מותק, הפקחים התנפחו

הרבנות הראשית והמשרד לשירותי דת הכריזו על רפורמה בתחום הכשרות. הרפורמה תביא לסיומו את הסידור שעל פיו בעל העסק עצמו משלם למשגיח הכשרות, תיצור חברה כלכלית שתטפל בענייני הכשרות על פי קריטריונים אחידים ותביא להענקת דרגות כשרות, ממגן דוד אחד (כשרות למתחילים) ועד שלושה (למיטיבי לכת). נשמע טוב. אם מקבלים את התפיסה שעל פיה תפקיד המדינה הוא לשמש כמעניקת תו תקן בענייני כשרות, זהו  צעד חיובי המכניס מידה של סדר לתחום פרוץ.  אבל האם זה באמת תפקידה של המדינה? האם במדינה, שאינה, לפחות להלכה, מדינת הלכה, צריכות הרשויות לנפק תווי תקן הלכתיים–ולא סתם תקן, אלא תקן עם כוכבי מישלן? באלפיים השנים האחרונות הסתדרנו איכשהו ללא עזרת המדינה. מי שרצה לאכול כשר, טרח לברר אם המטבח כשר. מי שלא סמך על עצמו, שאל את רבו. מי שרוצה הכשר של בד"ץ כזה או אחר, יאכל במסעדה שיש לה הכשר כזה. אני מבין שבצבא או בשירות בתי הסוהר צריכה המדינה לספק בעצמה את תו התקן, שהרי מדובר ב"קהל שבוי", שאינו יכול לבחור בעצמו אלטרנטיבות, אבל בשוק החופשי? ייכבד כל אדם ויחליט מה מתאים לו. על חשבונו. הכשר של רב פלוני אינו מספיק לו? ימצא מסעדה המגישה מזון בהכשר של רב אחר. מספיקה לו הצהרת בעל המקום כי המזון שהוא מגיש כשר, ללא כל אישור של רב? יערב לו. כל זה בין הצרכן לבין הספק ובין הצרכן לבין קונו.

לא הייתי נדרש לעניין הזה, לולא היה מדובר בעוד מנגנון ענק מנופח ויקר הכולל משגיחים ומשגיחי משגיחים ופקידים ומסייעים—וכל זה על חשבון משלם המיסים. השר נפתלי בנט הוא מאמין גדול בשבירת מונופולים, אבל לא כשזה מגיע לאחד מן הגדולים שבהם–הרבנות הראשית, מנגנון המדגים בצורה מופלאה איך היעדר תחרות מייצר חוסר יעילות ושחיתות. ומה שמרגיז במיוחד בחברה הממשלתית הזאת הוא שלא ממש ברור את מי היא משרתת. אפילו אם מקבלים את ההסדר המגונה, שעל פיו הפקירה מדינת ישראל את רישום הנישואים והגירושים לידי הממסד הרבני, לא ברור איך צמחה מתוך השירות הזה מערכת הענק של מועצות דתיות ורבני ערים, שתרומתה לשלום הציבור הלא-דתי בישראל אינה ברורה, אבל עלותה ברורה לגמרי. רק כדי לקבל פרופורציות, ראוי להזכיר עניין שעלה לאחרונה לכותרות: בכל מדינת ישראל יש 7 (!) פקחי הדברה. בעניין של חיים ומוות מציעה אפוא המדינה לאזרחיה שירות דל ועלוב. המשרד לאיכות הסביבה אינו מספק לפקחים רכבי פיקוח והם נאלצים להתנייד ממקום למקום בתחבורה הציבורית, מה שאומר שאפילו שבעת המופלאים הללו אינם זמינים חלק גדול מן הזמן. גם בתחומי התברואה ואיכות הסביבה יש מחסור חמור בפקחים ובעיות של ממש באכיפת החוק. הנה כי כן בתחומים שיש להם השפעה ישירה על בריאותו של הציבור, אין כוח אדם ואין סמכויות. שונים הם פני הדברים בתחום השמירה על יהדותו של הציבור. עניין של סדר עדיפויות. לאנ"ש לא חסרות משרות ומעתה גם יורחבו הסמכויות. הפקחים יוכלו להיכנס לבית עסק או מפעל, לדרוש מכל אדם להציג בפניהם תעודה מזהה, וכן למסור כל ידיעה או מסמך הרלוונטיים לאכיפת החוק, ליטול דגימות של מוצרים וחומרים ולמוסרם לבדיקה, ואף להחרים תעודות כשרות שפג תוקפן. כשר עם שלושה מגיני דוד, רק הריח, הריח.

התפרסם בידיעות אחרונות 5.2.14

1 reply »

  1. יפה דרשת! אבל כשרות זה לא רק אוכל! ביגוד למשל (שעטנז) הוא גם עניין לכשרות וזה רק קצה הקרחון . אנחנו בבעיה. הסחטנות לא פסה ולא רואים את סופה. להיפך.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s