אחד זה יותר מידי

הצעת החוק של ציפי לבני ושל אלי בן דהן לביטול הפיצול העדתי במשרת הרב הראשי בישראל היא צעד בכיוון הנכון. במקום שני רבנים ראשיים, האחד ספרדי והאחר אשכנזי, ימונה רב ראשי אחד ללא תלות בעדתו. הפיצול העדתי נוצר בזמן המנדט הבריטי. אז הוחלט למנות שני רבנים במקום "הראשון לציון" שהיה אחראי על ענייני הקהילה היהודית בפני השלטונות העותמנים (והיה תמיד ספרדי). היה הגיון מסוים בפיצול הזה, שביטא את עליית כוחם של האשכנזים ביישוב בשל ההגירה ממזרח אירופה. אחר כך, כדרכם של מוסדות, לא שאל איש אם ההיגיון הזה עודו תקף. מדינת ישראל המשיכה את מה שהבריטים התחילו. שני הרבנים הקימו לעצמם חצרות מקבילות, מינו מקורבים, גזרו קופונים, סגרו דילים ומיעטו לעשות את מה שהרשויות ציפו מהם לעשות—להתאים את ההלכה למציאות בישראל. ככל שעבר הזמן נעשה הפיצול בין הרב הראשי הספרדי לעמיתו האשכנזי מופרך יותר. בעבור החילונים ממילא לא כל כך משנה מי כופה עליהם את דרכה של היהדות ההלכתית. האחרים נעשו ספקנים באשר לסמכותם של רבנים הממונים על ידי המדינה החילונית והפועלים מסמכותה. הם יצרו לעצמם הכשרים משלהם ורשימות פסולי חיתון משלהם ומשגיחים משלהם. הציונות הדתית הייתה הקבוצה היחידה שלקחה את הרבנות הראשית ברצינות, אלא שההשתלטות העוינת של החרדים על המוסד בשנים האחרונות הרחיקה ממנו אפילו אותם. לזכותם של החילונים, המסורתיים והדתיים הלאומיים יאמר ששאל ההפרדה בין נוהג ספרד ונוהג אשכנז נעשתה בעבורם שאלה משנית למדי. במקצת קרה הדבר משום שמחוץ לעולם החרדי, שבו ההפרדה נותרה קשוחה מתמיד, הקהילות התקרבו מאד—בין היתר משום שאחוז הנישואים הבין-עדתיים בישראל הוא גבוה מאד וקבוצה גדולה של ישראלים שוב אינה לא ספרדית ולא אשכנזית. אין אפוא לא טעם ולא הגיון בהנצחת ההפרדה העדתית בקהילה שכלל אינה מעוניינת בה. על פי החוקים החדשים יכול ממילא כל החפץ בכך לבחור לעצמו רב על פי נטיותיו. ירצה ברב אשכנזי, יבחר בו; ירצה בספרדי, יבחר בו. אין כל צורך בשני רבנים.

השאלה הגדולה היא אם יש עדיין צורך ברב אחד. למה בעצם זקוקה מדינת ישראל לרב ראשי? תפקידו של רב קהילה הוא לפסוק הלכות לבני קהילתו. הרב הראשי אינו פוסק הלכות ולעתים קרובות מעמדו ההלכתי צנוע מאד. אמנם קרה שפוסקים בעלי מעמד מילאו את התפקיד (הרב עובדיה יוסף הוא הדוגמא המובהקת למקרה כזה), אבל רבים מן הרבנים הראשיים היו אנשים שמשקלם בעולם התורה קטן ביותר. הרבנים הנוכחיים הם דוגמא. עיקר סמכותם בהיותם בני אבותיהם. הרב הראשי הוא פקיד שאחראי על מנגנון הכשרות הממלכתית ועל הקבורה היהודית. הוא אחראי גם על בתי הדין הרבניים הממלכתיים, שהמדינה הפקידה בידיהם את דיני האישות ובמידה רבה גם את הגיור. בכל התחומים הללו סמכותו אינה נובעת ממעמדו בעיני יהודים דתיים, אלא מכוח הכפייה שהמדינה החילונית-בעיני-עצמה העניקה לו. למה בכלל צריכה המדינה מנגנון מנופח ומושחת שכל תפקידו הוא לכפות את דרכו על היחידים שאין להם רב משלהם—החילונים? האם לא הגיע הזמן שהמדינה תפסיק להתערב בענייני דת? תספק נא רישום זוגיות אזרחי לכל אזרחיה, רישום דת על פי מבחנים סבירים ולא מפלים, ובתי קברות שאינם בודקים בציציות. מי שמעוניין באכל כשר, בגיור כשר, בקבורה כשרה ובנישואים כדת, יבחר לו ברב על פי בחירתו. פשוט מאד. היהדות הסתדרה אלפי שנים בלי רב ראשי. היא תסתדר בלעדיו גם עכשיו.

התפרסם בידיעות אחרונות 13.11.13

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s