מיהו אדם?

באוניברסיטת תל אביב התקיים השבוע כנס בן שלושה ימים על "הפוליטיקה והאסתטיקה של הפוסט הומניזם".  דברו בו מומחים בעלי שם לצד תלמידי מחקר, פילוסופים והיסטוריונים לצד מומחים לקומיקס, לספרות מדע בדיוני ולמשחקי מחשב. בקהל שגדש את חדרי ההרצאות אפשר היה למצוא אנשי סגל וסטודנטים מכל קצות הקמפוס לצד אורחים שאינם מרבים לבקר באוניברסיטה. עידן חדש ממשמש ובא, עידן חדש, שרובנו מודעים להתקרבותו רק במעורפל. ההתפתחויות הטכנולוגיות והשינויים בתפיסת העולם שהתחוללו בעשורים האחרונים הולידו לא רק הרחבה דרמטית של היכולות האנושיות (בזכות הטכנולוגיה הביולוגית והמכנית בני אדם כיום הם בעלי יכולות שהיו הופכות אותם לאלים בעיני בני דורות קודמים), אלא גם—ובעיקר בכך עסק הכנס—שינויים, בשלב זה מובנים רק למחצה, בהגדרת האדם.  זה לא שבעבר לא התווכחו על השאלה מיהו האדם. התווכחו. האם האדם הוא כלי שרת בידי האל, "נברא" שכל ייעודו בחיים הינו לעשות את רצון קונו, או שמא הוא אדון הבריאה, בוראו (ומחסלו) של האל שהוא אמת המידה היחידה לכל, ריבון העולם ותכליתו? האם האדם הוא יצור בן אלמוות שבתום עשורים בודדים בעולם "הזה" ישיל מעליו את גופו וימשיך את קיומו בעולם "הבא" כנפש ללא גוף, או שמא אין הנפש אלא רצף של תגובות אלקטרוכימיות המייצרות "תודעה" והעתידות לחדול ברגע שבו חדל הגוף להתקיים? השאלות הללו מטרידות פילוסופים, היסטוריונים, מדענים ואנשי דת מזה עידן ועידנים. אלא שעכשיו דומה כי יש לנסח אותן מחדש. מהפכני ככל שהיה ביחס לעבר הדתי, "ההומניזם" המערבי (הרואה ב"אדם באשר הוא  אדם" את מרכזה המוסרי והמטפיזי הבריאה) היה מבוסס על הגדרות "קלאסיות" של אנושיות. האדם, כך אנו רגילים לחשוב, הוא חיבור של גוף ונפש: החלק ה"תבוני" שבו צריך להתמודד עם דחפים ותאוות שמייצרים הגוף והחלקים ה"יצריים" שבו. האדם הוא יצור שגופו בן מוות,  עובדה הכופה עליו תודעה של סופיות וצורך "להספיק" בטרם "ייחשך עליו עולמו". האדם שונה מהותית מבעלי החיים, "באשר הוא אדם". אבל מה אם נצליח ליצור תודעה מלאכותית נטולת גוף, או מה אם נמצא דרך להעביר את התודעה האנושית מן הגוף רב המגבלות שלנו ל"ענן" כלשהו? מה אם נצליח "לגבות" תודעה? בבת אחת נהפוך לבני אלמוות ללא צורך באל ובעולם הבא. בני אדם יוכלו להתקיים לנצח בעולם "הזה". איזה מין עולם זה יהיה, שבו אלף ואחת הבעיות הקשורות בגוף—בהעברתו ממקום למקום, בתיחזוקו, בתיקונו כאשר הוא מתקלקל, בספוק תאוותיו—תיעלמנה? חישבו צעד מעבר לסרט "מטריקס". בסרט, בני אדם הם גופים מנוונים, שחייזרים יצרו בעבורם עולם מורכב של חוויות הקיים רק בדמיונם והמיוצר על ידי תכנת מחשב מתוחכמת. עכשיו היפטרו מן הגופים. נשמע דמיוני? אולי פחות משאתם סבורים. ואפילו אם "היעד" הסופי עודו רחוק, חלקים ממנו מצויים ממש מעבר לפינה: הנדסה גנטית, שיבוט, הארכה דרמטית של החיים, יצירת חלקי חילוף זולים (אורגניים ומכניים) לאדם, יצירת סוגים שונים של תודעה מלאכותית. לא תמיד אנחנו חושבים על ההשלכות שיש לשינויים הללו על שאלות כמו "כמה תודעה צריך כדי להיחשב אדם ואיזה סוג של תודעה? האם יש הגיון בהפרדה הנחרצת בין אדם ללא-אדם? כמה גוף אנושי צריך על מנת להיחשב אדם? מהם חיים ומהו מוות? הכנס בתל אביב הציע תשובות ראשוניות לשאלות המרתקות האלה.

התפרסם בידיעות אחרונות 21.5.14

23 replies »

  1. אביעד תודה שהגעת השתתפת באופן פעיל וכתבת. כיוזמת הכנס אני מרגישה שהגשמתי חלום להביא את הפוסטהומניזם כתיאוריה ביקורתית לתוך השיח ולהתחיל לבלבל את השיח הטכנולוגי בארץ. בשנה הבאה, בהשראת בקשה של פרופ' רפאל מלאך, החלטתי שנקח את זה עוד צעד וניזום פאנלים שבהם מדען מציג מחקר פורץ דרך ואיש מדעי הרוח מסביר את השלכותיו או איך עשוי להיות מנוצל לשיח הטכנולוגי או לסתירה שלו, או להיפך – מישהו מגיע עם תיאוריה פופוליסטית נניח "הארכת חיים רדיקלית" ומדען רציני מפרק אותה לגורמים (ואולי מישהו שמראה את זה במד"ב ואמן שמגיב לכך בשפה שלו….). ראה הוזהרת, אני זוממת לשלב אותך בפאנל כזה. 🙂

    אהבתי

  2. אכן נושא חשוב ביותר.
    אמנם, הכפשת הגוף והממד החומרי בעולם ובאדם היא רעיון נפוץ בתרבות האנושית, ואמנם בנצרות (וגם במחוזות מסוימים ביהדות) אף הגיעה לממדים מבהילים. אבל חשוב להעלות גם כמה טענות, בטרם נוותר על חירותנו בקלות רבה מדי, לטובת הארד-דיסק כזה או אחר, שתאגיד כזה או אחר יטמיע בנו (בחינם, כמובן):

    1. לא ברור עד הסוף אילו מושגים תבוניים מופשטים ומשוכללים היינו כבני אדם מפתחים, לולא 'חומר הגלם' המגוון של הנסיון החושי שיש לנו. נדמה לי שקאנט היה מסכים לטענה זו.
    2. הגוף הוא אמנם מקור חלק לא מבוטל מהסבל האנושי, אך הוא מקור גם לאושר ולשמחה; זה תלוי לא מעט בשאלה מה אנו בוחרים להדגיש. לכן, יש מידה רבה של כפיות טובה (ואולי גם בכיינות) בתוך ההתעלמות המוחלטת ממגוון הטוב הארצי שבכל זאת יש לנו בעולם. אלוהים? הטבע? שכל אחד יגיד תודה למי שהוא רוצה, על הדברים הרבים שכן אפשר להודות עליהם.
    3. התבונה עצמה היא מקור מרכזי לחלק ניכר מהסבל ומהמוות שנגרמו לעשרות מיליוני אנשים במאה העשרים (כתוצאה מהמצאת כלי נשק להשמדה המונית). וכן, גם הגוף של מיליוני האנשים הללו ידע סבל רב מתוצאה מהמיתה הזו. לשון אחר, כלי נשק להשמדה המונית לא הומצאו בידי בעלי-חיים נטולי תבונה, וזו לא רק התבונה המסכנה שסובלת ממעלליו של הגוף, אלא גם להיפך.

    ראוי, אפוא, לאמץ מידה סבירה של חשד כלפי פרויקטים חדשים של התבונה, כאשר הם עלולים לשמוט את הקרקע מתחת מעט הסולידריות שעוד משתמעת מיציבותו המסוימת של המושג 'אנושות', או מתועלותיו המוסריות של רעיון בריאת האדם 'בצלם אלהים'.
    לפני שייעשו צעדים בלתי הפיכים שיביאו להפיכת האדם לרובוט, ראוי אפוא לחשוב שוב על היחס לגוף ולחומר. נקודה יציאה מעניינת לכך היא גם דברי מישל פוקו לפיהם החברה המערבית הביאה לכך מצב שבו (בפרפרזה על אפלטון) 'הנשמה היא קברו של הגוף'.

    אהבתי

  3. בני אדם במצבם הנוכחי הם יצורים פסיכוסומטיים, כלומר יש להם גוף ויש להם תודעה. התודעה העצמית הזאת (מה שאנחנו מכנים האני הפנימי) יכולה לייצר חוויות שכוללות דימוי גוף גם כאשר הגוף דומם לחלוטין. אנחנו חולמים שאנחנו רצים, אוכלים, מקיימים יחסי מין, עפים, מתאהבים, כועסים וסובלים בשעה שגופנו מוטל דומם במקום כלשהו. ברור שכדי שנוכל לחוות את החוויות הפסאודו-גופניות הללו צריך שיהיה לנו גוף. כמה גוף? שאלה טובה. שתי ידיים ושתי רגליים? ברור שלא. שתי עיניים? לא שתי אוזניים? לא. אנחנו צריכים מוח ומשהו שיחזיק את המוח (כלומר יספק לו חמצן ואנרגיה). אם יש לנו מוח "מתוחזק" אפשר בתיאוריה לחוות חוויות גופניות ללא גוף. לפחות תיאורטיות אלה יכולות להיות חוויות מכוונות ולא רנדומליות. עכשיו בוא נחשוב על מכונה שיכולה לחקות את הפעילות הזאת של המוח, ללא הרקמה האורגנית: יש לה תחושות של גוף, גם אם אין לה גוף, יש לה מודעות גם אם היא סינתטית ויש לה זיכרון גם אם הוא כוזב. היא לא בן אדם כמוני וכמוך, אולי (מי יודע? אולי אנחנו כבר עכשיו מוחות בצנצנת), אבל היא בהחלט יצור חושב, חווה ובעל אישיות.
    כתב ההגנה שלך על הגוף הוא לא ממש רלוונטי. מנין לך בעצם שיש לך גוף? וגם אם נניח את הנחת השכל הישיר (שאינה בשום פנים ואופן ערובה לאמת) שיש לך גוף: האברים שלך מקבלים אינפורמציה מן החוץ, אבל כל האינפורמציה הזאת מקודדת על ידי המוח, שיכול בנסיבות שונות לייצר אצל אדם פלוני "מציאות" שונה מזאת של שאר בני האדם שלידו.מה שאתה חושב עליו אפוא כגוף אינו גוף אלא דימוי מסויים שהמוח מייצר מתוך אינפורמציה שהוא מקבל ממקור כלשהו או אולי מתוך תהליכים פנימיים.

    אהבתי

    • המוח הוא חלק מהגוף. מניין לך שיש לך מוח?
      האופן שבו אנו חווים את העולם קשור קשר הדוק לגוף. הרי גם עיבוד האותות נעשה ע"י חלק מהגוף (המוח). התחושות שאנחנו מקבלים קשורים לכמות תאי העצב וליכולת של הגוף להעביר דם מהם למוח. זה לא הכל עיבוד, אבל גם העיבוד הוא גופני לחלוטין (אנשים הסובלים מפיגור או מדמנציה פגועים פיזית במוחם).

      גם כיום, ב-2014, לא נמצא פתרון לשאלה האם אני אדם שחולם שהוא פרפר או פרפר שחולם שהוא אדם. אבל נראה לי שככל שהמדע מתפתח, התפיסה הדואלית של גוף ונפש תדעך לטובת התפיסה של גוף בלבד. באופן אירוני, התפתחות המדע כמובן גם תפתח טכנולוגיה (כמו זו שהזכרת בתגובתך) שתאפשר יצירת "אדם" שהוא למעשה נפש בלבד (מוח "מתוחזק"). אך מאליה תעלה השאלה איזה מין תוחלת יש לקיום של "אדם" כזה, וכמה תועלת או נזק ייגרמו מכך.

      אהבתי

  4. המוח הוא שם קוד למערכת שמפעילה את עולם החוויות. אנחנו מניחים שזאת מערכת גופנית שנראית כמו אגוז מלך ענק, אבל זאת רק קונוונציה, שכן הדימוי הזה מבוסס לחלוטין על מידע שמגיע לכאורה מאותו אגוז עצמו. התפיסה המקובלת במדע היא כבר עכשיו גופנית לחלוטין (אין דבר כזה "נפש"). זה לא משנה את העובדה שאפשר תיאורטית לייצר תודעה שאין לה הגוף שיש לך או שאתה חושב שיש לך.

    אהבתי

    • אבל המידע לא מגיע רק מהמוח. הקונוונציה צריכה לכלול את האיברים השולטים על החושים. (לדוגמא, מים "ירגישו" פחות חמים/קרים אם תטבול בהם את האצבע, לעומת איברים יותר מוצנעים). גם הדרך המכילה את התקשורת אל המוח צריכה להיכלל בקונוונציה (תחושת "נמלים" בהיעדר אספקת דם סדירה, למשל).

      הטענה היא, כמו שכתב גם מגיב אחר לפני, היא שהחלומות של האדם בנויים מהניסיון החושי הקודם שלו (תת-הכרה). קשה להאמין שאת העולם האובייקטיבי אפשר להכיר רק דרך חמשת החושים המוכרים לנו, אבל שום חלום לא יגלה לך התנסות של חוש נוסף. מעניין לבחון האם אנשים שנולדו עוורים מצליחים לראות בחלום, אם עיוורי צבעים מצליחים לראות אדום בחלום (למשל), וכן הלאה.

      אהבתי

      • החלום משתמש בחומרים קיימים. החומרים הללו בסופו של דבר הם רצף מסויים של חיבורים במוח. את החיבורים הללו אפשר לשחזר גם ללא הגירוי החיצוני. כל הפרמקולוגיה החדשה מנסה להשפיע ישירות על המוח תוך דילוג על מערכת הטריגרים ה"נורמלית". אני לא טוען שנוכל להמציא חוויות חדשות (אם כי אני מניח שנוכל). מספיק שנוכל לשחזר חוויות ישנות ולסדר אותן בסידורים חדשים.

        אהבתי

  5. קיום ללא גוף עלול להביא את מותגי האופנה לפשיטת רגל . יחד עם המטאפורה שכוללת "רגל" . ישנם אינספור סיפורי מדע בדיוני בנושא הזה בדיוק , זה לא מד"ב- אם זה לא מנסה להפריד את האדם מגופו. "מייפלאור" של קווין אודנול מומלץ , "בליידראנר" (וגם ספרו של פילפ ק. דיק . חחח. דיק -עוד משהו שלא יהיה ) -במיוחד בנוגע לרייצ'ל שהיא זכרונות אנושיים בתוך אנדרואידית. פרקים לא מעטים בד"ר הו מוקדשים לשאלת האנושיות ללא גוף אבל ללא ספק – הכי מד"ב שייך לקרוי – ב"הוכחות לוגיות לקיום הנשמה" – שנכתב אחרי תקופת האובייקטיבזם , לפני ההתנצרות – ובמקביל לגנוסטיקה ולהתאבדות . עכשיו באמת לפחות לקרוי אין גוף. ובכל מקרה – לא ממליצה לאחסן את עצמכם על הענן של גוגל פלוס – הנצח ירגיש מאד בודד.

    אהבתי

  6. לא צריך לחכות למדענים בדיוניים בשביל זה. מי שהמציא את התודעה המנותקת מן הגוף–כמו כל דבר–זה הדוסים. אחרי שאנחנו מתים,הם טוענים, הנשמות שלנו מגיעות לישיבה של מעלה ולא רק לומדות תורה, אלא גם אוכלות ושותות. ברור שזה לא על אמת, אבל חווית הגוף נשמרת גם כאשר הוא מרקיב לבטח בקבר ישראל. האפשרות האחרות היא שהנשמות נטולות הגוף שלנו נצלות באש לא גופנית וסובלות ייסורים שרק מרגישים גופניים, אבל בעצם הם רוחניים.

    אהבתי

    • כן. באמת אף פעם לא הצלחתי להבין את הקטע של ייסורי הגיהנום. מה בדיוק ניצלה שם?
      לדעתי במקום לערוך כנסים וכל זה – למה שלא פשוט ישאלו את סטיבן הוקינס איך הוא תופש את חווית העדר הגוף, איך הוא חי ולשם מה.

      אהבתי

  7. אביעד,
    לידיעתך, מי שהמציא את העולם הבא היה בעיקר אפלטון.
    וחוץ מזה, בשם היהודים המסורתיים אני מבקשת ממך להמנע בכינוי המעליב 'דוסים',
    בייחוד כאשר אתה מאשים אותם בדברים שמקורם בכלל מחוץ ליהדות.
    אם לא תתנצל כאן על הכינוי המעליב והרדוד הזה, לצערי איאלץ לבטל את ההרשמה לאתרך.

    אהבתי

    • מתנצל. לא התכוונתי לפגוע. היהדות אכן לא המציאה את הישארות הנפש, אבל גם אפלטון לא המציא אותה ווודאי שלא הוא היה מקורה ביהדות. הרעיון קדום וקיים הן בדת המצרית (שם הוא כרוך בשימור הגוף) והן בדת הזורטאסטרית. הרעיון שישנה נפש בנפרד מן הגוף קיים ברוב הדתות (כולל ביהדות–חשבי על רוחו של שמואל שמעלה בעלת האוב). אשר להישארות באתר, היא לא חובה.

      אהבתי

  8. האם דיון מסוג זה מכובד ומרתק ככל שיהיה יכול להוביל אותנו לאן שהוא? למסקנה כל שהיא? האם השאלה מה ומי אני בכלל ומה אהיה ותוצר של מה אני תוביל אותי להיותי אדם טוב יותר(מה זה?) או לאדם רע יותר (אנחנו כבר למודי ניסיון באשר לרוע האנושי) ? ככל שאנחנו יודעים יותר (או אולי לא) אנחנו מתלבטים ומייצרים עוד ועוד שאלות ותהיות. ועדיין שאלת המציאות והתכלית אינה מרפה מאיתנו שהרי אנו חייבים להתקיים ולשרוד ואת זה עשה האגוז שלנו בסיוע גורמים נוספים (מזג אויר,תזונה,מחסה) טוב יותר מאורגניזמים אחרים שלא שרדו.
    אז מה היא בעצם תבונה? יש דבר כזה? כנראה שכן שהיה מי שאמר :האדם הינו אמת המידה לכל הדברים. ואז חוזרים לשאלה מי הוא האדם וחוזר חלילה.

    אהבתי

    • השאלה מהו אדם היא שאלה קרדינלית.אנחנו נוהגים לאכול כמעט כל מה שהוא לא אדם.ולכן חשוב מאד לקבוע אם אכילת אנדרואידים זו קניבליות , למשל. או- אם המחשב שלי צלח את מבחן טיורינג- האם מותר לי לקיים יחסי אישות עם ההארדיסק מבלי להחשב למשונה

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s