מה שאתם לא יודעים לא כואב ל"התיישבות"

ביום שני דחתה ועדת הכספים של הכנסת דיון בהעברת 177 מיליון ₪ לחטיבה להתיישבות. הדחייה הזאת הייתה תגובה לדיון שהתקיים בשבוע שעבר במועדו. אז דנה ועדת החוקה של הכנסת בבקשתה של שרת המשפטים ציפי לבני לאפשר לה לחתום על תקנה שתחיל את חופש המידע על החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית. החטיבה להתיישבות היא אחד מאותם גופים שנועדו להעביר כסף, הרבה כסף, לבנים היקרים שמעבר לקו הירוק. נכון שהיא אחראית גם עם הקיבוצים והמושבים, אבל הכסף הגדול  מגיע—בואו נקרא לילד הזה בשמו—להתנחלויות. המנהג בישראל הוא שאת הכסף הזה מעבירים להתנחלויות בלי לברר, כפי שדרש שר האוצר יאיר לפיד בימים שבהם היה עדיין מועמד בלבד, "איפה הכסף?" מעבירים כי צריך. מה צריך, תשאלו? צריך קורת גג, מזון וביטחון, כמובן. זה הכול? תשאלו. אתם בטוחים שכסף לא זורם כדי לקדם קמפיינים של מועצת ישע, לשלם למקורבים ולעשות מיני מעשים שהשתיקה יפה להם? אנחנו מעדיפים לא לענות לכם על השאלות הללו. אלוהים אולי נמצא בפרטים, אבל אלוהים לא נהנה מחופש המידע בכל האמור בחטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית. לא רק אלוהים; גם אזרחי מדינת ישראל ונציגיהם בכנסת, שהכסף, אחרי הכול, הוא כספם והאחריות אחריותם. תחתמו פה למטה. יהיה בסדר. הפרטים לא חשובים.

אבל לפעמים הפרטים חשובים. הנה פרט חשוב כזה: ביום רביעי שעבר דנה ועדת החוקה של הכנסת בבקשתה של שרת המשפטים ציפי לבני לאפשר לה לחתום על תקנה שתחיל את חופש המידע על החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית. הבקשה הזאת נעשתה בהוראת בג"ץ, שלא התלהב ממנהג החתימה על צ'קים ריקים שרווח בחטיבה להתיישבות. הוועדה דנה בבקשה והחליטה לדחות אותה. למה? אתם שואלים. או: כאן מגיע פרט חשוב. אמנם להצעה-בקשה של בג"ץ ושרת המשפטים של ממשלת ישראל היה רוב בוועדה להלכה, אבל למעשה התנהל הדיון בה בנוכחות שני חברי כנסת בלבד (שניהם, אגב, מן הקואליציה שאליה משתייכת גם שרת המשפטים): חבר הכנסת דוד רותם מ"ישראל ביתנו", המשמש כיו"ר הוועדה, וחברת הכנסת שולי מועלם רפאלי מן "הבית היהודי". באותו יום רביעי נתקעו רבים מחברי הוועדה בפקקים בדרך לירושלים. הדיון התחיל בשעה 9:00 בדיוק, בנוכחות שני חברי כנסת. הבקשה עלתה מיד להצבעה ונפלה פה אחד. ב9:07 כשהגיעו חברים אחרים בוועדה לחדר הישיבות, כבר אפשר היה לברך על המוגמר: הרוב הדמוקרטי בוועדת החוקה של הכנסת קבע כי הוא מעדיף להמשיך לא לדעת. אלוהים, כבר אמרנו, נמצא בפרטים. בג"ץ, משרד המשפטים, השכל הישר, שקיפות—כל אלה הושלכו בחופזה לפח ובלבד שהכסף יוסיף לזרום ללא הפרעה וללא פיקוח.

הייתם מצפים אולי שיושבי הראש של ישראל ביתנו והבית היהודי ייזעקו וימחו על התנהגות חברי סיעתם השובבים. מילא העיקרון הדמוקרטי, תאמרו—זה מחוויר כמובן למול העיקרון היהודי שמה שלא יודעים לא מזיק—אבל הקואליציה? בכל זאת שרת המשפטים "שלהם". ומילא "ישראל ביתנו" המתנהלת כחצרו של רב חסידי, אבל הבית היהודי? ב"בית היהודי" הרי מאמינים בשוויון בפני החוק. אז זהו שיש כאן פרט חשוב: מאמינים בני מאמינים להלכה; המעשה זה כבר משהו אחר. כשזה מגיע לישיבות ההסדר למשל, או לחטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית, עדיף לקרוץ או מוטב לגלגל עיניים למרום. עם קריצות ועם גלגול עיניים אפשר להגיע רחוק במדינת ישראל.

התפרסם בידיעות אחרונות 26.3.14

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s