תארו לעצמכם שאתם זוג קתולי שהחליט להתגייר. עכשיו אתם רוצים למול את בנכם בן שמונת הימים. אבל במדינה שבה אתם חיים, ההחלטה אם למול או לא למול ילד נתונה בידי בית הדין של הכנסייה הקתולית. נגשתם אפוא לבית הדין והוא קבע שהמילה היא טקס ברברי שעבר זמנו. שום אדם בר דעת, קבעו הבישופים שישבו בדין, לא ירצה למול את בנו. אם ינסו ההורים לבצע את הטקס המגוחך הזה ייענשו בכל חומר הדין. עכשיו תרגמו את הסיפור לישראלית. נניח שאת אם שאינה רוצה למול את בנה מסיבותיה שלה. עכשיו נניח שאת גרושה שבעלה לשעבר מעוניין, מסיבותיו שלו, שילדכם המשותף יעבור מילה. דילמה. לאף אחד מכם אין זכות להתעלם מרצונו של האחר. לא יהיה זה נכון להקל ראש ברצונו של האב או להאשים אותו בסחטנות גרידא. המילה אינה קוסמטיקה, אלא עניין מהותי בעבור שניכם. אבל גם מעמדתה של האם אי אפשר להתעלם. שלא כטלית שהזוג המיתולוגי מבבא מציעא אוחז בה, את הערלה אי אפשר לחלוק. מישהו צריך להחליט. במדינת חוק מכריע בית הדין. השאלה היא אם הערכאה הראויה לדון בשאלה הסבוכה הזאת, היא ערכאה המחויבת אידיאולוגית לעמדת אחד הצדדים, למשל בית הדין הרבני הגדול. בישראל התשובה היא כן. מה הסיכוי שבית דין רבני יפסוק כנגד המילה? הוא דומה בערך לסיכוי שבית דין קתולי יפסוק בזכותה. בעבור הרבנים השאלה המהותית כלל אינה הזכויות שיש לכל אחד מן ההורים על הילד המשותף, אלא שאלה אחרת: האם יש להכניס את הילד בבריתו של אברהם. יש לכם בכלל ספק מהי בעיני הדיינים התשובה הנכונה? הדיינים מתחילים בקביעה שמדובר בפרוצדורה כירורגית מקובלת, אבל מכאן הם ממהרים לקפוץ למסקנה כי היא ברירת המחדל וכי רק סכנה של ממש מצדיקה את אי ביצועה. זוהי טענה מרחיקת לכת, שהרי אין בנמצא פרוצדורה כירורגית אחרת המבוצעת בילדים ללא כל צורך רפואי, ובוודאי אי אפשר לטעון שהליך כירורגי "אלקטיבי" כזה הוא הסטנדרט שחובת ההוכחה חלה דווקא על המבקש להימנע ממנו. ההסבר לפסיקה לטובת הבעל הוא כמובן אחר: "עניינה של מצוות ברית המילה איננה אקט כירורגי רפואי… ברית מילה, כשמה כן היא: זוהי ברית שכרת אלוקים עם עמו הנבחר, עם ישראל". עם נבחר? ברית? מה לאלה ולדיון על זכויות ההורים? "הסרת הערלה," קובעים הדיינים, "מכשירה את נפשו הרוחנית [של הילד] לקבלת עול מלכות שמים וללימוד תורת אלוקים ומצוותיו". מבחינת הרבנים אין אפוא בהסרת הערלה משום נזק גופני מיותר לתינוק. דווקא אי הסרתה גורמת נזק רוחני. ואם אין האם מעוניינת בכך שהילד יקבל את עול מלכות שמיהם של הרבנים או ילמד את תורת האלוקים ואת מצוותיו? הדיינים מעניקים לשאלה הזאת תשובה נחרצת: עליה לשלם 500 ₪ בגין כל יום שבו היא נמנעת מלמול את בנה.
המילה, שהיא ללא ספק אקט מיותר (ואולי אפילו מזיק) מבחינה רפואית, היא סמל חשוב של זהות יהודית. סמלים אינם דברים שראוי להקל בהם ראש. השאלה כאן אינה האם ראוי או לא ראוי למול, אלא בפני מי אמורים עניינים כאלה להתברר. הפקדת דיני האישות בישראל בידי בתי הדין הרבניים הופכת אנשים חילוניים לשבויים במערכת משפטית שאין לה שום כבוד לעולם הערכים שלהם. ההכרעה בדבר זכויות ההורים צריכה להתברר בפני בית דין אחר.
התפרסם בידיעות אחרונות 27.11.13
הבלוג של אביעד קליינברג 
מבט קצת שונה: אנחנו מדינה מפגרת (לא רק במובן שלילי). הכוונה שאנחנו מפגרים אחרי האחרים, כי הוקמנו רק לפני 65 שנה.
לפני מאה שנה ויותר, היו חוקים באירופה בהם בני-זוג (קתוליים או נוצרים קונבנציונליים אחרים), שאינם מטבילים את תינוקם עד גיל (נדמה לי שבועיים, אם איני טועה), עליהם לשלם קנס על כך.
החוק הזה כמובן בוטל, ובימינו, באירופה, כל אחד עושה מה שהוא רוצה.
כאמור, אנחנו קצת (או הרבה) מפגרים אחרי מדינות דמוקרטיות אחרות.
אצלנו הדת עדיין שלטת ועדיין אין הפרדת דת מהמדינה (ולכן אין נישואין אזרחיים, גירושין אזרחיים, קבורה אזרחית רשמית, תחבורה ציבורית בשבת וכיוצ"ב).
ואני ממש לא מבינה איך יאיר לפיד אינו עושה דבר לשם-כך! (וגם לא מרצ!) 😦
לגבי ברית המילה עצמה – זה נוהג / מסורת יהודית, אבל כמובן שאין לכפות אותה על אף הורה!
יחד עם זאת, להורה יש את כל הזכויות לחנך את ילדיו עפ"י מסורתו (ברית מילה ליהודי, טבילה לנוצרי וכו').
מה עושים כשמתגרשים וכ"א מושך את ילדיו לכיוון דתו שלו / אמונתו או אי-אמונתו?
קטונתי.
אהבתיאהבתי
ברית מילה היא זכות. ברית מילה היא אחת הסממנים המובהקים של היהדות.
סממן כל כך חזק שמזוהה עם העם היהודי מהיום בו הוא נוצר. סממן שלא היה עליו עוררין,
אדרבא, אבותיך מסרו נפשם כדי לקיימו בתנאים הכי קשים שהדמיון לא יכול אפילו לתאר.
והנה קם לו מיודענו הידוע לחיבה, ומביא כל מיני סיבות וטענות והוכחות וצידוקים כנגד אותה
מצווה.
היה רועדת והלב נסדק לנוכח העוינות וההוויה החדשה שצמחה לה במדינת היהודים לצאת כנגד אותה מצווה.
אני אדם חילוני שלעולם לא יוותר על קיום מצוות מילה לבנו. המחשבה על וויתור שכזה
מעבירה בי רעד בלתי נסבל וחלחלה מזעזעת.
היאך יאמר יהודי כי מצוות ברית מילה היא ארכאית היא פרימיטיבית היא לא הומנית ולא מוסרית.
צא ולמד מעט על היהדות ועל המוסר שבה.
בברכה,
יהודי חילוני שכבר כלתה נפשו מטימטום הלב.
אהבתיאהבתי
אבותיי מתו כדי לא לאכול חזיר. והנה אני אוכל חזיר ועדיין יהודי. העצה העיקרית שאני יכול לתת לך היא שלא תשמש כמוהל. הרעידות הבלתי נשלטות שאתה סובל מהן מסכנות את הנימול. אשר לעצה לצאת וללמוד, חוששני שכבר יצאתי ולמדתי. אתה למדת או שבקלישאות רב לך?
אהבתיאהבתי
LOL מילים כדורבנות אביעד
אהבתיאהבתי
אם כך, אתה רק נראה יהודי אבל אתה לא באמת יהודי.
יהודי לא אוכל חזיר! יהודי לא כותב נגד מצוות מילה ויהודי מחוייב למול את בנו.
ולאור זאת נשאלת השאלה, במה אתה יהודי?
אפילו לחלוחית של יהדות לא נותר בך.
אהבתיאהבתי
טוב שיש אפיפיור יהודי כמוך שייקבע מי יהודי ומי לא
אהבתיאהבתי
נאור לדעתי אתה לא לאור וגם לא חילוני. "טמטום הלב" ועוד כמה פניני דתיים . ומה בדיוק התוכן הלוגי של ההצעה "צא ולמד" ? סתם התנשאות. אני יצאתי , למדתי, והחלטתי : ברית מילה לדעתי היא הטלת מום בחסר ישע. גם אם זה נעשה מכוונות טובות או ממוח שטוף בהגיגי דת. למה מרעיד אותך שאני לא רוצה למול את בני? מה זה משנה לך מה אני עושה עם החיים שלי? האם יש לך זכות לכפות עלי?
אהבתיאהבתי
לילך יקרה.
אני אדם בינוני ועניינים גבוהים איני תופס.
עשי מה שבא לך ואיך שבא לך.
רק בבקשה, אל תקראי לי פושע שמטיל מום בחסר ישע.
אהבתיאהבתי
במקום האמא – אני תובע את הדיינים הללו אישית
במקרה ויעשו בסוף ברית – התינוק שיגדל יוכל לתבוע אותם
על השחתת איברו
אהבתיאהבתי
לשלומית, מה עושים? לא עושים. משאירים את ההחלטה לרך הנולד לכשיתבגר. ירצה להיות יהודי כהלכה, ימול את עצמו, ירצה להמשיך להיות יהודי (אבל לא כהלכה) לא ימול.
אהבתיאהבתי
רעות : הילד יהודי בכל מקרה ללא קשר לברית מילה. יהודי כהלכה. אמו יהודיה. זה התנאי היחידי. מלבד זאת מסכימה עמך שיש לתת את הבחירה בידו
אהבתיאהבתי
רעות: תיאורטית את צודקת, אך למעשה – זכותם של ההורים לחנך את ילדיהם עפ"י מורשתם. לכן – אם יהודים הם שמאמינים כי חלק מהיהדות הנה ברית-מילה, זכותם לבצע זאת, בדיוק כפי שזוג קתולי (לצורך הדוגמה) – זכותו להטביל את תינוקם.
ואגב, הטבלה – למרות שאין לה להטבלה שום משמעות גופנית, עצם המעשה מעורר חלחלה בלב כל יהודי, אפילו הוא חילוני.
הנה אנקדוטה, עד כמה שהנצרות גורמת לביעותים אצלנו: אביה של מכרה שלי אושפז בבי"ח באוסטרליה (הם יהודים אוסטרליים). ביום א' הגיעה האחות לחדר ושאלה אותו (היא היתה אחות חדשה שלא ידעה שהוא יהודי), ובכן – היא שאלה אותו האם הוא רוצה ללכת למיסה – Do you want to go to Mass? מיסה באנגלית מבטאים "מאס".
האבא שלה, שהיה גם קשיש וגם שמיעתו כבר לקויה, שמע במקום "מאס" את המלה "מסאז' " (אגב, הוא מאד אהב מסאז'ים בגלל שהיו לו בעיות גב), ואמר "כן".
לפתע הוא מצא עצמו בכנסייה ורק מכך כמעט קיבל התקף-לב (ולא משנה שהוא אוכל חזיר, גם ביום כיפור ובפעם האחרונה [ובעצם גם הראשונה] שרגלו דרכה בבית-הכנסת היתה בבר-המצווה שלו). גם חברתי, שהיתה באותו הזמן בביקור אצל אביה באוסטרליה, כשבאה לבקרו והאחות אמרה לו שהוא בכנסייה, גם היא כמעט התפלצה מכך ורצה כמו משוגעת לשם, מבוהלת.
עד היום היא לפעמים מספרת את הסיפור ופורצת בצחוק מטורף כשהיא נזכרת בכך. היא גם סיפרה שהכומר הבחין שאביה מתנהג מוזר ולכן הבין שהגיע בטעות והוא גם הרגיע את חברתי שלא עשו לו דבר.
טוב, זה לא קשור, אבל זה כדי לספר שגם דברים שהם לא "ניתוחיים", יכולים להיות טראומטיים, לפעמים אף יותר מאיזה ניתוחנצ'יק שעושים לתינוק בגיל 8 ימים.
ועוד משהו לגבי ברית-מילה: לפני כמה חודשים יצא לי סוף סוף להיות בברית-מילה של זוג חברים שלי שמנסה לשמור על מסורת. הם עשו זאת בביתם, בקרב חוג המשפחה המצומצם וכמה חברים (ואני ביניהם). פייר – היה ממש מרגש. איך שכל הגברים שרו לתינוק, התפללו בעדו וברכו אותו שיגדל ויצליח בחיים. התרגשתי!
אהבתיאהבתי
הגדרה חדשה?
יהודי כהלכה ויהודי לא כהלכה?
את רצינית?
אהבתיאהבתי