טוב לנו על העץ

"אבו מאזן חי וקיים על חרבותינו", הכריז בוגי יעלון. הוא יודע על מה הוא מדבר. הרשות הפלסטינית היא פיקציה נוחה המאפשרת לישראל לטעון כי אינה שולטת בשטחי a  וb. היא מאפשרת לה להמשיך במדיניות ההתנחלות שלה כמעט ללא התנגדות. אבו מאזן טוב ליהודים. למעשה נראה שהוא הפרטנר המועדף לא רק על ישראל, אלא גם על רבות ממדינות העולם. אבו מאזן שנבחר לנשיא הרשות בשנת 2005, היה אמור להכריז על בחירות חדשות בשנת 2009 (או על פי פרשנויות אחרות בשנת 2010). אלא שבשנת 2007 השתלט החמאס על רצועת עזה. אף אחד לא רצה שזה יקרה גם בגדה. אבו מאזן לא הכריז אפוא על בחירות מאז. הוא שולט בגדה מכוח צווים נשיאותיים, שנוח לישראל ולמערב להתעלם משאלת הלגיטימיות שלהם. אבל שאלת הבחירות אינה בעיית הלגיטימיות העיקרית של אבו מאזן. בעיני בני עמו ובעיני העולם המוסלמי הוא נתפס ככלי של ישראל (הוא חי וקיים על חרבה, כאמור). ספק אם יש לו המעמד המוסרי הדרוש להכריז, כפי שישראל תובעת ממנו, כי ישראל היא מדינת הלאום הישראלי וכי הוא מוותר על זכות השיבה לא רק בפועל, אלא גם בעיקרון, כחלק מהסדר שבו לא יהיו לצד הפלסטיני תביעות נוספות. ייתכן שלו היה אבו מאזן יכול להציג בתמורה הישג מדיני של ממש—נסיגה רבתי מן ההתנחלויות השנואות על בני עמו—היה יכול להוציא הודעה הרשמית על היעדר תביעות. זה לא הולך לקרות כנראה. כפי שזה נראה עכשיו, בתמורה להכרזה על סוף הסכסוך יקבל נשיא הרשות מדינונת מפוררת בגושי התנחלויות ובכבישים עוקפים, ריבונות מוגבלת ביותר, המשך שליטה ישראלית בחלקים משמעותיים מחיי הפלסטינים. הוא יקבל גם הכרה בינלאומית במעמדה של פלסטין כמדינה, ולא מעט כסף. לא בטוח שזה מספיק מבחינתו. את המעמד המדיני, הוא מעריך יקבל בסופו של דבר על אפה ועל חמתה של ישראל. מוטב לו להיות חלק מתנועת ההתנגדות ("הרכה") ולא להצטייר כמשת"פ.

אינני מן הסבורים שכל האשמה באי ההתקדמות היא של ישראל. שני הצדדים חשים שהזמן פועל לטובתם ועל כן אינם להוטים להגיע להסכם. שניהם טועים. הפלסטינים טועים משום שהמשך ההתנחלות הישראלית יהפוך את המדינה הפלסטינית לבלתי-אפשרית למעשה. עליהם להבין כי אם תצטרך החברה בישראל לבחור בין הקמת מדינה דו-לאומית לבין המשך שלילת זכויות הפלסטינים, תבחר באופציה השנייה, יהיה אשר יהיה המחיר. הישראלים טועים משום שהרגע שבו ישתכנע העולם "הנאור" כי שלילת זכויות האזרח של הפלסטינים אינה מצב זמני אלא קבוע, תאבד ישראל את היתרונות הכלכליים והמדיניים שמהם נהנות החברות בגוש המדינות המתקדמות ותידחק לעמדה של מדינה מצורעת. לא מדובר רק בירידה ברמת החיים, כפי שחושב יעלון, אלא גם בקרע פנימי עמוק שספק אם ישראל תוכל להתאושש ממנו. העסקה שארה"ב מציעה תפורה על פי מידותיה של ישראל. זהו ניסיון אמריקני נואש להוריד אותנו מעץ הכיבוש בתנאים אידיאליים. הסיבות לדחיית ההצעה האמריקנית הן אידיאולוגיות ולא פרגמטיות. צריך היה להיענות לה בהתלהבות, לא לדרוש מאבו מאזן להפוך לציוני, ולקוות שהיוזמה האמריקנית תצליח. אם לא תצליח, מוטב לא לשמוח על עוד מזימת שלום שנכשלה. האיום החמור ביותר על שלום ישראל אינו יוזמות אמריקניות ואפילו לא רקטות פלסטיניות, אלא הרחקתה מן העולם הנאור. את האיום הזה צריך לסלק, עם הסכמה פלסטינית או בלעדיה. אם תרצו, גם זאת מורשת שרון.

התפרסם בידיעות אחרונות 15.1.14

3 replies »

  1. אביעד, תראה, אני נוטה להסכים אתך (בלי קשר למה שאתה אומר -אלא פשוט יש לי כמה נטיות) ) – ובכללי – אני מניחה שאתה צודק, ומקוה שאני טועה – אבל כמו שאני רואה את הדברים – תנאים אידאליים של הסכם שלום צריכים לכלול , לפחות – שלום?

    אבל אם גם אתה לא מצפה זה מה שיקרה, ואפילו לא מצפה מאבו מאזן בכלל להכיר בזכות קיומה של המדינה היהודית (פלסטין עוד-לא-מדינה, אבל כבר- מוסלמית) , וגם לא מצפה שיוותר על המשך הדרישה ל"זכות השיבה", או על הזכות לשגר רקטות ושכל מה שאנחנו יכולים לצפות לו היא רק התקוה להקלה בבידוד הביקורתי הבינלאומי כלפינו – שאני לרגע לא מזלזלת בחשיבות העניין – אבל אם אלו הם פני הדברים – אז מה בדיוק העולם מצפה מאיתנו ולמה רואים בנו סרבני שלום? הרי בנייה בהתנחלויות לא יכולה להיות הגורם האחד, שהוא גרוע קטגורית מהסרבנות של הצד שמנגד – שבאה לביטוי באי נכונות לוותר אפילו מהפה אל החוץ על הזכות להשמיד אותנו?
    משום כך נראה לי שהיותנו מצורעים אין בסיס ומשכל – כך שלא חשוב מה נעשה – זה לא יפריע למישהו להמשיך לראות בנו מצורעים

    פתאום מתחילה להתגעגע לחיבוקי מפרנצ'סקו.

    אהבתי

    • אני בהחלט מצפה ממנו להכיר במדינת ישראל (הוא כבר עשה את זה). אופייה או דתה של המדינה אינם עניינו. אני מצפה ממנו לוותר על זכות השיבה (או לפחות לא לתבוע שיבה כחלק מן ההסכם–על מה יחלום? זה עניינו).ואני מצפה ממנו לוויתור על אלימות (והוא מוכן). אני חושב שהוא מסתכל על המפה של מה שאנחנו מציעים לו, מפה המתמלאת בהתנחלויות ותוהה למה אנחנו מתכוונים במושג "מדינה פלסטינית". כמו שזה נראה עכשיו המדינה הפלסטינית היא כל השטח שאין לנו עניין בו. אנחנו מציעים מדינה ללא שום רצף אפילו בגדה. אז לשאלתך, כן–ההתנחלויות הן המכשול העיקרי לשלום.
      לא נכון שהעולם שונא אותנו. הוא מוכן לקבל מאתנו הרבה מאד בולשיט ולהסתפק במחאות חלושות. העולם מסתכל על מדיניות ההתנחלות שלנו ורואה שלילת זכויות ממליוני אנשים. רוצים לספח? תנו אזרחות. אי אפשר לאחוז במקל משני קצותיו. הסיבה לכך שאנחנו לא מוכנים לוותר על ההתנחלויות אינה ביטחונית אלא אידיאולוגית. צריך להיות ישראלי כדי לא לראות את זה.

      אהבתי

  2. כמובן שאי אפשר תמיד לתלות את כל האשמה באי-התקדמות על ישראל, אבל גם ההתייחסות למו"מ כאילו הוא נערך בין 2 גורמים שווים ועצמאים הוא אחיזת עיניים. במשך שנים, ועד היום למעשה, אחת מאבני היסוד במדיניות הישראלית היתה מניעת בן-שיח מקרב הפלסטינים. בהפרד ומשול קלאסי שהתחיל עוד לפני אוסלו בניסיונות לקעקע את מעמדו של אש"ף ע"י מנהיגות מקומית ואחרי זה החמאס, והגיע לשיא עם הפיצול בין עזה לגדה, שאותו הממשלה דואגת לשמר (בין השאר ע"י איומים שלא תנהל מו"מ עם ממשלת אחדות). כדאי גם לזכור את העובדה הזו כשמדברים על הקפאון ועל האין-פרטנר.

    הפתרון יהיה באמצעות מתן לגיטימציה לאבו מאזן ע"י תמיכת הליגה הערבית בו (ובמיוחד שחקנים מרכזיים כסעודיה, מצרים וירדן). על זה בין השאר עובד קרי. (ישראל, אגב, התנגדה לכך במשך שנים. בין היתר כי נוח לה הרבה יותר בשיחות דו-צדדיות מאשר רב-צדדיות.)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s