לכודים ואין מושיע

דו"ח האו"ם על הנעשה בצפון קוריאה, שהתפרסם ביום שני, זעזע אותי. בצפון קוריאה, כך מדווחת ועדת החקירה של האו"ם, חיים בני אדם  במין מחנה ריכוז ענקי שבו נשללות מהם החירויות הבסיסיות ביותר: לא רק הזכויות לחופש פוליטי, אלא גם לביטוי אנושי בסיסי, למידע, לתנועה ולא פעם לחיים. במחנות הכליאה של השלטון מורעבים אנשים למוות. קטיעות אברים, עינויים, ניסויים מפלצתיים בחומרים כימיים וביולוגיים, והוצאות להורג הם דבר יום ביומו. ילדים נדרשים לרצוח את הוריהם והורים לרצוח את ילדיהם. לעתים מורעבים אזורים שלמים. הפשעים שמתבצעים בצפון קוריאה, קובע הדו"ח, "דומים באופן מזעזע לאלה שביצע המשטר הנאצי במלחמת העולם השנייה." רצח האסירים הפוליטיים במדינה, נאמר, הוא בממדים המתקרבים לרצח עם, על אף שלא מדובר כמובן בחיסול על רקע אתני. ולא פחות נורא מרדיפתם הרצחנית של אויביי המשטר האמתיים או הדמיוניים היא הבידוד המוחלט של אזרחי המדינה. כל אנשי צפון קוריאה מתקיימים בעולם וירטואלי שיצרו מערכות התעמולה והדיכוי של השלטון. כל מידע מן העולם שמחוץ לארצם נשלל מהם. לבד מקבוצה מצומצמת מתוך האליטה השלטונית (שגם היא אינה נהנית מביטחון, כפי שמעידה הוצאתו האכזרית להורג של דודו של שליט צפון קוריאה הנוכחי, קים ג'ונג און), רוב אזרחי המדינה האומללה הזאת אינם יודעים כלל כי הגיהינום שבו הם חיים אינו המצב הנורמלי של בני אדם. הם אינם יודעים כי אפשר אחרת. התקשורת בצפון קוריאה נשלטת לחלוטין על ידי השלטונות והיא מפרסמת רק שירי שבח והלל למנהיג ולחבורתו. כל ביטוי של אי הסכמה או ספק נענש מיד בחומרה במדינה המוצפת במלשינים ובמודיעים, חלקם בתפקיד וחלקם משכנוע פנימי תוצר שטיפת המוח של השלטונות. צפון קוריאה, במילים אחרות, היא התגשמות חלומו של פסיכופת. לשליטי המדינה אין שום תחושה של גבולות מוסריים או אחרים. אין מעשה, אין גחמה, אין סטייה שאין הם יכולים לעשות ללא חשש מעונש. אזרחי צפון קוריאה הם "קהל שבוי" במובן הנורא ביותר של המושג. הם כלי משחק חסרי אונים בסיוט המגלומני של משפחת השלטון.

למחנה הריכוז הענק הזה יש כזכור גם נשק גרעיני ונכונות לעשות בו שימוש אם יאיים מישהו להתערב בנעשה במדינה. לא מדובר רק בהחזקתו של נשק גרעיני, אלא בעובדה שהשלטון אינו חושש מפגיעה מסיבית באזרחיו—פגיעה שהוא עצמו מבצע, אחרי הכול, מידי יום ביומו. בחברות אחרות במועדון הגרעיני מתקיים איזה חישוב רווח והפסד: מה יהיה המחיר שתשלם המדינה על הפעלת נשק גרעיני? מה שנותן כוח לקוריאה הוא החשש שאין למנהיגיה שום בעיה לספוג אבידות קשות ביותר. הנזק המועט יחסית שיש בידי צפון קוריאה לגרום למדינות שסביבם, באמצעות היכולת הגרעינית שלהם, על אף שהוא קטן בהרבה מן הנזק שייגרם להם, די בו כדי להרתיע מדינות חזקות לאין ערוך מלהסתבך בעימות צבאי.

הנוסחה הצפון קוריאנית למאזן אימה גרעיני—כשמצד אחד ניצבות מדינות שפויות ומן הצד האחר מדינה שתושביה הם בני ערובה בידי פסיכופתים—עובדת. אף אחד אינו מוכן לשלם מחיר נורא כדי להציל את הקוריאנים ממעניהם בני עמם. ואף על פי כן ברור שחיבוק הידיים של העולם למול הזוועה הצפון קוריאנית מזהם מוסרית את כולנו. אני לא יודע מה צריך לעשות. אין לי הצעות מעשיות. אבל הידיעה שמיליוני אנשים מעונים ונרצחים בעודנו ניצבים מנגד מדירה שינה מעיניי.

התפרסם בידיעות אחרונות 19.12.14