"כוכב נפטר"

אחרי צונמי האבל התקשורתי שבעיקבות מותו של אריק איינשטיין, כמה מילים על הדרך שבה אנחנו זוכרים ושוכחים–או על המוות כתכנית ריאליטי. מה גורם לנו להסתדר בטורים ולרקוד לצלילי חליליהם של אדוני התקשורת? מה בעצם אנחנו זוכרים ולכמה זמן? כתבתי על זה בקומפרס.

1 reply »

  1. אוהבת את שיריו של אריק איינשטיין ,איך אפשר שלא ,משתתפת בסגת האבל,אך חושבת לעצמי על הסליחה העצומה על כל החגיגות ,הסמים והסקס. אמות המידה שלנו אינן שופטות באותה דרך את אייל גולן. משערת שהמקרה אינו זהה,רק שאנחנו סולחים כל כך בקלות לאריק ושופטים לחומרה את אייל גולן.
    ברור שנורמת השיפוט השתנו בין התקופות ,ואך אל לנו לשכוח זאת.
    קשור לאפלייה עדתית ?מתחילה להאמין שכן.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s