מעת לעת אני חש צורך להוסיף עוד פרק בסיפור חיי שיצטרף בהדרגה ל"וידויים" של אביעד קליינברג. כיוון שמדובר בדברים שהצנעה יפה להם, אתם מתבקשים לא לקרוא את המאמר הזה יותר מפעמיים, ואם אתם קוראים אותו לאחרים, אז בלחש, בעיקר בין השעות 2 ל4. אתם יכולים לראות על מה אני מדבר בקומפרס.
הבלוג של אביעד קליינברג 
אין צורך לקרוא יותר מפעמיים. "הווידוי" נקרא בנשימה עצורה ועורר זיכרונות ישנים שהרי עצם הקריאה הנוגעת באישי מעוררת אצל הקורא מחשבות על עצמו. וכך קרה גם לי.
אהבתיאהבתי
מקסים! נהדר! ברכות! באמת הראית לה! אתה גדול מהחיים. (טוב, בלי עוד סימן קריאה – עוד תחשוב שאני מגזים) אני חושב שזה מאד יפה מצידך ששיתפת אותי והפנית אותי לכתבה גופא. עוד הייתי יכול לפספס את זה. תודה. באמת תודה.
אהבתיאהבתי
ורק שאלה קטנה – למה זה מתוייג כ"כמרכז ופריפריה"?
אהבתיאהבתי
בדיחה. זה קורה בבאר שבע כמובן. אבל זה יכול היה לקרות בכל מקום
אהבתיאהבתי
אביעד, בתור מצטיין בשעורי ספרות, האם אתה מסכים עם הטיעון הבא?
http://m.theatlantic.com/business/archive/2014/02/the-psychological-roots-of-procrastination/283773/
אהבתיאהבתי
איך הצלחת להגיע למסקנה שהצטיינתי בשיעורי ספרות? אם נראה לך שהאפיזודה המביכה אצל המורה עדנה מנעה ממנה לתת לי מספיק בספרות, טעות בידך. אשר למאמר, אקרא אותו בהקדם. עד אז הצץ בפרק שלי על "עצלות" בשבעת החטאים.
אהבתיאהבתי