צעד קטן לאישה

מי שהצביע בעד זהבה גלאון, מקבל תמורה מלאה לקולו. מספסליה האחוריים של הכנסת, עם שישה מנדטים בלבד, גלאון עושה את העבודה שגדולים וחזקים ממנה היו אמורים לעשות. יוזמות החקיקה שלה מקדמות באופן עקבי תפיסת עולם שוויונית וצודקת; הצהרותיה מבטאות מחויבות לעקרונות–מחויבות חפה מצדקנות, משוחררת מפחד ונקייה מחנופה לרייטינג. לא פעם גלאון אינה זוכה לתשומת הלב שמחוקקים פחות עקביים ויותר וצמאי-תקשורת ממנה זוכים לה. ראשת מר"צ פועלת לא רק למען בוחריה, המעטים למדיי, אלא למען הכלל—למען רבים שאינם מודעים לתפקיד החשוב שהיא ממלאת במאבק על פניה האנושיות של החברה שלנו.

הנה עוד אחת מיוזמותיה הראויה להכרה ולהערכה: ביום א' אישרה וועדת החוקה של הכנסת הצעת חוק שהגישה גלאון יחד עם חברת הכנסת עליזה לביא מ"יש עתיד". זהו חוק שיבטיח ייצוג הולם לנשים בוועדה לבחירת שופטים. אם תתקבל ההצעה—וראוי שהיא תתקבל—יהיו לפחות ארבע נשים בין תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים. למה זה חשוב? זה חשוב מפני שהוועדה לבחירת שופטים היא השסתום היחיד שדרכו עוברים שופטי ישראל בכל הערכאות. קשה להגזים בכוח  האדיר שיש לתשעת חבריה על מערכת המשפט. וזה חשוב מפני שמערכת המשפט, הגוף האמון על הפיכת השוויון מערך למציאות, אינה מחילה את כללי השוויון על עצמה: הלכה לחוד ומעשה לחוד. נוכחותן הבולטת של שופטות ופרקליטות (ביניהן הנשיאה לשעבר דורית בייניש) בציבוריות הישראלית יכולה להשכיח מאתנו את התמונה הכוללת שבה הנשים, מחצית האוכלוסייה, רחוקות מאד מייצוג הולם.

תת הייצוג של נשים בכל מערכי הכוח הישראלים היא לא רק בעיה ערכית ו"אסתטית". לחברות שבהן נשים מודרות ממרכזי הכוח יש נטייה לתת להדרה שמות מפוארים כמו שמירה על ערכי המשפחה ושמירה על המסורת הדתית. מאחורי המילים הגדולות הללו עומד סידור עבודה המרחיק מן התחרות מתחרים (מתחרות) ראויים. ההרחקה הזאת מדלדלת את החברה כולה. פוטנציאל אנושי אדיר מבוזבז בשם מסורת, שההצדקה האמתית שלה היא הרצון להנציח את שליטתם של הגברים. זה חשוב במיוחד במדינת ישראל שבה מתקיימות שתי מערכות רבות עצמה שבהן הדרת הנשים היא מובנית וגלויה. המערכת האחת היא הצבא. סיכוייהן של נשים, שאינן משובצות ברגיל לתפקידי לחימה להגיע לתפקידי מפתח קטנים. במערכת הדתית אפליית נשים לרעה היא אידיאולוגית—מקומן של הנשים בבית, עם הילדים. למערכות הללו יש השפעה עצומה על תפיסת העולם החברתית בישראל. הן רואות—כל אחת מסיבותיה—בנשים קבוצה נחותה, "מסייעת". תפקידן לאפשר לגברים לעשות את העיקר (להילחם, ללמוד תורה; בעיקר לקבוע סדרי יום ולקבל החלטות בעבור החברה כולה). ההשפעה של המערכות הללו על מעמדן התרבותי והחברתי של נשים עצומה. מסלול הקידום החשוב באמצעות הקריירה הצבאית חסום ברובו בפני נשים. מסלול הקידום הפוליטי של נשים בחברות דתיות (יהודיות ומוסלמיות) חסום בשם ערכי הדת ו"הצניעות". אף אחד לא אשם בזה, אומרים לנו הגברים. הפקרת הנשים למערכת בתי הדין הרבנית נתפסת בישראל כטבעית. זו דרכו של עולם.

אלא שלעתים דרכו של עולם היא דרך מפלה ומזיקה. מערכת המשפט אמורה לשמש כגוף מתקן עולם, בשם ערכים אוניברסליים של שוויון וצדק. כוחם הגדל, בחברה ובפוליטיקה, של הכוחות המבקשים להדירן בשם המסורת או ההרגל הוא איום מתמיד על אפשרות התיקון. חשוב לתמוך בהצעת החוק הזאת וחשוב לעודד יוזמות נוספות שיהפכו את הדרת הנשים מן המרחב הציבורי לבלתי אפשרית.

התפרסם בידיעות אחרונות 4.12.13