במהלך חול המועד הרציתי בירושלים בפני קבוצה של סטודנטים מאוניברסיטת שיקגו. בתום ההרצאה שאלתי אותם מה הותיר עליהם את הרושם העז ביותר בישראל. להפתעתי הם לא ציינו את המקומות הקדושים ואפילו לא את הסכסוך הישראלי הפלסטיני. רובם גילו עניין מועט בפוליטיקה ואת המחסומים שבהם נתקלו קיבלו כחלק בלתי נמנע מדרכו של עולם, כמו את התורים ואת הדרישה להשיל נעליים ולהוריד חגורות בעת בדיקת הביטחון בשדות התעופה. מה שהפתיע אותם היה העובדה שבמדינת ישראל אסור למכור חמץ בפסח. למעשה הפתיעה אותם נוכחותה המשמעותית, הכופה, של הדת ברשות הרבים במדינה היהודית-דמוקרטית: תופעות כמו היעדר תחבורה ציבורית בשבתות וסגירת בתי העסק מכוח חוק השבת. חלק מן הסטודנטים היו נוצרים מאמינים, אנשים שהדת ממלאת תפקיד חשוב בחייהם הפרטיים. אלא שבארה"ב, אמרו, אמונה דתית היא עניינם של הפרט ושל הקהילה הוולונטארית (קהילה שקבלה על עצמה כללי התנהגות מסוימים מרצונה). רשות הרבים, שבה מתהלך לו קהל מכל המינים, הגזעים והאמונות הדתיות היא ברוב מדינות המערב מרחב ניטראלי, שבו הכול אמורים לחוש בבית. אין לאיש, קל וחומר למדינה, הזכות לכפות אמונה אחת, גם אם היא אמונת הרוב, על הכלל.
התפיסה הזאת של רשות הרבים אינה קיימת בישראל. רשות הרבים בישראל היא מרחב שבו ניתנת העדפה מובהקת לרגישויותיה של קבוצה אחת, היהדות האורתודוכסית, על חשבון כל האחרות. הדברים הללו באים לידי ביטוי בוטה במיוחד בחוק "חג המצות (איסורי חמץ)" שנחקק בשנת 1986. החוק הזה קובע כי "במהלך חג הפסח לא יציג בעל עסק בפומבי מוצר חמץ למכירה או לצריכה". החוק אינו אוסר אפוא, תודה לאל, על צריכה פרטית של חמץ ברשות הפרט, אבל ברשות הרבים, "בל ייראה ובל יימצא". נכון שבשנת 2008 פסקה השופטת תמר בר אשר צבן, כי חנות ומסעדה אינן מקום פומבי וכי החוק חל על הצגת החמץ במקום "פומבי" בלבד, אבל על עצם העיקרון לא העזה השופטת לקרוא תיגר. במדינת ישראל אסור לאדם להעמיד במהלך הפסח דוכן פיתות ברשות הרבים, גם אם הוא חילוני. למעשה אסור לו להעמיד דוכן פיתות ברשות הרבים גם אם הוא לא יהודי. בחג המצות האחרון החרימו פקחים מטעם עיריית ירושלים עשרות דוכנים לממכר חמץ בסביבות שער יפו. למה? כדי לא לפגוע ברגישותם של שומרי המצוות. להזכירכם, אגב, צה"ל מקפיד שהכלבים ביחידת הכלבנים—גם כלבים כנענים ורועים גרמנים—לא יאכלו חמץ. רגישות.
אנחנו הישראלים כל כך התרגלנו למציאות הזאת שהיא נראית לנו נורמלית. שימו לב שאין מדובר חלילה בכפיית אזרחים דתיים לעשות משהו המנוגד למצפונם; מדובר ברשויותיה של מדינה חילונית ודמוקרטית לכאורה העוסקות בהדתה (ההפך מחילון) מרצון של רשות הרבים. ההדתה הזאת נעשית בשם הרגישות העצומה של הציבור הדתי התובע בשם המסורת ובשם הלאום (שהוא רואה את עצמו כאחראי להם וכמגדירם) התחשבות אין קץ במערכת האמונית שלו. יש עוד דברים שקשה לציבור הדתי לסבול: למשל תחבורה ציבורית בשבתות ובחגים. אין מדובר חלילה בכפיית שומרי מצוות לחלל שבת, אבל הסבל שנגרם לדתיים מראיית אחרים מחללים אותה דורש את התערבות המדינה. בהמשך יבואו שירת נשים ופרסומות נשים ולבושן של נשים ברבים. אם קיבלתם את העיקרון, אל תופתעו אם תקראו להתחשב ברגישות הדתית בתחומים נוספים. ואם לא תסכימו? אם לא תסכימו, תלכו לכלא, לא-רגישים שכמותכם. פה תהייה אחדות, אחדות ישראל, אם החילונים יאהבו את זה ואם לא.
התפרסם בידיעות אחרונות 23.4.14
הבלוג של אביעד קליינברג 
ומה עם הרגשות (החילוניים) שלי? למה מונעים ממני הזכות לתחבורה ציבורית ( ולו מוגבלת) בשבת, כדי שאוכל לצאת אל הטבע וליהנות מיופי הבריאה? 😦
אהבתיאהבתי
כתבה מעולה .. מסכימה עם כל מילה ..
אני חילונית .. אתאיסטית באמונה
נהנית מאד מההגבלה על תחבורה ציבורית בשבת
ומעוד כמה חוקים מתחשבים
(כמובן שהנאה זו היא אגואיסטית בלבד)
אבל עד כאן
תודה
אהבתיאהבתי
במקרה של החרמת דוכני החמץ בשער יפו חבר המועצה אריה קינג אמר בפירוש שמטרת ההחרמה היא יהוד העיר. מלבד "מגדל דוד", הנציגות של משרד התיירות ואולי גם השירותים שליד הכניסה לטיילת החומות איזור שער יפו הוא נוצרי. אפשר בדוחק להוסיף עוד אתר יהודי אחד בסביבה, בית עמנואל. מצפונו של שער יפו הרובע הנוצרי, וכמה עשרות מטרים מדרומו מתחיל הרובע הארמני. כל החפץ לנגב חומוס ליד שער יפו בפסח- יש מסעדה ממש מול שער יפו, ליד חנות הספרים הפרנציסקנית של מרכז המידע הנוצרי.
בדרך כלל רק שני סוחרי כעכים ועוגות מפעילים עגלות באיזור זה, האחד שני מטר מחוץ לשער יפו, השני ליד הכניסה לרחוב דוד. שאר הסוחרים בכלל לא פועלים בשער יפו אלא במוריסטן, ברחבה שמחוץ לשער שכם, בין הגרוטו לכנסיית כל העמים, ליד היציאה משער האשפות ועוד אחד ליד שער ציון. אף אחד מאלה אינו איזור מגורים יהודי מלבד כמובן היהודים המגורים לקנות בייגלה עם זעתר לאחר שביקרו בכנסיית הקבר.
מיותר לציין שבמשך כל הפסח ניתן לקנות חמץ בגלוי בשלושת הרובעים הלא יהודים של העירהעתיקה וכמובן גם בכל השכונות הערביות הצמודות לה מצפון ומדרום ובין הכנסיות שממזרח לנחל קדרון.
לכן המעשה שאתה מתאר אפילו לא שומר על המרחב הציבורי מפני זיהום בחמץ. הוא פשוט בריונות נגד אנשים קשי יום רק מפני שהם ערבים.
אהבתיאהבתי
אכן
אהבתיאהבתי
צודק. כל מלה בסלע!
אהבתיאהבתי
המדינה אינה דתית או חילונית.
המדינה אינה שקטה או רועשת.
הרחוב נראה כפי שרוב האזרחים מעונינים שיראה.
לשיטתך כל אחד ברחוב יכול להחליט אם ברצונו לשמוע מוזיקה או לא אבל בפועל זה לא עובד כך, אם אני שומע מוזיקה בקולי קולות מי שרוצה שקט סובל.
אם נקצין קצת, לשיטתך הייתי יכול להסתובב ברחוב להנאתי, לאונן בפומבי מבלי שמישהו יכפה עלי את הסטנדרטים המוסרניים שלו, המדינה חופשית. בפועל אם אני אתנהג כך כנראה שאמצא את עצמי בהסתכלות או במעצר.
יש נורמות חברתיות ולפעמים אפילו חוקים שמגבילים את הרעש לדציבלים מסוימים בשעות מסוימות את הלבוש וההתנהגות בציבור וכן הלאה.
אגב, משהו שתמיד תהיתי לגביו, אם באמת יש צורך כ"כ גדול בתחבורה ציבורית בשבת מדוע אין קוי מוניות שירות שיכנסו לחלל הזה ויעשו המון כסף?
אהבתיאהבתי
כשתדע להבדיל בין אוננות בפומבי להקפדה על דיני חמץ נוכל לדבר ברצינות.
אהבתיאהבתי
אבל עדיין השאלה נשארת: איך מבדילים בין מה שהוא "דת" לבין מה שהוא "נורמה חברתית"?
אהבתיאהבתי
אם הסיבה לעשייה מסויימת היא שהאל הכל יכול בורא העולם ומוציאנו ממצרים ציווה אותה, זה דת
אהבתיאהבתי
לידע כללי: גם שוק המוניות שירות בארץ מפוקח (בעל מונית שירות/חברת מוניות שירות צריך רישיון כדי להפעיל את הקו, רישיון שכולל גם שעות פעילות)
אני מכיר נהגי מוניות שירות שעובדים בשבת על קווים שונים שאלו שהם עובדים בשאר השבוע "כי את הקו הזה יש אישור להפעיל בשבת ואת הקו הזה לא"
אהבתיאהבתי
אהיה הדוס התורן ואביע את הסתייגותי מהדברים. המשפט "שלא לפגוע ברגשותיהם" ממש מחטיא את העומק של העניין. אז התשובה היא פשוטה: להיות יהודי משמעו להיות עם ערכים של יהודי, ובין הערכים הללו קיימים גם "ענייני דת" (ולא רק "ציונות" שמשמעותה להגיע לארץ בכדי לא להיהרג…). התואר "יהודי" הוא מחייב. יש לו מחיר. ישתבח שמו שעוד יש יהודים שמבינים את המחוייבות העצומה של להיות יהודי, ובזכותם עדיין לא הפכנו לגויים. מי שחושב שהיהדות היא רק "תרבות"-צאצאי צאצאיו כבר לא יהיו חלק ממנה. מה נשאר מכל היהודים שהתבוללו? התבוללו! נעלמו! מה ששימר את העם היהודי במשך 3500 שנה היה דבר אחד-התורה. המצוות. המדינה שלנו היא ממש לא מדינה "חילונית". היא מדינה "יהודית" בהגדרתה!!! אני חושב שמי שלא רואה את עצמו בתוך זה עליו לפחות להבין ולכבד מסורת של 3500 שנה. אבל זה לא סוד שהכופרים הכי גדולים היו ועודם-יהודים. ולמה? כי אם יכירו באמת-היא תחייב אותם. על כן ישקרו לעצמם רק בשביל להתכחש לאמת. האבסורד הוא שהאמת שלנו לא שחורה-היא יפיפייה! מי שמקיים את המצוות חייו מתמלאים באור-תשאלו. תבדקו. ואם הוא כבר הזכיר את הנוצרים-אז הידעתם שאצל הקתולים מאשרים "נישואי תערובת" רק אם הילדים יקבלו חינוך קתולי? אם הצד ה"חילוני" לא מוכן-אין נישואים! אז שישבו בשקט! עד כאן על רגל אחת…
אהבתיאהבתי
אפשר להיות יהודי מצוין וגם לאכול ולהציג חמץ בפסח. בדוק.
אהבתיאהבתי
אם אתה חושב שמה שאתה רואה ומה שאתה מרגיש זו האמת-אז לשיטתך אתה צודק. אבל אם היית מבין שהמאה שנה שקבלת (במקרה הטוב) להזרק בעולם החומרי והשקרי הזה הם פשוט ככקליפת השום לעומת חיי נצח (ביליארדי שנים!!!!!!!)-אז לא היית מייחס חשיבות רבה למה ש-אתה-דהיינו העצמיות והאגואיסטיות שלך, חושבים. וכמו שאמר ר' נחמן: "החכמה שבכל החכמות היא לבלי להיות חכם כלל". אדם שחושב שהוא חכם-לא יכול ללמוד כלום. הוא כמו כלי מלא. אדם שחושב שהוא לא יודע כלום-הוא כמו כלי ריק- והוא רק משתוקק ללמוד וללמוד.
קיבלנו כלים אלוקיים אשר יכולים לאפשר לנו להתעלות מעל העצמיות שלנו!!!-אני בוחר להשתמש בהם. ואם אתה לא חושב שהם אלוקיים-כנראה שאתה לא רוצה לדעת. ואם רק תרצה-יהיה קל מאוד להוכיח לך את זה. אבל זה לא האישיו כמו שאמרתי-שאלת השאלות היא האם אתה בכלל רוצה לדעת?…
אהבתיאהבתי
דניאל, לו הרגשת באמת ככלי ריק, היית מטיף פחות ובטוח פחות אבל אתה הרי מן העגלה המלאה. אני שמח לשמוע שהכלים האלוקיים שנתן לך בורא העולם כדי לבלות את מאה שנותיך עלי אדמות הם אלף ואחת מצוות ואלף ואחד הידורים: לבער חמץ בעזרת נוצה ולבדוק שלאתרוג יש פיטם שלם, לבדוק מזוזות בשבע עיניים שמא נפלה בהן טעות, לסובב תרנגולת מעל ראש ולומר, זאת כפרתי, לבדוק חסה במיקרוסקופ, לבדוק עשרים בדיקות את דם הנידה. גם זאת רוחניות. אני יודע, יודע. אין לי שום טענות למי שחושב שלבישת צמר ופשתן תסכן את שלומו הנפשי ולמי שמאמין שלאדון העולם יש עניין גדול בשאלה איך יהודי לובש את הארבע כנפות שלו. מי אני שאומר לכם במה למצוא נחמה? רצונכם כבודכם. רק הניחו לאחרים לחיות כרצונם.
אהבתיאהבתי
הדמיון הוא דווקא למדינות העולם המוסלמי. במדינות מוסלמיות רבות (לא בהכרח תיאורקטיות) יש חוקי רמדאן או אלכוהול חמורים שעוסקים בעיקר ברשות הרבים ובמראית עין, בדומה לחוק הישראלי המדובר.
אהבתיאהבתי
אביעד כל מילה בסלע.
ואני מציעה שנקרא למדינה בשמה, לא עוד 'מדינה חילונית', אלא 'מדינה חולנית'.
אהבתיאהבתי
רשות הרבים? רשות הרבנים!
אהבתיאהבתי
עד שלא תופרד הדת מהמדינה לא יבוא ליושבים בציון גואל. האם מותר לאכול מצות שלא בפסח? מי מחליט? האם מי שנוהג כך פוגע ברגשות? אין גבול לאבסורד. עד שלא יגיע חבר/ת כנסת זועם/מת ונחוש/ה שיצברו כח פוליטי משמעותי דבר לא ישתנה ומעמדם של החילוניים ישאר נחות והקיטורים ימשכו ולא תהיה תחבורה בשבת ויאמירו המחירים שהרי כשרות עולה בכסף רב כידוע .
אהבתיאהבתי
אמן ואמן!!! 🙂
אהבתיאהבתי
….״ רשויות של מדינה חילונית ודמוקרטית״…. חה חה חה. מר קליינברג הנכבד שכחת רק להגיד להם שאנחנו לא מדינה ואז הכל מסתדר.
אהבתיאהבתי
לא ברור לי איך זה הגיע אלי שוב לדוא"ל שלי, אבל מקריאה חוזרת (שכחתי שזה הגיע אלי כבר ב-2014 ואפילו הגבתי בזמנו), אני זוכרת כי בשובי ארצה בגיל 11, הייתי המומה כי כאן (1967) לא היתה טלוויזיה ("פן הנוער יושחת"), החיפושיות לא הורשו להגיע (כנ"ל), אין תחבורה בשבת (לא לפגוע בדת) ועוד דברים שגרמו לי הלם טוטאלי.
הגעתי מאורוגוואי (מדינה קתולית, אך עם הפרדה מוחלטת בין דת למדינה), ולא הבנתי את שיטת "הדמוקרטיה הישראלית" של מצד אחד – אנטי-דת (מי שהאמין במשהו, זכה לזלזול מהאליטה הסוציאליסטית), ומצד אחר – כפיה דתית לשמה (ואני דווקא אהבתי רוחניות דתית, בתנאי שלא נכנסת לי לאוכל ולבילויים). במחשבה שניה – עד היום אני לא ממש מבינה אותה, למרות, שיש לציין כי עם החלפת השלטון, כמה דברים דווקא השתפרו לטובה (לא מחכים לטלפון 7 שנים וכו'). לא כל דבר בסוציאליזם שהיה כאן בשנות ה-60 של המאה העשרים היה מרנין… (ולא, זה לא אומר שאני מצביעת ליכוד. ממש לא!)
אהבתיאהבתי