיק מה שאמריקה עשתה בעיראק, אפגניסטין (וגם בקוריאה ובוויטנאם) וכו'?!
אובמה אינו הגננת של העולם. לא ברור לי למה הוא צריך להיות מושפע (בין היתר), גם מנתניהו.
מלחמה כעת בסוריה עלולה לסבך את כל המזרח התיכון שגם כך נמצא במצב נפיץ ביותר.
בצפון-קוריאה המצב הרבה יותר חמור. למה שם אף אחד אינו פוצה-פה ומצפצף…
אני לא רוצה שאסאד עוד ישליך לכאן טיל עם גז. אמא שלי עוד חיה, והיא זוכרת… (איך רצחו את אמהּ "שם", לפני 70 שנה, מול עיניה קרעו אותה ממנה).
אז עם כל הכבוד לילדים הסוריים (שרובם ככולם מתעבים אותנו), הילדים שלנו חשובים הרבה יותר. ובסרט הזה (תאי גזים) כבר היינו. אושוויץ הספיקה לנו. תודה.
אהבתיאהבתי