ברחוב הראשי בשועפט כמעט שלא נותרו סימנים. פה ושם אפשר לראות אותות של חריכה, רמזורים מנופצים, תחנות אוטובוס ורכבת שנותצו בהתפרצות הזעם שהחרידה את מנוחת השכונה לפני ימים מעטים. הזעם עדיין רוחש בשכונה. בדרך לבית משפחת אבו חדיר אפשר לשמוע אותו, בערבית, באנגלית, ובעברית. גם בבית האבלים הוא מצוי. מישהי ממשפחת הנער הנרצח, מוחמד, צועקת שהיא לא רוצה מנחמים, שהיא לא צריכה אותנו שם. מהסים אותה. "לא, לא. ברוכים הבאים. תודה שבאתם". הגברים מתייצבים בשורה ולוחצים ידיים, מודים למנחמים. גם האב ניצב ביניהם. הוא נראה עייף, אבל גם הוא משתדל להסביר פנים. בעזרת הנשים ממררת אמו של מוחמד בבכי. בעזרת הנשים מספרים שוב ושוב איך נרצח הנער הזה בדמי ימיו, באכזריות נוראה. מספרים איך גם בימי האבל נהגה המשטרה בגסות, באלימות, שבימים רגילים הם מקבלים כמובנת מאליה, כחלק בלתי נפרד מאותה אטימות לב שהיא אבן הפינה של הכיבוש. אלא שעכשיו זה איכשהו כואב יותר, כי האכזריות היומיומית ההיא נתפסת עכשיו כחלק מרצף שבסופו יוצקים הרוצחים דלק לגרונו של מוחמד אבו חדיר ושורפים אותו חיים . ומעל לכל מרחף הפחד ומרחפת איזו תחושה של אין אונים. הנשים בוכות. הגברים אינם בוכים. מישהו נושא דברים. הוא מבקש שנדע שאנחנו רצויים. הנה הגעתם, במאותיכם, אתם מעידים שלא כל הישראלים רואים בנו קליפות אדם. הוא מחרף את ההתנחלויות וקורא לשלום. דברים צפויים ויגעים, חסרי תקווה. הם שמחים שבאנו, אבל יודעים שאיננו מעלים ואיננו מורידים. וגם אנחנו, שהיינו שם, יודעים. ומעזרת הנשים מבקשים לדעת מה אנחנו מתכוונים לעשות. ואנחנו איננו יודעים מה להשיב. הנה באנו. האין בזה די? והבושה צורבת. וצורבת ממנה הידיעה שהגינוי הכללי, או כמעט כללי, של רצח הנער, מוחמד אבו חדיר, כרוך, כמעט במודע, בסירוב לפקוח עיניים, בסירוב להודות שהרצח אינו אלא קצה הקרחון. ומתחתיו הר שלם של בוז ושנאה ותרבות דיבור שבה שנאת ערבים היא לגיטימית ושבה הבוז המתנשא כלפי ערבים הוא מובן מאליו ושבה הקריאות לרצח ("מוות לערבים!") מתקבלות במשיכת כתף, שבה הפגיעה ברכושם של ערבים ובכבודם ובגופם, שבה ההקלה הסדרתית בעונשם של גזענים ופושעים היא הנורמה. כי שנאת ערבים בישראל היא מקובלת ולגיטימית כל עוד אינה "עוברת את הקו האדום". ובקרוב נשפוט את הרוצחים, על שחצו את הקו האדום, והנורמליזציה תשוב: מותר להרוג, אבל רק במדים (לא לדאוג; תמונה וועדת בדיקה ותגווע בקול ענות חלושה); מותר לקלל; מותר להפלות; מותר להשפיל; מותר לגזול ולנשל, לשם שמים ולתפארת מדינת ישראל, מותר למנוע זכויות אדם—העיקר לא לחצות את הקו האדום. והקו הזה הולך ומתרחק, הולך ומתרחק. כי בשיח הפוליטי הישראלי מותר לשנוא ערבים ומותר לקרוא לפשעים נגד חפים מפשע. עובדה—לא הרב ליאור, אלא אלי ישי ואפילו מאיר שטרית החביב, קראו למחוק שכונות שלמות בעזה, וראו זה פלא, ציפור לא צייץ ושור לא געה, שהרי לא היה בקריאה הזאת משום חציית קו אדום. ובלהט הקרב המתלקח מחדש נוכל בקרוב לשכוח את האירוע הלא נעים הזה ולהרגיש מחדש את התחושה החביבה עלינו—תחושת העליונות המוסרית המוחלטת. והתותחים הרועמים, יחרישו את קולו הדק של דם מוחמד אבו חדיר השפוך הזועק אלינו מן האדמה, ושוב נבין את עצמנו ונסלח לעצמנו ונשכח. אי הבל אחיכם? ההוא? הוא לא אח שלנו.
התפרסם בידיעות אחרונות 9.7.14
הבלוג של אביעד קליינברג 
נכון, צודק ועצוב אפילו יותר.
אהבתיאהבתי
כואב שיש עשבים שוטים בינינו . וכואב לראות את השנאה שלך אלינו.
אהבתיאהבתי
כואב לראות כמה פאסיב אגרסיב אפשר להיות. מי שלא מהלל אותנו, מי שמעיז לבקר שונא אותנו: ״שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו״. זאת מסורת ארוכה.
אהבתיאהבתי
אביעד, בעיני הקטע לא הגון. המיעוט הערבי בארץ (בתוך הגבולות) הוא בוגדני, אלים, מזדהה בגלוי עם אויבי המדינה (חיזבאלה לדוגמה) והדבר הכי חשוב – גזעני כלפי יהודים. המציאות היא שאחרי כל ההסתה בפייסבוק (שמזעזעת בעיני) ואחרי כל הימין הקיצוני היהודי (הנאלח בעיני) המציאות היא שערבי משועפט יכול להסתובב בהרבה פחות חשש בשכונת רמת שלמה הסמוכה מאשר יהודי מרמת שלמה שיסתובב בשועפט. אלו הם העובדות. והאירועים האחרונים לא שינו אותם באופן יסודי. סייד קשוע יכול להתלונן שהוא מפחד לגור בארץ כי הוא ערבי אבל המציאות היא שהרבה יותר מפחיד ליהודי להסתובב בכפר ערבי (בתוך ישראל) מאשר לערבי להסתובב בשכונה יהודית. זה לא אומר שאין גזענות ובוז לערבים יש ויש אבל במאזן הדמים והאלימות בין יהודים לערבים (בתוך גבולות המדינה) ברור לחלוטין שלתאר את הערבים רק כקרבן ולא כמיעוט אלים וגזעני זה דבר שלא ייעשה. בשבוע האחרון יש התפרעויות שאפילו לא זוכות לפרסום, אין אכיפה בכלל, הרכבת לא פועלת. העובדות הללו חייבים להיכנס לתוך הציור שאתה מצייר פה אחרת הציור שלך לא שווה כלום. והערה אחרונה – העובדה שהכנסת פנימה את הכיבוש (שלא קשור לעניין – האלימות של יס"ם ושל המשטרה כלפי אזרחי ישראל היא נושא פנים ישראלי (וגם בצרפת יש משטרה אלימה) והעובדה שהאב השכול מאשים את הכיבוש וההתנחלויות (מה הקשר??) מעידים על כך שהמהומות הערביות הם אכן לאומיות והם אכן קשורות למדיניות של ישראל בשטחים ולא במצבם של ערכיי ישראל כפי שניסית לטעון.
אהבתיאהבתי
בוגדני. בדיוק. גיס חמישי.
אהבתיאהבתי
בכל הניתוחים והמילים הנאורות שלך מרגישים שאתה מפרגן יותר לצד שמנגד. ולאי איזון הזה אני לא מסכימה .
אהבתיאהבתי
כי מי שלא מכריז על עליונותנו המוסרית גורם לנו להרגיש לא נוח. עם זה אנחנו לא מסכימים.
אהבתיאהבתי
אביעד, בעיני הקטע לא הגון. המיעוט הערבי בארץ (בתוך הגבולות) הוא בוגדני, אלים, מזדהה בגלוי עם אויבי המדינה (חיזבאלה לדוגמה) והדבר הכי חשוב – גזעני כלפי יהודים. המציאות היא שאחרי כל ההסתה בפייסבוק (שמזעזעת בעיני) ואחרי כל הימין הקיצוני היהודי (הנאלח בעיני) המציאות היא שערבי משועפט יכול להסתובב בהרבה פחות חשש בשכונת רמת שלמה הסמוכה מאשר יהודי מרמת שלמה שיסתובב בשועפט. אלו הם העובדות. והאירועים האחרונים לא שינו אותם באופן יסודי. סייד קשוע יכול להתלונן שהוא מפחד לגור בארץ כי הוא ערבי אבל המציאות היא שהרבה יותר מפחיד ליהודי להסתובב בכפר ערבי (בתוך ישראל) מאשר לערבי להסתובב בשכונה יהודית. זה לא אומר שאין גזענות ובוז לערבים יש ויש אבל במאזן הדמים והאלימות בין יהודים לערבים (בתוך גבולות המדינה) ברור לחלוטין שלתאר את הערבים רק כקרבן ולא כמיעוט אלים וגזעני זה דבר שלא ייעשה. בשבוע האחרון יש התפרעויות שאפילו לא זוכות לפרסום, אין אכיפה בכלל, הרכבת לא פועלת. העובדות הללו חייבים להיכנס לתוך הציור שאתה מצייר פה אחרת הציור שלך לא שווה כלום. והערה אחרונה – העובדה שהכנסת פנימה את הכיבוש (שלא קשור לעניין – האלימות של יס"ם ושל המשטרה כלפי אזרחי ישראל היא נושא פנים ישראלי (וגם בצרפת יש משטרה אלימה) והעובדה שהאב השכול מאשים את הכיבוש וההתנחלויות (מה הקשר??) מעידים על כך שהמהומות הערביות הם אכן לאומיות והם אכן קשורות למדיניות של ישראל בשטחים ולא במצבם של ערכיי ישראל כפי שניסית לטעון.
אהבתיאהבתי
הרחמים העצמיים, הקורבנות. אין מילים.
אהבתיאהבתי
אביעד שלום
אינני יודע מה בתגובתי הרגיז אותך. ייתכן שאתה חושב שאני שטוף מוח גזען שונא ערבים ולכן לא הגבת כלל לדברי. אנסה לחזור על דברי באופן אחר. ראשית אני רוצה להקדים שאני נגד הכיבוש, אני חושב שצריך לסיים אותו, אני גם חושב שנעשים דברים נוראים בשטחים ע"י צהל והמתנחלים ואני ממש נגד וכו וכו
כל הדברים הללו, לעניות דעתי, אינם קשורים כלל למצבם ועניינם של ערביי ישראל. התיאור שלך אותם בפוסט הוא תיאור לוקה מאוד. הוא מציד אותם כקרבן של גזענות בעוד התיאור הנכון הוא לומר שהם צד פעיל בסכסוך אתני שמתנהל על אש נמוכה. הסכסוך (אני מדגיש בין היהודים והערבים האזרחים) מתנהל כל הזמן. אינני יודע מודע אתה מקל ראש בעובדה שערים כפרים ושכונות ערביות הם מקומות מסוכנים עבור יהודי. למה זה נראה לך כמו התקרבנות? למה זה שאני חוטף אבן על המכונית פעם בשנה ביום השנה של אב סבי שקבור בהר הזיתים זה התקרבנות? אני באמת מנסה להבין.
בשבוע האחרון נרצח נער ערבי על ידי יהודים – זה נורא ואיום. אבל זה לא מעיד על כך שערביי ישראל הם מיעוט מפוחד הנאנק בפחד תחת הגזענות הישראלית. אתה טוען שלא מביאים גזענים לדין ולא ממצים איתם את הדין – אני מסכים אבל זה בעיה כללית של המדינה בהקשר של אכיפה והיא פועלת גם לצד השני. למשל
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=3478
בקיצור רק אמרתי שהתיאור שלך הוא לא הגון ולא נותן תמונה אמיתית.
אתה משוכנע שהערבים סובלים פה בגלל הגזענות היהודית ואני משוכנע שחלק ניכר מהיפור הוא האלימות והגזענות של ערביי ישראל.
אהבתיאהבתי
הישראלים ןהפלסטינים שרויים במאבק. זה מסביר הרבה דברים: מסביר למה אנחנו חוששים, מסביר למה אנחנו נוקטים באמצעי זהירות. אני חושב שהחששות והזהירות הם מוצדקים. אני חושש גם שזה מסביר יותר מידי: עוול, גזענות, הסתה, אפלייה. מאז הקמתה מפלה ישראל לרעה את אזרחיה הערבים, שמספר הבוגדים מביניהם זעום ביותר (אלא אם כל ביקורת היא בגידה) על פי הצהרות השב"כ. גם עניין האפלייה הוא לא אגדה שמאלנית אלא מסקנה של וועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט אור. בשנים הללו מדינת ישראל לא רק הפלתה לרעה (כלומר לא פיתחה, לא השקיעה, לא יצרה הזדמנויות) אלא גם גזלה אדמות בהיקף עצום. וגם, אני יודע שזה קשה, פתחה באש על "מתפרעים" ערבים: בכפר קאסם, ביום האדמה במהומות אוקטובר 2000. התחושה של הערבי הממוצע, שומר החוק, היא שמדינת ישראל רואה בו אזרח סוג ב', חוששת ממנו ולא מהססת להפעיל כלפיו אלימות. לאחרונה התרבות הישראלית אינה מסתפקת בהגדרת הערבי כנחות, היא מתירה הסתה–של הרב עובדיה יוסף, של הרב אליהו, של הרב ליאור ושל רבים אחרים. היא מקלה ראש בקריאות לרצח ערבים. העובדה שבמיעוט יש תופעות של אלימות (לא טרור) היא מצערת, אבל טיפוסית. בארה"ב מסוכן ללבן להסתובב בשכונות שחורות. מצד שני, אם אתה שחור, הסיכוי שלך להגיע לכלא על לא עוול בכפך או להיירות על ידי המשטרה גדול עשרת מונים. הסיכוי שלך להגיע לעמדת כוח קטן עשרת מונים (בישראל הוא אינו קיים למעשה). אפשר לטעון שהשחורים אשמים במצבם ושהם הגזענים (חלקם אכן גזענים) ואפשר לטעון שהערבים הישראלים הם הגזענים ואנחנו קורבנותיהם. לא רק אפשר. זה מה שטענת.
אהבתיאהבתי
החמאס … תנועה אידיאולוגית .. החותרת לשלום . חבל שאנחנו לא פותחים את העיניים ולומדים מהם איך להתנהל … ובכלל יש לנו הרבה מה ללמוד מכל המדינות בן האיסלאם שולט .. שאין בהן אף יהודי להיתלות בו ולא קונפליקט ולא מחסור באדמות .
פשוט … לראות ולהתפעל .. על הזכויות שמקבלים האזרחים שם בכל מדינה מוסלמית …. דוגמא ומופת … ערביי ישראל פשוט מתקנאים במצבם . בזכויות המיעוטים … זכויות הנשים … ובכלל הדמוקרטיה שם שולטת .. איפה אנחנו ואיפה הם . כאן בישראל המקום שאין בו אף קונפליקט .. ויש שטחים עצומים .. כאן יש אפליה ללא סיבה . בשנה שנתיים נרצחים 200000 אזרחים (סוריה) … כל כמה שנים יש מהפכה או שיש מפלגה אחת …
ועוד ועוד . אני בעד מדינה פלשתינית . הבעיה היא שהם לא יכולים ומסוגלים לנהל אותה … תראה מה קורה שם … ראה לאן הכספים שלהם נעלמים … אין הבדל בינם לבין סוריה עיראק מצריים ירדן סעודיה ! אין .
יצא לי פעם לסע באוטובוס עם ערבייה פלשתינית מזרח ירושלים שלמדה באוניברסיטה תל אביב הוראת אנגלית . דיברנו .. ושאלתי אותה אם …. הייתה אפשרות שיהיה שלטון ערבי בישראל … שלטון של מנהיגים פלשתינים כאן ועכשיו האם הייתה מרוצה … נחש מה היא אמרה שהיא מעדיפה.
אהבתיאהבתי
אירוניה מעייפת. לחשוב במקום להתבצר.
אהבתיאהבתי
הפתרון : פינוי התנחלויות …. החזרת שטחים …. הקמת מדינה פלשתינית (מסכימה) החזרת 50 60 אחוז פליטים ( בלי זה לא יסכימו) ירושלים לכולם (מסכימה) . ויהיה שקט בגבולות
אהבתיאהבתי
מעולה. לילה טוב. מיצינו.
אהבתיאהבתי
אני חושבת על ההתנהלות של ההנהגה הציונית אחרי השואה בו נטבחו ששה מיליון יהודים . הסכם שילומים .. סליחה … התפייסות …. בלי טרור ברחבי גרמניה בלי דרישה להחזרת רכוש . וזהו ממשיכים לחיות הלאה . משקיעים במציאות של החיים . ולא מתחפרים בנקמה
. שישה מיליון … ללא קונפליקט
אהבתיאהבתי
חייבת להוציא מעצמי עוד כמה משפטים אל הקיר הזה. הייתי חולמת שכך הם יתנהלו … יקבלו פיצויים על כל העוולות שהיו להם …. גם לנו היה קשה …. ונתחיל להשקיע בהם …. נעזור להם לבנות את עצמם לצאת מהבור שהם כורים לעצמם . עכשיו לילה טוב
אהבתיאהבתי
אין לי האומץ להסתכל בעיניים של הורים ששרפו את הילד שלהם. כל כך חשוב התאור שלך. מה אפשר להגיד להורים אחרי כזה דבר? שלא כולנו כאלה? במבט יותר רחב, חטא ההתנשאות, היא חסם עצום, יותר ממה שאנחנו חושבים, בפני השקט במקומותינו.
אהבתיאהבתי