אור לגוי: אנחנו ופרנציסקוס

זה היה ביקור שהעיד על מעין נורמליזציה ביחסי ישראל והוותיקן. האפיפיור פרנציסקוס לא עורר את ההתרגשות שעוררו קודמיו. עוד אפיפיור הגיע והלך. been there, done that. אגב אורחא נסלחו לאפיפיור עניינים שספק אם היו נסלחים לקודמיו. פרנציסקוס העז להתייחס לפלסטינים כבני אדם ואפילו הזכיר את זכותם למדינה משלהם. הוא הקשיב רוב קשב לטענותיהם הקשות על מדיניות ישראל ואיש לא הזדעזע. קודמו בתפקיד, בנדיקטוס ה16, קטע פגישה עם מנהיגים מוסלמים משום שאלה האשימו את ישראל בהרג נשים וילדים ובהרס מסגדים בעזה. זה לא עזר לו להיחלץ מתדמית הנאצי בגלימה. בנדיקטוס ה16 זכה אז לקיתונות של רותחין על נאומו ביד ושם. הרב לאו (האב) נזף בו על שלא הזכיר את המספר שישה מיליונים, ורובי ריבלין, אז יו"ר הכנסת ובקרוב, אולי נשיא, הצהיר בפשטות כי אין לו עניין בשואה כתופעה אוניברסלית. הוא, רובי, בא ליד ושם "רק כדי לשמוע בקשת סליחה ומחילה מאלה שגרמו לאסוננו, וביניהם הגרמנים והכנסייה, אך לצערי לא שמעתי מאומה מזה". בנדיקטוס אמנם הצהיר בשדה התעופה כי במחנות הריכוז "הושמדו יהודים רבים כל כך, אימהות ואבות, בעלים ונשים, אחים וחברים– בברוטאליות בידי משטר חסר-אל שהפיץ אידיאולוגיה של אנטישמיות ושנאה", אבל זה לא עזר לו להיחלץ מדימוי הנאצי מכחיש השואה. האפיפיור פרנציסקוס לעומתו לא הזכיר בנאומו ביד ושם אפילו את זהותם היהודית של הקורבנות. הוא לא ציין את מספר הנרצחים ולא היכה, אפילו ברמז, על חטאי הכנסייה הקתולית. הוא דיבר על בני אדם באופן כללי ועל יחסו של האל לאדם שאיבד את אלוהיו. אין בהתבטאויותיו של האפיפיור שום פסול כמובן. מדוע אסור לו לגלות אמפתיה גם כלפי הפלסטינים? מדוע הוא חייב להתנצל על השואה (הכנסייה, אחרי הכול, הייתה אחת מקורבנותיה ולא מעט אנשי כנסייה נרצחו על ידי הנאצים)? אלא שבעבר בדקו כאן בשבע עיניים ועכשיו לא. לכולם ברור איכשהו שהאפיפיור הזה הוא ליברל הרבה יותר מקודמיו, על אף שאין לדבר ביסוס בהצהרות תיאולוגיות ברורות או בשינוי מובהק של מדיניות—מכל מקום לא בשלב זה. הדימוי, מתברר, העטיפה, חשוב יותר מן המהות. האפיפיור הזה נהנה מדימוי עולמי של אפיפיור מצניע לכת ומחייך שאוהב תינוקות. יש לו חבר יהודי (לצורך העניין אנחנו מוכנים לסלוח לרב סקורקה מבואנוס איירס את עובדת היותו קונסרבטיבי). הוא מדבר יפה על העניים ועל צדק חברתי גם אם אינו עושה הרבה. אנחנו אוהבים דיבורים רמים (דמוקרטיה, זכויות אדם, צדק) שאין מאחוריהם מעשים. אנחנו אוהבים "הסברה" ולא ממש אוהבים מדיניות. האפיפיור הזה עובר טוב מסך.

אז הסכמנו לקבל אותו. אפילו סלחנו לו על שלא התנצל בפנינו שוב ושוב, כפי שנדרשו קודמיו. נכון, הוא לא נתן לנו את תחושת העליונות המוסרית שכל התנצלות גורמת לנו, אבל לא אלמן ישראל. בנדיבותם הסכימו מנהיגינו להעלות על נס את שלמותנו המוסרית במקומו. כל הדוברים הישראלים הדגישו באוזני האפיפיור, במילים נוטפות צדקנות וזחיחות, את מוסריותנו המוחלטת. בזה אחר זה הבהירו שהתביעה לחשבון נפש היא חד-צדדית. לנו אין על מה לחשב את הנפש. אין פרויקט משותף של כבוד לאחר ואהבה לאחר, שמנהיגים, דתיים ופוליטיים, מחויבים לו. כבוד וזכויות הם דברים שאחרים חייבים לנו. החובה המוסרית היחידה שלנו היא לדאוג לעוצמתה של מדינת ישראל. זה הכול. את המסר הזה, אנחנו מקווים, ייקח אתו האפיפיור לעולם.

התפרסם בידיעותאחרונות 28.5.14

2 replies »

  1. תודה על תובנותיך, ובכל זאת כמה הארות:
    1. פרנסיס, כפי שיסכה הרני מכנה אותו (לטעמי ברוב חן), הוא אכן פופ סטאר בעיקר בגלל הנחמדות והקוליות שלו והתחושה שנוכחותו משרה לפיה הוא לא באמת לוקח את כל עניין האפיפיורות ברצינות, שזה חמוד. בעיניי הצהרתו המקבלת את ההומואים באשר הם יצירי האל היא משמעותית, גם אם היא חסרת חשיבות מעשית או שהיא מס שפתיים לחברים הליברליים שלו. הוא אמר משהו שלא נאמר קודם ואף שהוא נטו תדמיתי-הסברתי, בכל זאת היה צריך להגיד אותו.
    2. יוזף רצינגר הוא גרמני. זה דבר שבארץ, כידוע, מחייב כשלעצמו התנצלות. באיטליה זה דווקא זכה להערכה מסוימת כשהיה זה דומני בפה גרילו שהחמיא לו על זה שכמו גרמני טוב בא, עשה את העבודה והלך והאיטלקים נצמדים לכסא בלי לזוז (או לעבוד).
    3. מה שפחות מדברים עליו בהקשר של רצינגר זה שהרבה אחרי שעזב את ההיטלריוגנד, כשהיה כבר בכיר במנגנון הכנסייתי, הוא עמד בראש הועדה שמינה יוחנן פאולוס השני לבדוק את הטענות על התעללות מינית בקטינים מצד כמרים. הועדה פעלה בשנות השמונים כשהתחילו להתפוצץ סיפורים על כמרים מתעללים וחוץ מלטייח, להסתיר והכחיש היא עשתה מעט מאוד. זה בעיניי הרבה יותר חמור מלהצטרף לתנועת נוער שאין לך באמת בחירה אם להיות פעיל בה וחבל שזה פחות ידוע לגביו. רק מהסיבה הזאת אין לי בדל אמפתיה לגביו ואין לי שום בעיה עם זה שדרשו ממנו התנצלויות השכם וערב. אם זה על השואה, שיהיה על השואה. העיקר שיתנצל.

    אהבתי

    • לכולם יש על מה להתנצל–גם לפרנציסקוס. כל עוד הוא אינו קורא בפה מלא להשתמש בקונדומים באפריקה מוכת האיידס יש לו על מה להתנצל. לרצינגר אין סיבה להתנצל על השואה. כאפיפיור הוא לא גרמני יותר משברגוליו הוא ארגנטינאי וחייב להתנצל על הטרור הימני בארצו. ובכלל תאוות ההתנצלות שלנו אין לה עוד שום קשר למהות. היא נועדה לגרום לנו לתחושת עליונות מוסרית. האם צריך לעזור לביבי וחבורתו להרגיש שהם מורמים מעם מבחינה מוסרית? אני לא בטוח.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s