על האיסור לחשוב בעת אשר כזאת

הכותרות הראשיות בישראל עוסקות בחטופים. בדפים הפנימיים כבר החל המהלך הצפוי של הפיכת השלושה לקדושי מרום ושל הענקת צ'ק פתוח למערכת הביטחון לנקוט בכל אמצעי, סביר או לא סביר, מוסרי או לא מוסרי, הגיוני-פוליטית או לא הגיוני, כדי "להחזיר את הבנים הביתה". מדובר במין "תרגולת חטופים", שפיתחנו, תרגולת המבטאת את התפיסה שהחזרת "הבנים" החטופים—תהיינה אשר תהיינה נסיבות נפילתם בידי חוטפיהם/שוביהם—מצדיקה כל מחיר: מלחמות שבהן יפלו רבים, מבצעי ענישה שהלגיטימציה שלהם מוטלת בספק, הוצאה כספית אינסופית וכמובן שחרור מסיבי של אסירים המוחזקים בידינו. היא כרוכה באיסור מוחלט על כל הבעת דעה אחרת. חריגה מן הקונסנזוס נתפסת כאטימות רגשית, חוסר רגישות ובמובן העמוק חוסר פטריוטיוות.

כל זה אינו ניתן להבנה במונחים פוליטיים-חברתיים רגילים של עלות מול תועלת. מדובר ברפלקס מותנה תרבותי-פסיכולוגי (מעורר אמפתיה במידה מסוימת) של קידוש היחיד, של הפרטת הקהילה, של קפיצה, מידית ורבת עוצמה, על כל הזדמנות למלא את תפקיד הקורבן. הראיונות הגדולים עם המשפחות, תמונות הענק של החטופים, הופעתן הספונטנית של קבוצות תמיכה—כל אלה, חפים מכל זדון וגם מכל מודעות-עצמית, מכינים את הקרקע. אם יתמזל מזלנו, זה יסתיים במבצע חילוץ מוצלח; אם לא יתמזל, יקבלו הממשלה ומערכת הביטחון היתר לעשות ככל העולה על רוחן, גם ממי שבמצב נורמלי נמנים על מבקריה של הממשלה. שהרי אסור לקרוא תיגר על מעצרים וגירושים, על פעולות עונשין, על הרג מזדמן (ובהמשך מזדמן פחות) של חפים מפשע.

לצ'קים פתוחים יתרונות רבים. הם מקצרים תהליכים. אחד מהם נפדה בימים אלה ממש. באווירת החירום התקופתית, כמעט מתחת לרדאר, העבירה המדינה עוד מיליארד שקל למערכת הביטחון. לכאורה אין קשר בין המשבר להעברה. למעשה הקשר ישיר. מערכת הביטחון זכתה לפתע בתוספת לתקציב 2014 (לא אחרונה, סביר להניח) בתמורה להבטחה לפנות את שדה התעופה הצבאי שדה דב "עד 2017". למה אמור צה"ל לקבל תשלום על אדמות מדינה שעליהן הוא יושב? למה הוא אמור לקבל פרס על העובדה שלא עמד בהתחייבותו לפנות את השדה זה מכבר (הפרת התחייבות שמבקר המדינה התריע עליה כבר ב2010)? והלא רק לפני שבוע עוד מחו האוצר והציבור נמרצות על ניסיונותיה השנתיים של מערכת הביטחון לחלץ עוד ועוד תקציבים מעבר למה שנקבע בתקציב ועל איום הסרק בביטול אימונים? רק לפני שבוע הייתה הדרישה המופרכת הזאת תופסת כותרות? אלא שהשבוע אנחנו במצב רוח אחר. השבוע אנחנו במצב רוח של הענקת צ'קים פתוחים—למען ביטחוננו וביטחון ילדינו. הניסיון מלמד כי ככל שהמשבר יימשך, ייפדו עוד ועוד צ'קים, בדרכים שונות ומשונות. וכיוון שמישהו צריך לכסות את הצ'קים הללו, נכסה אותם כולנו—יכסו החינוך, והדיור והרווחה, יכסו חפים מפשע פלסטינים. כי מן המפורסמות הוא שהצ'קים הנכתבים לטובת מערכת הביטחון נפדים תמיד. והצ'קים האחרים שכל ממשלה מפזרת לקראת הבחירות? הצ'קים האחרים הופכים איכשהו, פעם אחר פעם, לחסרי כיסוי. ואל תגידו, ניצול ציני של הזדמנות. לא ניצול ציני, כי אם דאגה כנה ואמתית לבנים. רוצים את הבנים? הגדילו את התקציב. תרגולת החטופים אפקטיבית יותר מן האיום האיראני. החברה הישראלית, שהצליחה להישאר ספקנית לנוכח איומי יום הדין של ראש הממשלה, נאלמת דום אל מול הפרצופים המחייכים של הבנים. שקט, מחזירים בנים. ואף על פי כן ראוי לזכור, גם בימים אלה, כי כואבת ככל שתהייה, חטיפת שלושה נערים לא משנה את מצבנו הקיומי; הרס יחסינו עם שכנינו והזרמה בלתי מבוקרת של משאבים ל"ביטחון" על חשבון כל יתר הצרכים החברתיים, כן.

התפרסם בשינויים קלים בידיעות אחרונות 18.6.14

:קטגוריותהבלוג

3 replies »

  1. לפני הכל- אני מסכים עם רוב מה שכתבת.
    לדעתי, ה"איסור לחשוב" היה צריך להיות מבוטל כבר ממזמן, בעסקאות חטופים קודמות ובכך הינו, אולי, חוסכים לעמינו את אלו האחרונות.
    מעבר למחשבות אותם אתה מונה בטור שלך, האיסור לחשוב העיקרי שאני מבחין בו הוא האיסור לחשוב על מחיר ההשבה: הווה אומר, המשפחות והלוביסטים שלהן יכולות ואולי צריכות לעשות את המקסימום, מבחינתן, על מנת להשיב את בניהן אולם רוה"מ, הקבינט ושאר מקבלי ההחלטות צריכים להתעלם כמעט לגמרי מההיבט האישי בסיטואציות הללו ולהתמקד בהיבט הכללי, גם אם זה אומר להתעקש על מספר משוחררים נמוך הרבה יותר מהמבוקש או לשים שולי בטיחות צרים יותר לפעולת חילוץ גם, לצערינו, במחיר פגיעה בחטופים הנוכחיים- לטובת החטופים הפוטנציאלים הבאים ורמת ההרתעה שהמדינה צריכה לייצר.

    בשולי הדברים אומר שדוקא הפעם אני מבחין ביותר "מחשבות" נונקונפורמיסטיות ביחס לאירועים קודמים. האם העובדה הזו היא פועל יוצא של התפכחות עקב נסיון מר או של המגזר והגיאוגרפיה של החטופים- זה נתון לפרשנות של כל אחד ואחד.

    אהבתי

  2. תראה מסביב מה קורה בעירק סוריה מצרים ועוד… ותבין את גודל הדאגה שרובצת על בטחון ישראל-עקב התחזקות חמס והאחים המוסלמים בעולפ כולו גם העולם מבין את גודל הגזרה–וידי הממשלה כבולות להגיב והטרוריסטים השתרשו היטב אצל אבו מאזן-זכותה של מדינת ישראל להגן על קיומה ולוא נמצא עצמנו מול אוייב צמא דם אשר אינו מהסס להרוג כל הניקרא על דרכו
    ויפה שעה אחת קודם
    ארה"ב מבקשת את עזרת אירן בהדיפת החמאס והאחים המוסלמים

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s