הוא אשם

תארו לעצמכם שאדם מואשם בפדופיליה. העיתונים מתמלאים בהצהרות של סלידה מן הפשע. כתבות ארוכות מסבירות מדוע אונס ילדים הוא מעשה נתעב במיוחד. אנשי ציבור, תיאולוגים, סוציולוגים ופסיכולוגים מסבירים את הנזקים הנוראים שנגרמים לקורבן. בתקשורת מראיינים קורבנות של פדופיליה. הרשתות החברתיות מתמלאות בסיפורים אישיים של מי שכילדים עברו אונס או היו קרובים לכך, ובגינויים חריפים של הפדופיליה והפדופילים. רק עניין אחד נשכח לחלוטין: האם פלוני אכן ביצע את הפשע המיוחס לו. זאת אחרי הכול השאלה הקריטית. העובדה שרצח פולחני הוא מעשה נורא אינה רלוונטית ליהודי המואשם בו. זה אכן מעשה נורא, רק שאנחנו, היהודים, איננו אשמים בו. אנא הפנו את האצבע המאשימה אל מי שאכן עבר את העבירה.

הניסיון מעיד שחשדות, גם חשדות מבוססים לכאורה, מתבררים לא פעם כנטולי ביסוס. בניגוד לדעה הרווחת, יש עשן בלי אש. מי כמונו, היהודים, היה אמור לדעת זאת. בדיוק מסיבה זאת נקבע העיקרון המשפטי שלאדם עומדת חזקת החפות. חזקת החפות אינה קונספירציה של המעמד השליט לשחרר את עצמו מאחריות. היסטורית, היא נועדה להגן על החלשים, על אלה שההמון חפץ בדמם מסיבותיו. גם אחרי שהועלו כנגד אדם חשדות והוגשה תלונה ונפתחה חקירה והוגשה תביעה, הוא בבחינת חף מפשע עד שתוכח אשמתו מעבר לכל ספק סביר. בזכות העיקרון הזה קשה הרבה יותר לצוד מכשפות בחברות ליברליות. ייתכן שההאשמות שבהן מאשימים את הנאשם הן נוראות. השאלה היא האם הנאשם אכן עבר את העבירות המיוחסות לו. חובת ההוכחה היא על התביעה.

אבל מי שמזכיר בימים אלה את העיקרון הזה, שבזכותו ניצלו כבודם, רכושם, גופם וחייהם של אינספור חפים מפשע, שדעת הקהל מצאה אותם אשמים עוד לפני המשפט, נתקל בביקורת חריפה ובהאשמה, מרומזת או גלויה, כי רק אדם שכוונותיו לא טהורות יסרב להצטרף למקהלת הגינוי. רק מי ש"אוהב פדופילים" (או פדופיל בעצמו) יהין להטיל ספק בחשדות. רק מי שאינו מאמין לקורבנות מסיבותיו המגונות; רק מי ששותף להקלת הראש בפשע החמור, לא ירשיע על סמך עדותו של המאשים בלבד. שוב ושוב מתארים כמה נורא הוא הפשע, כמה קשה לקורבנות להתלונן, כמה קשה להוכיח. שוב ושוב מייחסים למערכות אכיפת החוק נטייה מולדת ומושרשת להקל ראש בעבירה. רק הרשעה מידית וענישה חמורה יוכיחו את טוהר כוונותיה של המערכת. שכן מאחורי הטענות הללו עומדת חשדנות עמוקה כלפי המערכת. השנים הארוכות של ביקורת פוסטמודרניסטית על מערכות הצדק המערביות גרמו לחלקנו לחוש שהצדק אינו האלה עצומת-העיניים שמטרתה לעשות דין אחד לעני ולעשיר, אלא מערכת מתוחכמת של עיוות דין בשירות בעלי המאה. אם הנאשם משתייך לאליטה (הוא גבר, אמיד ובעל כוח), הנטייה האינסטינקטיבית—לפחות בחוגים מסוימים—היא להניח את אשמתו ולהניח בה בעת שהשופטים יטו את דינו. תפקידו של הציבור הוא לעמוד על משמר הצדק. האינסטינקט החשדני אינו פסול כשלעצמו: תמיד טוב לעמוד על משמר הצדק. אלא שעיקרון החפות הוא הדבר האחרון הראוי לערעור על ידי שומרי הצדק. אם נערער אותו בשביל זמרים ידועים, מי שישלם את המחיר יהיו נשים וגברים חלשים שיהפכו לנטולי הגנה בפני משפט ההמון. כאשר "זמר ידוע" מורשע ציבורית מבלי שאפילו הוגשה נגדו תלונה, אנחנו לא משרתים את עקרונות הצדק, אלא חותרים תחתיהם. הסלידה והזעזוע לא יתקלקלו אם נמתין להרשעה; הצדק כן.

התפרסם בידיעות אחרונות 20.11.13

38 replies »

  1. אכן.
    יש כאן בעיה קשה של פגיעה ברשות השופטת
    והחלפתה הלא רשמית בסוג של תכנית ריאליטי משפטית
    המתקיימת בתוככי הרשות המשדרת (מדיה),
    שהיא גם מוטבת מרכזית של שערוריות שכאלו (רייטינג, פרסומות וכו').

    אהבתי

  2. כל הכבוד על הדברים החשובים.
    אגב לכל הקוראים אני ממליץ בהקשר זה על הסרט הטוב "הניצוד" של תומס וינטרברג ובכיכוב מדס מיקלסון.

    אהבתי

    • דניאל!!!!!!!!!! תראה מה זה! יום שני ברצף שאני מסכימה איתך. איפה החבאת עד עכשיו את כל ההגיון הבריא? או שאולי משהו קרה לי ? אלוהים, רגע , איפה שמתי את הגזענות?!!! אה, הנה,. פה . הכל טוב.
      עכשיו בוא נלך עוד צעד אחד קטן – ונבין שבדיוק באותה מידה – וממש כפי שאתה אמרת יפה מאד אתמול על "אונס" – שהפך להיות מילה כל כך מפחידה עד שלא משנה אפילו גם אם לא היה אונס – גם הכינוי "גזענות" בכל התבטאות ביקורתית על , נגיד, אידאולוגיה מוסלמית – זה אותו דבר. כי תמיד כשמעמידים מושגים מסויימים מחוץ לשיח ביקורתי ומעל לכל אמת מידה – האבסורד כבר בפנים. לא ככה?

      אהבתי

  3. חולקת עליך. לא אמרו או שאכן עשה או לא עשה עם קטינה או קטינות. הסערה הרחבה הציבורית מתייחסת לעניין גדול בהרבה – לחיים בעידן הנוכחי בו דמות כלשהי זוכה בכזאת הערצה שהיא מתנהלת כאילו העולם כולו בכף ידה. ואז נשאלות השאלות – על מה זכתה אותה דמות בתהילה והאם בצדק? ומי מעריציה? ומה אמות המידה שלהם לגדולה? ומה קורה כשדמות שכזו (שעושה רושם שיש קונצנזוס שאכן התקיימו סביבה ואיתה חינגות ומסיבות בכחנליות) הופכת למודל לחיקוי להמונים?
    סביב כל אלו ועוד הרבה נסובו שלל הדיונים, השיפוטים, הפרסומים והסערות של השבוע האחרון, וזה הרב יותר מלגיטימי. אוי לחברה שלא תסיר ותתחבט לעומק בסוגיות של מוסר וגו' כשסוגיה דומה עולה לכותרות.

    אהבתי

    • את צודקת שאוי לה לחברה שלא תתחבט בסוגיות מוסר. הרעיון המוצע כאן הוא להתחיל עם סוגיות מוסרית שקשורות ללינץ' ציבורי מתלהם ובלתי חוקי. אחרי שבית המשפט יקבע שהוא אשם- או אז נתחבט באיזה איבר ראוי לתלות את המניאק

      אהבתי

  4. ואם הוא שכב עם בנות 16 ויומיים, זה מוסרי? זה לא ראוי לגינוי ציבורי?
    אם אבא שלו, וחבריו, שכבו עם קטינות, בשל שיטה עקבית של "ציד" בנות בהופעות של הזמר – שיטה שהזמר היה שותף מלא לה, בידיעתו המלאה, זה מוסרי? זה לא ראוי לגינוי ציבורי והוקעה ופרסום שלילי? לא כל מה שלא עובר את הרף הפלילי הוא מוסרי. זו תפיסה שמדרדרת את הערכים, את הנורמות החברתיות, מה שרק יגביר את קצב האישומים, החקירות והמשפטים הבאים.

    אהבתי

      • זה לא רכילות. זה הדלפות מחקירה שכמה וכמה כלי תקשורת דיווחו. הסיכוי שאין דברים בגו, גם אם לא פליליים – נמוך מאוד. לדעתי כן, יש הבדל מוסרי בין תלמידת תיכון, לבין מי שלפי המדינה יכולה כבר להחזיק נשק ביד – אבל גם גיל 18 הוא לא פסגת המוסר לאור פער הגילאים.

        אהבתי

    • איל גולן הודה בעצמו שקיים יחסים עם מי שהוא "לא ידע שהן קטינות". העובדות לא יותר מדי שנויות במחלוקת, רק הפרשנות לגביהן – כמו במקרה ליברמן. ההיתלות באי-חציית הרף הפלילי (אם אכן לא יחצה) היא נחלתם של מושחתים מוסרית. גם אם רק מקרובים לזמר עברו עבירה פלילית – הרי זה מעיד על ריקבון מוסרי של הזמר עצמו, שאך ורק בגללו ובשל הצלחתו וקרבת המעורבים אליו, נוצרו המפגשים המיניים המרובים המדווחים, שהיו גם היו.

      אהבתי

      • ההיתלות באי חציית הרף הפלילי היא נחלתם של מושחתים מוסרית". לא היא נחלתם של אזרחים שומרי חוק. אין לי שום סימפתיה לאנשים המנצלים לרעה את כוחם. מצד שני אין לי שום סימפתיה גם לממהרים לחרוץ משפט–בעיקר כאשר הם שרים במקהלה.

        אהבתי

    • לא צריך לחכות לתוצאות המפשט כדי לשפוט אותו מוסרית – זה בדיוק תפקיד התקשורת והציבור. טוב שהכל מפורסם. טוב שהכל בחוץ. טוב שיש כותרות ראשיות. כך צריך להיות. לעומת זאת, תפקיד החוקרים, התובעים והשופטים הוא לברר אם היתה חצייה של הרף הפלילי. אתה צודק רק במקרה הקלוש שהכל, כולל הכל, כולל הכל, מופרך, מצוץ מן האצבע – לא היו מפגשים מיניים, לא היו תמונות מהסלולרי, לא היו "הטבות" למקורבים. הסיכוי שזהו המצב, קטן יותר מהסיכוי שהתכנית של איראן היא ל"גרעין למטרות שלום".

      אהבתי

  5. למה להכניס מוסר לסיפור הזה בכלל? אני מבין שזה לא חוקי לשכב עם נערה בת 15 וחצי. אבל האם זה תמיד ובהכרח בלתי מוסרי? לא השתכנעתי, ובתור מרצה לאתיקה אני מסכן הרבה מאוד בשאלה גלויה זו.

    אהבתי

    • ישי? 🙂 כי כל דבר שמישהו נהנה ממנו הוא לא מוסרי אם זה לא הקיק שלי. מה אכפת לי לעשות לאחרים חשבון נפש? מעניין, שכל אחד מותר , וגם רצוי, לשפוט את המוסריות של כל אחד אחר – ולעומת זאת – אם תטען שמישהו אידיוט, כולם יתנפלו עליך? למה מותר לשפוט מעשה מוסרי עוד לפני שהוכח, אבל טמטום גלוי לכל אסור לעולם לבקר?

      אהבתי

  6. אוי נו אביעד אתה מקשקש , אם הזמר ידע ושיתף פעולה עם חברים שלו ועם אביו ועזר להן לשכב עם בנות פחות מ16, זה מאוד מושחת ומאוד לא מוסרי, ויכול ליהיות שלא יהיו הוכחות ויכול ליהיות שאף אחד לא ישב בכלא, אבל ברור לציבור שהבנות שהתלוננו נגד אביו לא שיקרו וזה כבר שווה את הזעם

    אהבתי

    • ואת כל זה ידעת עוד לפני שנודע מי האיש ולפני שנשמעו טיעונים כלשהם של הנאשם? הידד. זה עתה ביטלת את הצורך במערכת המשפט, יקי. חסכת לנו המון המון כסף ועבודה. אגב המילה "אם" קצת מפריעה. אולי כדאי לוותר עליה.

      אהבתי

  7. מה זאת אומרת לפני שידעתי מי האיש, כל המדינה ידעה מי הוא מיד , ורק אחרי זה התחיל הדיון, תקשיב או ג'יי סימפסון היה אשם או לא? כולם דיברו על זה במשך ימים, ואז הוא זכה במשפט! הוא אשם או לא? מותר לציבור להחליט בעצמו כי לא תמיד השופטים יודעים מה שהם עושים, ובעיקר במצב כזה שמדובר על מוסר שאולי לא יינתן עליו עונש, מותר לציבור לדבר על זה ולהחליט בעצמו לפי עובדות שהציבור מבין אותם כנכונות, ביננו ,אייל יצא חופשי מהפרשה , אז הציבור מתוסכל ומחליט בעצמו, דרך אגב ככה היה גם עם קצב, אבל באופן מפתיע הצדק יצא לאור במשפט של קצב , זה לא קורה תמיד, ושוב אני אומר , מותר לציבור להחליט במקביל לבית המשפט בענייני מוסר, זה לא אומר שהציבור הולך לעשות משהו לגביי ההחלטה הזאת, אבל מותר לו לחשוב בעצמו

    אהבתי

  8. המילה "שפטת" היא מניפולציה! ברור שאני לא שופט וגם שאר המגיבים על הפרשה אינם שופטים, אנחנו לא שופטים, אנחנו חווים דעה, חלקנו מכירים את פועלו בגלל ששמענו עליו מחברות שלנו, חלקנו היו במועדונים בהם פיזז ושר, חלקנו מהטלויזיה, אנחנו עדיין לא יודעים בוודאות , אנחנו חווים דעה, זה דבר בריא בחברה דמוקרטית, השפוטים המקצועיים גם הם לעולם לא ידעו במאה אחוז, אז אנחנו חווים דעה וזה מותר ובסדר כי אנחנו לא מוציאים לפועל , רק חווים דעה, ועכשיו נראה מה בית המשפט אומר…

    אהבתי

  9. הנה שלי יחימוביץ על אייל גולן לפני שהורשע! גם היא לא מבינה מה היא עושה? ותמר זנדברג ? יש לך עוד הרבה ללמוד אביעד
    זה בסדר ניתן לך את הזמן

    "ראיתי עכשיו ראיון עבר שבו הוא מדבר ברגישות חשופה על מחשבות קשות שחולפות בראשו, שאולי יום אחד בעתיד הוא יכנס לקניון ואף אחד לא יזהה אותו", היא כתבה והמשיכה, "חבל שחלק קטן מהרגישות הזאת לא נשמר בלבו כש'סופקו' לו על פי החשדות נערות צעירות לשימושו האישי".

    אהבתי

  10. נו טוב. משום מה החברה תמיד נוטה לקיצוניות. יש בלבול שנגרם עם המתירנות המינית שקיבלה גושפנקא ב"מהפיכת הסטודנטים" של 1968.

    כתבתי בפייס שלי כי מצד ראשון, מפמפמים לנו, הנשים (גם קטינות בגיל 16, 17), על שזה בסדר לקיים יחסי-מין לפני הנישואין וכי המתירנות המינית הנה חיובית. בנוסף, מדרבנים את הקטינות ליטול גלולות נגד היריון (ויש בהחלט היגיון בכך, כי אם כבר עושים זאת, אז לעשות בשכל ובלי הסתבכויות מיותרות), ו/או לעשות הפלות אם נכנסים בטעות (או שלא בטעות) להיריון וכיוצ"ב (אבל אף אחד לא מסביר כי גם עוּבר רוצה לחיות, וכי הפלה, היא הרבה פשוטה רגשית ממה שזה נראה על פני השטח).

    מצד שני – מגבילים את הנישואין שיהיו מגיל 18 ואילך, כלומר מתנגדים לנישואין מתחת לגיל 18.

    מצד שלישי – כאמור, יש התנגדות לנישואין בגיל שהוא מתחת ל-18, אך מותר לבני-נוער גם בגיל 16 (ואף מתחת לזה) לקיים יחסי-מין, אבל אסור להם להינשא.

    מצד רביעי – אם נערה בת 16 תקיים יחסי-מין עם החבר שלה, שהוא, נניח חייל בן 20, אותו החייל, עלול להיאשם ב"בעילת קטינה". ולא תשנה העובדה שהם מכירים, נניח לצורך דוגמה זו, כבר כמה שנים טובות…

    מצד חמישי, אני מבולבלת (או, איזה "מזל" שאני כבר בת 57?).

    מצד שישי, אני בעד אהבה, בכל גיל!

    מצד שביעי, לילה טוב!

    אהבתי

    • מעניין מאוד מה שכתבת שלומית.

      אקח את האתגר ואנסה לענות. ראשית, הצד הראשון והצד השלישי שלך, די דומים, אפשר לפשוט את התסבוכת. מצד אחד – מתירנות מינית, ומשהו שהוא בעיניך "עידוד לסקס בגיל תיכון". בעיני, המחוקק, או החברה מכירים בעובדה שהצעירים עצמם, עם עידוד או בלעדיו, בטח בחברה מעורבת, חושבים על סקס, מתפתים אליו, מתנשקים, הסקס דופק על דלתם. במיוחד בסוף הבגרות המינית, כשכבר כולם סביבם בוגרים מינית ולא רק מתי מעט – כלומר בגילאי 16 ואילך, בערך. החוק איננו מעודד לקיים יחסי מין. אולי, החברה; אך זו תגובת נגד לתופעות הפוכות, של החרמה, של פנאטיות, של ענישה בתוך המשפחה.

      ההתנגדות לנישואין מתחת לגיל 18 לא מופנית כלפי הציבור הליברלי, שממילא אין בו נישואין בגיל כזה אלא במקרים נדירים שבנדירים –
      אלא כלפי מיעוטים תרבותיים – חרדים, בדואים, כתות למיניהן.. שם הנישואין אינם נחשבים כקורים מרצונן של הנערות. לא שיש בכך רבותא – גם כשהנערה נישאת בגיל 18 או 19 זה בשידוך, ושאלת המשיכה לבן זוגה, אם עסקינן ביחסי המין, כלל אינה על הפרק. הדבר היחידי שמובטח הוא שתהיה בוגרת מינית, ככל הנראה. אינני חושב שהשיגו הישג חברתי גדול בהגבלת גיל הנישואין ל18 במקום 17. יצאו כותרות יפות לחבר/י הכנסת שחוקקו זאת, על חשבון נושאים ראויים יותר.

      אהבתי

  11. אביעד, מהטור שלך בהחלט עולה שאתה מצדד בכך שהרשעה משפטית היא מה שצריך כדי להוקיע מוסרית:
    "חף מפשע עד שהוכחה אשמתו", "הסלידה והזעזוע לא יתקלקלו אם נמתין להרשעה", "דעת הקהל מצאה אותם אשמים עוד לפני המשפט", "שוב ושוב מייחסים למערכות אכיפת החוק נטייה מולדת ומושרשת להקל ראש בעבירה. רק הרשעה מידית וענישה חמורה יוכיחו את טוהר כוונותיה של המערכת."

    מהבחינה הזו פישלת ועמדת בצד שאמור עכשיו להתעלם מכל שנחשף לגבי אביגדור ליברמן, כי פרקליט המדינה החליט שאין מספיק עדויות להרשיע אותו.

    מה שהציבור זקוק לו זה ידיעת העובדות, ולא רק בית המשפט הוא מקור לעובדות. מבחינה זו, כל מה שצריך זה שנדע שאייל גולן ידע שהן עדיין הולכות לבית הספר. בתגובות כאן אתה מספק טענה סבירה: מקור העובדות הנוכחי הוא בעיקר שמועות, ולכן אין לנו לחרוץ ביקורת. אבל אם לזה התכוונת כשכתבת את הטור, אז נדמה לי שלא הצלחת לבטא את עמדתך היטב.

    אהבתי

    • עד לפרסום המאמר אפילו שמו של החשוד היה בגדר שמועה. אייל גולן לא אמר דבר ואי אפשר היה לדעת מה יאמר. עקרונית הוא יכול היה להכחיש כל קשר לנערות. הוא יכול היה לטעון שהציגו לו תעודות זהות מזויפות. הוא יכול היה לטעון טענות מטענות שונות. הדיון הציבורי ניזון משמעות ומהדלפות מכוונות של המשטרה. העובדה ש"ברור שהוא אשם" אינה עובדה. ברור שליברמן אשם.ברור? למי? הגינוי היה ספוג בצדקנות בשני המקרים: הרבה מוסר. מעט עובדות. משעה שנודעו העובדות, אפשר בהחלט לנקוט עמדה שאינה עמדת בית המשפט. אני עצמי עושה זאת לא פעם. במקרה הזה הופעלו כל הדעות הקדומות מראש–ממש כמו במקרה של שרון גל. כולנו ידענו שהוא אשם, כי ברור שהוא מצליחן ומצליחנים מנצלים את מעמדם. זאת הנחה סבירה. האם היא נכונה במקרה של גל? מתברר שלא.

      אהבתי

      • כאמור, אם הביקורת שלך היא בסך-הכל על כך שאנשים קופצים למסקנות מעל במות ציבוריות בעקבות שמועות, אז מרבית התגובות לטור שלך לא רלבנטיות, כי נדמה לי שביקורת זו לא השתמעה מהטור שכתבת. אני הבנתי מהטור כאילו אל לדעת הקהל להרשיע בעבירות מוסריות או בעבירות על החוק, בטרם רשויות החוק הרשיעו בעבירות על החוק.

        אגב, התוספת האחרונה שלך לגבי שרון גל שוב יוצרת את הרושם כאילו זו עמדתך. טרם קראתי מידע שהזים באופן משכנע את הדיווחים העיתונאיים מהם עלה שהוא אדם נלוז שהתנהג בצורה מכפירה לעובדיו, פה ושם גם עם הערות מיניות מבזות. לא שזה מעניין במיוחד (אני בקושי יודע מי זה שרון גל), אבל טרם יצא לי להיחשף למידע ששיכנע אותי ששפכו את דמו.
        גם לגבי אביגדור ליברמן, לא נחשפתי בשום מקום למידע ששיכנע אותי שבתו ונהגו אכן קיבלו מיליוני דולרים על יעוץ עסקי שהם נתנו לחברות זרות ולא כשוחד (או לפחות שלח לחמך) לאביגדור ליברמן, בזמן שהוא עבד במשרה ציבורית רמה.
        כך גם לגבי יצחק לאור, יואב אבן ועמנואל רוזן.
        לגבי כל אחד מהאנשים הללו, התפרסמו עדויות מסוימות ממקורות שונים וניתן לגבש עמדה זמנית בהינתן עדויות אלו. אם אתה טוען שראוי לו לאדם לא לגבש עמדה לגבי יצחק לאור, עמנואל רוזן, שרון גל, אביגדור ליברמן, ואייל גולן בהינתן הידוע בציבור לגביהם, זו עשויה להיות טענה מעניינת למדי. או אם אתה מבחין בין המקרים השונים בהתאם לכללים מנומקים בנוגע להסקה מעדויות, הרי שנימוקייך צפויים להיות מחכימים ומעשירים, במיוחד לנוכח השכלתך ועיסוקך.

        אהבתי

  12. אביעד רק כדי להבין את קו המחשבה שלך ולהמשיך אותו, למה היית מצפה מעולם התקשורת בעולם תקין?
    לפי מה שהבנתי היינו מצפים שברגע שדלפו פרטי החקירה בכל העיתנים תופיע ידיעה שולית באורך 5 שורות לגבי חשדות שהועלו כלפי אישיות ציבורית בחירה.ואז נחכה כולנו בשקט תעשייתי עד לתחילת המשפט והסרת צו איסור פרסום.
    רק אז בכל המדיה התקשורתית יוצג כתב התביעה שיכלול את ההאשמות הראיות והעובדות ,כדי שרק אז הציבור יוכל לייצור את דעתו המושכלת על הפרשה,וכמובן שכדי להיות הוגנים גם צריך להציג את כתב ההגנה והטיענים של היידעון.
    רק לאחר כל זה יהיה אפשר לערוך משפט ציבורי במקביל למשפט הרשמי ?

    מתי אי פעם בפרשה כזו או אחרת פורסם כתב אישום מקורי במלאו במדיה הישראלית ,במקרה הטוב מפרסמים קיצורים ופרשניות של כתבי אישום(אני מניח שכתב אישום משפטי זה לא הדבר הכי קריא)וגם אז אנו נתונים לסוביקטיביות של הכתב?
    רובנו לא קוראים את החומר המשפטי ואנו סומכים על עבודת אנשים מהימנים אחרים שייספקו לנו את התמצית,אם נתקוף עיתונאים ועורכים שהם מפרסמים מוקדם מדי, בפעם הבאה נתקוף אותם שהם פרסמו מאוחר מידי (אחרי שיתחיל המשפט)ובתקופת הזמן הזו אדם מסוכן התהלך בקרבנו ללא ידעיתנו?
    אכן אנו עושים משפט ציבורי ואכן אנו מבססים את קביעותנו על שבבי מידע וחרושת שמועות ויש פה בעיה מאוד קשה ופתח ללינץ' תקשורתי, השאלה היא מה האלטרנטיבה ?
    בהנחה שגלגלי המשפט בישראל נעים לאט והציבור רוצה להוקיע מתוכו אנשים שמוסריותם מוטלת בספק ולא לאפשר להם שקט תעשייתי עד כינוס בית משפט. ולכל הסיפור הזה תכניס גם התרבות הישראלית/אנושית של הערצת מפורסמים ו"התעניינות" בקורתיהם ותקבל את המציאות שלנו.

    אהבתי

  13. אביעד שלום,
    בקריאתי את שכתבת (גם בתגובות וגם בפוסט עצמו) אני מוצא עצמי תוהה איך דרישתך להיצמדות בנורמות משפטיות ועובדות מתיישבת יחד עם מערכת הגמוניה תפיסתית המקיימת, אם נודה על האמת, ביתר שאת בחברה שלנו ומשפיעה על תרבותנו וחיינו.

    אם אישה (או נערה בת 15,) מתלוננת כנגד אדם שאתה מזהה כ"משתייך לאליטה" (גבר, אמיד בעל כוח), מבחינת טיעוניך מדובר כאן בשני אנשים שווים בכל בחינה רלבנטית.
    אם נסכים ששניהם שווים (מבחינת החוק – כן, מבחינת החברה – לא, לטעמי) אזי ברור לכל שאתה צודק, בהמשך כמה מהלכים לוגיים פשוטים. (דבר האשמה צריך שייבחן בצורה עניינית ובכובד ראש, צריכה להיות היוועצות בספרי החוקים, פסק דין צריך שיוחלט בהתאם לפרמטרים קבועים מראש וידועים לכל, וכדומה)

    העניין הוא שאינני מאמין לך כשאתה עושה את הדילוג הזה שמבטל את הבנתי הפשוטה שאין אנו חיים בחברה שוויונית למעשה או שכולנו איננו מושפעים (דין שופט בהמ"ש כדין בלוגר בפייסבוק) מהלך רוח חברתי וממערכת סמלית של מיקומים חברתיים ומשמעויות הנלוות ל"תיוגים" כאלה ואחרים. אינני טוען שאינך צודק בעניין ה"innocent until proven guilty", אדרבא, אנו חוטאים כנגד אדם שאנו גוזרים דינו בלא הוכחה מספקת. אולם שמדובר באייל גולן, בשוטה חובל, באביגדור ליברמן, במשה קצב, או חיים רמון, תן לי את הקרדיט שהנני מבין שנאשמים כאלה זוכים לחיבוק חם מאי-אלו גורמים עד כדי כך שאין הם זקוקים להתצטדקויות מצידי. הרבה יותר מעניינת אותי השאלה אם וכיצד הביאו קורבנות אונס (או ניצול מיני) בנות 15 להתלונן כנגד אלילם הזמר, פקידות קבלה כנגד נשיא המדינה, חיילת כנגד שר וחבר קבינט, או אי אלו גורמים כנגד שר חוץ בעל נורמות התנהלות פסולות ורשת מפוקפקת מאד של קשרים עסקיים וחבריים.

    מתוך הערכה כנה ואמיתית לתבונתך הרבה ולכושר הימצאותך והבנתך את המציאות שאנו חיים בה אני מרשה לעצמי להניח כי עניינים אלה לא נשגבים מבינתך וכי הכרעת לטובת טיעון צר, לא מאד שנוי במחלוקת (וכך גם לא מאד מאתגר נורמות חברתיות), שבבסיסה היצמדות להליך משפטי והמשכה בטיעון כוללני המתעלם מנסיבות ספציפיות כאלה ואחרות.

    אהבתי

    • רק אוסיף ואומר, שאינני רוצה או מצפה ממערכת המשפט להכריע שמועות או לפי "ריח רע" של מעשים; היצמדות לספר חוקים קונקרטיים היא חיונית עבור המערכת. אולם כך, כמו שכתבו כאן גם אחרים, אביגדור ליברמן הואשם בעבריינות וזוכה, ואין בר דעת (אפילו השופטים כתבו כך בפסק הדין) שאומר שאם לא נמצאה האש אזי העשן הוא סתם אדים. הנסיבות לא הוכיחו "אחריות פלילית", ועל כישלון זה חתומים מקטרגיו של ליברמן, מומחי החוק, על שלא הצליחו בתחרות הורדת הידיים המשפטית. אולם הנני באמת מאמין שיש פסול של ממש במעשיו כפי שהצטיירו בפרוטוקול המשפטי ושאדם עם פחות זמן ומחויבות ממני, שניזון מהתקשורת ולא העמיק יותר בנושא, רשאי להביע דעה, גם אם זו נובעת מרגש ומכעס, ולא מבוררת עד הסוף לגבי העובדות. לחלקנו יש עבודה המרחיקה אותנו מכתובים, אביעד.

      אהבתי

      • לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא. אַל-תָּשֶׁת יָדְךָ עִם-רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס. לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִיב לִנְטות, אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּות. דָל, לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ.
        ראשית, הנערות לא התלוננו. זה לא משנה את העבירה, אבל זה לא מצב שבו אנחנו מתייצבים לצד החזק. שנית, השאלה העקרונית היא באם אנחנו באמת רוצים לנפץ את המיתוס המשפטי של עשיית דין צדק ולהמירו במערכת המוותרת על עיוורון לטובת ניתוח סוציולוגי של יחסי הכוחות: כיוון שהחזק נהנה ממילא מיתרונות, המערכת תחיל עליו כללים שונים מן הכללים שהיא מחילה על החלש. תלונתו של החלש די בה אפוא כדי להרשיע, שהרי לחלש קשה ממילא להתלונן וקשה עוד יותר להתמודד. המערכת תתקן את אי-השוויון הזה בהידור הדל. אני חושב שזאת תפיסה מסוכנת ביותר. מערכת עשיית הצדק אינה מערכת אידיאלית. היא מוטה לטובת החזק. אבל כללי השוויון בפני החוק והמחוייבות ל"עיוורון" (לא תהדר דל בריבו) הם הדבר היחיד שמבטיח מידה של צדק לחלש. אם תוותר על התפיסה העיוורת, תגלה עד מהרה שיש הרבה יותר סיבות להדר עשיר בריבו מלהדר עני. הוא תורם; הוא חשוב; קשה לו; אנחנו זקוקים לו. מוטב אפוא לשמור על העיקרון שדין אחד לעשיר ולעני. אם אתה בטוח שליברמן אשם, אשרייך. על סמך מה בעצם? ושרון גל? ואיציק לאור? ועמנואל רוזן? ואהוד אולמרט?–כולם אשמים משום שהואשמו? משום שהם "חזקים"? אני סבור שמערכת המשפט צריכה לייצר הגנות מיוחדות לחלשים והיא אכן עושה זאת במה שנוגע לעבירות מין. אבל אני לא סבור שמותר להרשיע עוד לפני ששמענו אפילו תחילת קצהן של העובדות. האם אכן היו יחסי מין? האם הנערות נשאלו מה גילן ומה אמרו? האם היה ניצול לרעה או רק יחסים מותרים שאינם לטעמנו? בזה עסק המאמר. ייתכן בהחלט שהתשובות שתתבררנה תצדקנה לא רק הרשעה בדין אלא גם הוקעה חברתית נחרצת. אבל מבלי לברר את העובדות, מה שהתחולל בשבוע שלפני פרסום שמו של גולן ותגובתו היה הפיכת הצדק לתכנית ריאליטי, "הטייה אחרי רבים". בעבר היה ברור לכל שהיהודים אשמים בכל מעשה נבלה, שהרי ידוע שהם אנשים מגעילים–רמאים, נצלנים, אנטי-חברתיים. במשפט בייליס היה ברור לדעת הקהל שהנאשם אשם; ברור כשמש בצהרים. היפה הוא שאפילו ברוסיה הצארית הדבקות בעיקרון העוורון הביאה חבר מושבעים שהיה ברובו אנטישמי לזכות את הנאשם–משום שאשמתו לא הוכחה ולא משום שצדקתו הוכחה. זה חשוב. אשר לעבירה עצמה, עמדתי ברורה. גבר שקיים יחסים עם נערה בת פחות מגיל ההסכמה הוא פושע.

        אהבתי

  14. זוכרים את צ'ארלי צ'אפלין? את רומן פולנסקי?הם נשפטו,נמצאו אשמים ולא שבו לארצות הברית.
    כל זמן שאין הרשעה אין לכאורה אשמה. אבל אי אפשר להימלט מהצילומים.העדויות של השכנים,החברים ,התקשורת(כמובן!) ובעלי הענין בפרשת גולן. מה שעצוב הינן הילדות הצעירות אשר למעשה עסקו בזנות שהרי קיבלו שכר ולא עסקו בשידול (עבירה על החוק!) הן הרי עשו זאת מרצונן החופשי מסיבותיהן הן (כסף,רמנטיקה,אהבה לזמר הנערץ). ומתהלכות בינינו נערות לא מעטות,גם הן קטינות, נעלמות מעין אשר עושות אותו דבר באין מונע.

    אהבתי

  15. אוסי: שנאת גויות אצל יהודים ושנאת יהודים אצל נוצרים… מהחיים אני יודעת שהרבה מזה בא מתוך בורות. היסטורית? היה רצון שלא להתערות במקומות בם התיישבו והבנה של הצד השני שבכך הם למעשה שומרים על התורה… זו טרגדיה. הדוגמא שלך מסעירה יותר מחזקת החפות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s