השואה על פי ביבי

ביום ראשון פרסם אבו מאזן הודעה בערבית ובאנגלית שבה נאמר כי השואה הייתה "הפשע הנורא ביותר נגד האנושות בעידן המודרני". בעולם הערבי הצהרות כאלה אינן שכיחות, בין משום שמנהיגים ערבים מאמינים למכחישי השואה ובין משום שהם רואים בזיכרונה נכס ישראלי שהם אינם מעוניינים לחזק. גם את אבו מאזן גינו על שאינו אומר דברים מפורשים. והנה עכשיו אמר, במפורש, בערבית.  הייתם מצפים שההכרזה תתקבל בברכה. טעות. ראש הממשלה לא בירך, אלא מחה. ההצהרה הזאת הייתה, כך על פי נתניהו, מהלך נכלולי שמטרתו רק "להפיס את דעת הקהל הבינלאומית"  ולטהר את שרץ ההסכם עם חמאס. עבאס, הבהיר נתניהו, אינו יכול לקרוא לשואה הפשע המתועב ביותר בהיסטוריה ובאותה נשימה לחבק את חמאס שמכחיש את השואה—ממש כפי שישראל לא יכלה לגנות את הגזענות ולהיות בעלת ברית קרובה של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה.

אופס. נדמה לי שאת החצי השני של המשפט נתניהו לא אמר. מה שעוד לא אמר הם הדברים הבאים: בעיני נתניהו השואה שייכת לישראל. היא אכן נכס הסברתי ישראלי. יתרה מזאת, כל ערך אחר שיש לזכרה הוא משני לערך הפוליטי שהיא אמורה להוות בעבור ישראל. זכר השואה גויס והוא עומד לשירות ממשלת נתניהו. רק ישראל תקבע למי מותר לעשות בנכס הזה שימוש ולמי אסור. אויבי ישראל למשל צריכים להכחיש את השואה. לבעלי בריתה מותר להכיר בה רק אם הם מקבלים אחריות עליה ואם הדבר משרת את האינטרסים של מדינת ישראל. הפוסק העליון בענייני שואה והכהן הגדול שלה הוא ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. בניגוד לאחרים, לראש ממשלת ישראל יש הזכות והחובה המוסרית לעסוק בזילות שיטתית, יומיומית, של השואה: השואה על פי נתניהו אינה אירוע חד פעמי וייחודי שבו נעשה ניסיון לחסל קבוצה אתנית שלמה בשם עקרונותיה של גזענות רצחנית. למעשה כל טרור נגד ישראל הוא שואה; כל איום אסטרטגי על ההגמוניה שלה, שואה, כל איום על מדינת ישראל הוא הקמה לתחייה של היטלר מקברו. אירוע חד פעמי וייחודי? הצחקתם את נתניהו. בעולם סובבים, מתברר, היטלרים למכביר וכמעט-שואות מתחוללות בכל פעם שנתניהו מנסה, כפי שהאשים זה עתה את אבו מאזן, "למזער נזקים", או להשיג יתרונות פוליטיים או לקדם את האג'נדה המדינית שלו.

זה לא שלאבו מאזן לא היו אינטרסים בפרסום ההכרזה שלו ובפרסומה עכשיו. סביר להניח שהיו לו. זה וודאי לא אומר שההכרזה של אבו מאזן אמורה להעניק ולו יתרון אחד בזירה הפוליטית. הכרה בשואה היא חובה מוסרית אוניברסלית, שמי שאינו ממלא אותה ראוי לגינוי ולא אקט חסד המזכה בנקודות פוליטיות. אבל העובדה שאבו מאזן, כמו נתניהו, הוא שחקן פוליטי אינה מפחיתה מחשיבות הצעד ההצהרתי הזה, שהפך אותו לאחד המנהיגים הערבים הנחרצים ביותר בהתנגדותם להכחשת השואה. צריך היה לברך על ההכרזה הזאת, גם לו באה מאויבים גדולים מאבו מאזן. אני למשל הייתי מייחל לגינוי איראני חד משמעי של הכחשת השואה. הכרזה כזאת לא הייתה הופכת את איראן לידידת ישראל; היא לא הייתה מבטלת את העובדה שמדיניותה של איראן מסכנת את מדינת ישראל. אבל בתור מי שרואים בהכחשת השואה מעשה מגונה כנגד האנושות היה עלינו לברך על כל ביטוי של התנגדות להכחשה.

מה שמוזר בבנימין נתניהו אינו עצם השימוש הפוליטי בזיכרון השואה–כל ראשי הממשלה בישראל עשו זאת–אלא הגסות והפשטנות שבה הוא עושה זאת. הגסות והפשטנות הללו אינן מועילות למאבק לשמר את זכר השואה. הן אפילו אינן מועילות למדינת ישראל.

התפרסם בידיעות אחרונות 30.4.14